מפקד מחוז צפון על האסון: ‘הזנחה של שנים שכולם זרמו איתה’

ועדת החקירה הממלכתית לחקר ‘אסון מירון’, בראשות נשיאת בית המשפט העליון בדימוס מרים נאור, החלה הבוקר (ראשון) בשמיעת עדויות.

יש לך כסף בבוידם? רוצה לדעת איפה להשקיע? שאל את המנכ”ל

מצייתים לדעת רבותינו? חסנו את הילדים שלכם לקורונה ותעצרו הגל

ראשון העיד מאז השעה 10 בבוקר, מפקד המחוז הצפוני במשטרה, ניצב שמעון לביא.

“אירוע מירון זה האירוע המשמעותי ביותר במשטרת ישראל, מן הסתם הוא המשמעותי ביותר גם למחוז הצפוני ואני בראשו. זה ברור לי שהיה שם לחץ קהל גדול מאוד בזמן קצר מאוד”, אמר לביא בעדותו. “הייתה שם החלקה וכנראה כמו סוג של מפולת שלגים וכך גם נהרגו 45 בני אדם. אני לא יודע לומר מה גרם לכך. לא יכולתי לתחקר את זה כי כל העסק נמצא בחקירה. אין לי תשובה מה גרם לאסון הזה”.

הוא הסביר כי כל ניסיון להגביל קהל במירון נידון לכישלון. “אין הגבלת קהל במירון כבר 30 שנה כעיקרון מבצעי מנחה, משיקולי בטיחות,  זו תפישת עולם זה שנים. להגביל כניסת קהל היה יוצר צוואר בקבוק צוואר בקבוק גדול יותר במחסומים מחוץ לאירוע – מה שעלול לגרום לאסון גדול יותר”.

בהמשך עדותו, אמר מפקד מחוז צפון במשטרה:  “צריך לבחון מה קרה שם כדי לדעת איך היה אפשר למנוע את האירוע בדיעבד. אבל במובן גדול יותר זה עסק הרבה יותר משמעותי – שהוא הזנחה של הרבה שנים, חוסר הסדרה לאורך שנים של תחומי אחריות וחוסר הבנה שהאירוע גדל עם הזמן והתשתיות לא מתאימות אלא הם סוג של פלסטר”.

הוא הוסיף: “צריך לבדוק גם אותנו, המשטרה. אין לי שום כוונה לא לקחת אחריות. המשטרה היא חלק מהעניין. עם זאת, צריך לבדוק גם דברים אחרים. לא מאשים אף אחד פה אלא מאשים את התהליך. היו החלטות שלא התקבלו, חוסר הסדרה לאורך שנים – וכולנו זרמו עם העסק הזה”.

ניצב שמעון לביא סיפר על שהתרחש באותו לילה טראגי: “דקות ספורות לפני ההדלקה אני מסתובב ועולה על הבמה, מזהה אירוע שגרתי לחלוטין, ואני עוזב לכיוון החפ”ק לראות מה במעגלים רחבים יותר. ואומר למפקד המרחב שזה תחת אחריותו לקבל פיקוד. אני לא מפקד ההר, אלא מפקד של כל ההיערכות, כל האופרציה תחת אחריותי.

“כשאני מגיע לחפ”ק מתחילים להגיע דיווחים מהשטח על האסון – נפילה של אדם, עוד נפילה. אני לוקח את הנהג וטס למקום ממרחק כ-10 ק”מ. במהלך הנסיעה אני מבין שיש נפגעים, רק מהדיווח אני מכריז על אר”ן ואני מגיע לזירה. הזירה היא זירה קשה מאוד, זירה בלתי נתפשת.

“אתה מזהה עשרות אנשים שוכבים אחד על השני, אתה מזהה שוטרים וחיילים יחד עם אזרחים מדהימים שמפנים פצועים עם אלונקות. הבאנו 50 אלונקאים מהצבא שגם תורגלו לטובת העניין. המחשבה היחידה שלי היא שצריך להציל כמה שיותר חיי אדם.

“שורות מתמלאות בהרוגים, צעקות, שוטרים שמקיאים, אזרחים שמקיאים ובוכים, גם הפרות סדר. ראיתי שם גם ילדים.  אני חושב שאין דבר יותר קשה לאבד קרוב משפחה, לאבד בן או אבא.

“בשלב מסוים אני עושה הערכת מצב בשטח והוריתי למפקד כיבוי אש להפוך להיות שוטרים ולסייע להם לכל מה שקשור לסגירת הזירה, פינוי הפצועים ושמירה על הגופות. נאלצתי להעביר את הגופות לישיבה שיש בה מיזוג כדי שהן יישמרו”.

לפי דיווח ב’ישראל היום’, יו”ר הוועדה שאלה מה תנאי הרישוי שניתנים לחסידויות השונות.

“אתה לא יודע מה המספרים בגדול לגבי כל מתחם של הדלקה? אני רוצה להבין. יש אי הגבלה על ההר ואחר כך כל אחד הולך לאן שהוא רוצה?”

“זה לא ככה. מרבית הקהל שנמצא בהדלקות זה הקהל של החסידויות. שאר עמך ישראל מגיעים גם למתחם הקבר, מגיעים להדלקה קצרה והולכים. הקהל הקבוע של ההדלקות זה קהל החסידויות וכל אחד בהתאם לחסידות שלו. חובה על החסידויות לעמוד בכך. מה שגורם לנו להתערב בנושא הקהל זה הסיטואציה. כל ניסיון להגביל קהל במירון נידון לכישלון. אין סיכוי”.

השופטת הקשתה: “בכל זאת, אני עליתי להר מירון ואני לא שייכת לשום חסידות, אף אחד לא עוצר אותי בדרך?”

“נכון. ענה לה.

“אז כל אחד כן הולך לאן שהוא רוצה…”

המפקד אישר.

השופטת: “אני רוצה להבין. אתה מגיע לחפ”ק, אף אחד לא מסב את תשומת ליבך לפני שקרה האירוע? אף אחד לא אומר לך ‘יש בתולדות אהרון לחץ’?”

לביא: “אין אף דיווח על לחץ קהל בתולדות אהרון”.

השופטת: “אבל כן מגיע אליך המספר 25 אלף לפני האירוע… ובכל זאת אני רוצה לשאול – אתה לא יודע מה המספר שנקב מהנדס הרישוי, אין לך גם הערכה. אבל פער גדול בין מה שנקב מהנדס הרישוי לבין מה שקורה בשטח לא מדליק נורות אדומות לאדוני?”

לביא: “כשאני מדבר על 25 אלף איש זה אומדן. המבחן שלי שאני קבעתי אותו בהיעדר אלטרנטיבה אחרת זה הסיטואציה עצמה. איפה שיש לחץ במעברים ובמקומות צרים זה המקום שאנו מחויבים להתערב”.

נאור: “זה אני מבינה. השאלה אם לא צריך להתערב קודם?”

לביא פנה אליה בשאלה: “נניח שאני רוצה להגביל אבל אין לי תקנות, ויום לפני האירוע אני מזהה שיש 40 אלף איש בצימרים שמתכוונים להגיע ברגל – מה לדעתך אני צריך לעשות? ב-2020 כשכולם חששו מהקורונה, זה לא עצר אותם ואת האמונה שלהם. ראיתי שם מבצעים שסיירת מטכ”ל לא עושה, אנשים זוחלים עם החליפות שלהם. לא היה מי שיעצור אותם, הם פרצו למתחם – אלפים”.