שרי רוט רותחת ב’מנדי-ביתן’ על דרעי: ‘איפה קצת אהבת ישראל?’

מנדי גרוזמן: שרי רוט זועמת. שרי, אשה חרדית, מייצגת, מובילה, דוברת, עיתונאית, פובלציסטית, מובילה דעת קהל וכו’ – הרבה דברים. אלא מה? היא מאוד כועסת על אריה דרעי, למה דרעי דיבר לא יפה על תושבי גבעת שמואל. בואי ספרי לנו.

יש לך כסף בבוידם? רוצה לדעת איפה להשקיע? שאל את המנכ”ל

איפה תרצו לטייל? ריכזנו עבורכם הצעות שוות לנופש רק בישראל

שרי רוט: האמת, שאני כועסת לא רק על אריה דרעי. אני כועסת על חברי הכנסת החרדים בממשלה האחרונה. אסביר לך למה. אני לא צריכה להוכיח את עצמי בקשר לממשלה החדשה ולומר שאני לא אוהבת אותה כל-כך, כי אני חושבת שיודעים למי הצבעתי, אני עושה את זה בשקיפות, לדעתי כל עיתונאי צריך לעשות את זה בשקיפות, אבל זה עוד נושא לעוד דיון – ואז מה אני רואה?

הקימו ממשלה שלא אני אוהבת אותה ולא חברי הכנסת החרדים אוהבים אותה, רק שבניגוד אלי, להם יש גם אינטרס אישי. הורידו אותם מהכיסא. אחד כמו גפני, שהורידו אותו מכיסאו בוועדת הכספים, אני מבינה שיש לו גם אינטרס אישי. כמה שהוא יגיד ש’אני שליח דרבנן’ והכול לשם שמים – בואו, אנחנו בני אדם ולא מלאכים בשמים.

אריה דרעי, על אחת כמה וכמה. הוא ישב על כל-כך הרבה משרדים, תקציבים וג’ובים – משרד הדתות ונגב וגליל ופריפריה ופנים והופעות של שוויקי בכל רחבי הארץ וכו’ וכו’ וכו’, אז אתה לא יכול להגיד שאין לך אינטרס אישי.

ועל הרקע הזה אני אומרת את הביקורת: גם אני לא מסכימה עם רוב גדול של דברים שהממשלה עושה, גם בקטע של החבירה לערבים (ועיני לא צרה בכספים שנותנים להם, לא זה הסיפור) מבחינה ביטחונית; לא אוהבת את כל מה שמתן כהנא עושה במשרד הדתות. אבל, עוד לפני שהם בכלל התחילו לצייץ ולעשות משהו, כבר אספו אותנו העיתונאים ואמרו לנו לא לשתף איתם פעולה ולהקשות עליהם בראיונות, אם בכלל לראיין אותם.

לפני כשבועיים ישבתי במרפסת של הכנסת עם חבר כנסת, לא אומר את שמו, והצעקות שהוא שאג, לא עלי כאילו אלא על הממשלה החדשה – ובעיקר על מתן כהנא. המילים שנאמרו שם, ההתבטאויות. ואז שמעתי שחבר כנסת, ממפלגתו, נפגש עם אותו מתן כהנא בלשכתו. פגישה של שלושת רבעי שעה! על מה הם דיברו שם? הוא טוען, צעקתי, צרחתי עליו. בצד של כהנא אומרים דברים לגמרי אחרים.

אני לא אוהבת את הצביעות הזו. אם אכן החלטתם שיש חרם, לא רוצה לשמוע על שום מפגש שלכם עם אף אחד בגוש השינוי. מפגש של איציק רביץ מטלז סטון עם איילת שקד בא לכם ברע, זו צביעות בעיני. תגידו, אנחנו חייבים, ראשי ערים חייבים לדבר עם שרת הפנים, ואיילת שקד מספרת על שיחות כל-כך יפות עם ראשי ערים חרדיות. אבל מה זה הצעקות האלו?

מה זו האמירה הזו של אריה דרעי בעיתון ‘משפחה’, עיתון מכובד – הם כאלה והם כאלה, עד כדי היסחפות. נכון, הוא חזר בו, הם תמיד חוזרים בהם. גם איילת שקד חזרה בה מאמירה אומללה שצריך “להכיל את המתים”. לכן לא זוכרים לה את זה? האמירה האומללה שאנשי גבעת שמואל יושבים נשים וגברים יחד בבית כנסת. אז לא הייתי אף פעם בבית כנסת בגבעת שמואל, אבל אני רוצה להניח, אני אפילו בטוחה בזה, שיש שם אנשים יראים וטובים. אולי השקפתם בקשר לארץ ישראל, שונה משלנו החרדים וגם משלך כחב”דניק, אבל עדיין – מכאן ועד להגיד עליהם דברים כאלו חמורים הדרך רחוקה.

