ד”ר מרדכי קידר הוא מזרחן ומרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה לערבית. קידר הוא סגן אלוף שירת באמ”ן, ומרואיין מבוקש – גם בערוצים ערביים כדוגמת אל-ג’זירה – בכל הנוגע לסוגייא הפלסטינית-ישראלית.
מה דעתך על ההסכם המתגבש בין החמאס לישראל?
אני לא מאמין לשום דבר שאני שומע בתקשורת, ולא למה שאני קורא בה. שכן התקשורת מלאה בדיס אינפורמציה ששני הצדדים מפזרים כטקטיקה של משוא ומתן כאשר כל צד מנסה באמצעות האינפורמציה השקרית הזו ללחוץ על הצד השני. עד שאין הסכם מוחלט וחתום אי אפשר להאמין לכלום.
ברור שהחמאס רוצה לצאת עם הישגים. במילים אחרות הוא מנסה לרדת מן העץ אליו טיפס. כתבתי בעבר [ב-nrg], כי ממשל חמאס בעזה נמצא כרגע בין הרצוי והמצוי. הוא הגיש רשימת דרישות להפסקת אש, שמתחילה בנמל ימי, ממשיכה בנמל תעופה, ומסתיימת בהסרת המצור. הם גם רוצים לפתוח את המעבר הבטוח ליהודה ושומרון, וגישה לאל-אקצא, כלומר לירושלים, לא פחות. ישראל הביעה את דעתה על רשימת הדרישות הזו, בכך שאפילו לא שלחה נציגים למשא ומתן במשך יממה שלמה. חמאס מחפשים סולם לרדת מהעץ שטיפסו עליו. תוך שמירה על כבודם שנרמס, שהופצץ ושרוסק. הם רוצים לבסס את המעמד שלהם כקבוצה שלטת שמנהלת מדינה בעזה.
לקראת מה אנו צועדים?
מה שיווצר בסוף לדעתי לא יהיה הסכם. אלא סוג של הרתאה. ישראל לא תוותר על המצור בעזה, ומה שיקרה הוא שאנשים יתייאשו בסופו של דבר, פשוט ירימו ידיים. העמדות כל כך רחוקות שאין סיכוי סביר להסכם. אגב, גם חמאס עלולים לא לרצות להגיע להסכם. כך שתחול איזושהיא רגיעה לתקופה מסויימת והכל יחזור. צר לי אך אני לא מאמין בכלום. החמאס לא מעוניין בהסכם הוא מעוניין בהישגים.
איך אתה מסביר את ההיגיון שעומד מאחורי ההתנהלות של חמאס?
יש שם היגיון אחר. היגיון של ג’יאהד. גם הרס שלהם וגם הרס שלנו. אין להם היגיון של עבודה, של פיתוח, של בריכה מאחורי הבית. זו מנטליות אחרת, זו תרבות אחרת.
הציבור הרחב גם אם הוא אינו רדיקלי אין לו כל שליטה ברחוב הפלסטיני. ישנו מיעוט אלים שמשליט את התרבות שלו, ומעניש בחומרה את מי שמנסה להתנגד לה, או במילים אחרות – כדור בגב. מהבחינה הזו הם מתנהלים כמו איראן שם לערך דמוקרטיה אין כל מקום.
העובדה שעזה נחרבה, והפכה לעיי חרבות מאפשרת להם להביא תיירים ופוליטיקאים מתוך מטרה לסחוט כסף מהעולם, לאמצעי טירור נוספים.
מה דעתך על הילדים החפים מפשע הנהרגים בעזה?
כמו שכולם יודעים הם משמשים כמגנים אנושיים. הם מציבים אותם במיוחד בחזית ומי שמנסה להימלט – נורה. אין אצלם היגיון כמו שלנו, ממשלה הדואגת לרווחת תושביה וכל הדברים האלה. זו מנטליות שונה לגמרי.
יש לי לא מעט חברים אינטלקטואליים ערבים, הם נמצאים בשוליים. הם הראשונים הכואבים את המצב, הם סובלים יותר מאחרים. הם מתלוננים לי על תרבות החמאס והגיאהד אך הם לא יכולים לעשות כלום.
החמאס נמצא במצב של ג’יאהד לא ברצון לחפש שלום. אין מה לדבר אתם מלבד על עניינים פורצדורליים, צורת החיים שלהם שונה מאתנו.
באחד הראיונות שלך באל ג’זירה התבטאת בחריפות כנגד האיסלאם, והפרימיטיביות שלו [ראו וידאו מצורף], זו דעתך?
דבר ראשון הם הרגיזו אותי אז, הם דיברו באופן מסולף על הצבא הישראלי ואני בעידנא דריתחא עניתי בחריפות, אבל עם זאת אני אכן חושב כי זו תרבות אחרת לגמרי, אני לא משווה, אני אומר אחרת.
נושא השלום במזרח התיכון למשל. כתבתי בעבר כי במזרח התיכון שלום ניתן רק לבלתי מנוצח, והבסיס לקיומנו מאז 1948 הוא יכולתנו להרתיע את אויבינו. שלום לא מגיע כי אנשים רוצים שלום. שלום מגיע רק בגלל שצד אחד לא הצליח לחסל את הצד השני. כפי שאמרתי זו תרבות אחרת, זו תרבות של מלחמה. של ג’יהאד.