מנדי גרוזמן: הוא אמר, אנשים שם בבוקר בתפילה ובערב בקאונטרי. בגבעת שמואל גרים המזרוחניקעס של המיזרוחניקעס.

שרי רוט: יש ויש. זה לא החבר’ה של סמוטריץ אולי או החבר’ה של ההתנחלויות. אבל אסור להכליל. בבני ברק אין אנשים שבבוקר הולכים לבית כנסת ובערב לא יודעת איפה נמצאים? לא מחפשת את זה.

מנדי גרוזמן: נכון, יש בבני ברק אנשים שמחללים שבת.

שרי רוט: אני לא מחפשת לקטרג, אבל אני הולכת בלילות שבת בבני ברק ולא רוצה לספר לכם איזה נוער מתמודד שם. נערים ונערות, עם כלבים, אני רואה בזה תעודת עניות לנו כחברה שלא הכלנו אותם. כשאני רואה דבר כזה אני לא אומרת הם לא בסדר, אלא אנחנו כהורים איפה טעינו. כחברה.

מנדי גרוזמן: וברבי עקיבא למעלה את יודעת מה הולך? בנים בנות, זה שורק לה, זה שורק לו.

שרי רוט: לא יודעת. את זה לא ראיתי, אבל אני מדברת על נוער מתמודד, בוא נקרא לו ככה, שאני מסתכלת עליו בכאב.

רוצה לבדוק באופן עצמאי את רמת הסיכון של משפחתך והקרובים לך?

שלישי כבר קיבלת? אם הגעת כבר לגיל 60 מגיע לך לקבל כעת תגבור

מנדי: למה בכאב?

שרי רוט: כי הסיפורים שהם מספרים לי. זה זרקו אותו מהבית, וזה השליכו אותו מבית הספר על דבר קטן שעשה, וכולנו יודעים שגדולי ישראל לא בעד לזרוק כל כך מהר ממוסדות הלימוד. אני זוכרת שפעם טיפלתי בנערה בקרית ספר שהעיפו אותה בלי לחשוב פעמיים, ובאתי למנהל ושאלתי: שאלת את הרב שטינמן אם להעיף? זה היה עוד בחיי הרב שטינמן. השיב לי בגמגומים. הילדה הזו יצאה לרחוב, היום ברוך ה’ הקימה בית לתפארת והשתקמה.

אבל להגיד גבעת שמואל הם ככה, בני ברק הם ככה, קרית ספר הם ככה – איפה קצת אהבת ישראל? ואני ליטאית, אני לא נכנסת לנעליו של מנדי כחב”דניק. אני עומדת ומסתכלת על הדברים האלו בכאב. אני נורא מקפידה, אגב, כשאני רואה כאלו נערים ונערות, גם בקרית ספר, להגיד להם ‘שבת שלום’. ראיתי את זה בכפר חב”ד בפעם הראשונה וזה מאד ריגש אותי, ומאז אני מקפידה, ומבקשת גם מבעלי, כשאנחנו רואים כאלו נערים ונערות – נגיד להם ‘שבת שלום’. כי בשיחות איתם הם מספרים איך מסתכלים עליהם בעין עקומה וזה הורס אותם. או כמו שאריה דרעי אמר: הגבעת שמואל האלו… סע לשם לשבתות, תקרב אותם.

מנדי: מה זו ההכללה הזו?

שרי רוט: הממשלה הזו הוציאה אותם מדעתם. ואגב, לשבחם ייאמר שהש”סניקים קצת יותר נזהרו במילים. הם אמרו בדיחות וכאלו, זה היה גפני שהתחיל את המסורת של “רוצח” וכולי. לשבת במליאה ולכנות אנשים אנטיוכוס, מתיוונים, ואז ללכת להיפגש איתם, זה נורא.

אלי ביתן: נו אז אמר מילה.

שרי רוט: זו לא פליטת פה. זה ראיון עיתונאי שאתה חושב בו על כל מילה. אז כשהרב עובדיה אמר ‘בית של גויים’, זה הרב עובדיה והוא יכול להגיד הכל. לא פוליטיקאי.

מנדי: זו רמה נמוכה.

שרי רוט: אני רוצה להגיד לכם שגם בעין פוליטי, על הדברים האלו משלמים מחיר. אני זוכרת את ליצמן אחרי הסיבוב הראשון ניגש לליברמן ומשפיל אותו. אתה עם החמישה מנדטים שלך, אין לך זכות דיבור וכו’. את התוצאות, כולנו משלמים עד היום. גם בפוליטיקה צריך לבחור מילים.