כשאבא שלי אמר ש”יוסי שריד הוא שר החינוך הכי טוב שהיה לחרדים”

1.

ארבעה חודשים חלפו מאז עלית השמימה, אבא יקר שלי, ואני לא יכולה שלא להיזכר בך שוב ושוב, לא רק בקטע האישי בו הכאב צורב בלב בכל רגע ורגע, אלא גם בכל הקשור לעולם הפוליטי.

כולם רוצים לעשות כסף. אבל איך? בא לשאול את המנכ”ל מה שבא לך

שוב ושוב אני מוצאת את דמותך צפה ועומדת מולי, מצליפה בי תובנות שמקשות עלי להתמודד עם מה שרואות עיני בכנסת בימים אלו.

הכרת טוב את המערכת הפוליטית, אבא. היית עסקן ציבור בקריית אתא, ליווית את כל מה שקרה בעיר עשרות שנים, רוממת ראשי ערים, רצת לגדולי ישראל כדי לדעת במי על הציבור החרדי בעיר לתמוך במערכות הבחירות, היית איש סודו של רב העיר הגאון רבי שמואל  שולזינגר זצ”ל.

כשהייתי מספרת לך על הפוליטיקה, על מה שעובר עלי בכנסת, תמיד התעניינת: עם מי דיברת השבוע, מה חדש.

הפוליטיקאי האחרון שפגש אותך היה מוישה גפני. הימים ימי ספינים על רשימה משותפת של ש”ס ויהדות התורה. ב’מעיני הישועה’, ליד מיטתך, הוא לחש לך: לא יקרה. “אבל”, אבל הוסיף, “נלך יחד עם אגודה”. כי גם על זה היו אז שמועות.

2.

אהבת את הפוליטיקה. אבל אהבת אותה ישרה, אמיתית.

אני זוכרת את היום בו הפך יוסי שריד ממרצ לשר חינוך. היית מנהל תלמוד-תורה של ‘החינוך העצמאי’, וכמו כולם, דאגת. המוסד הזה היה חלק ממך, כמו ילד שלך, וחששת לגורלו ולעתידו. אבל אז הסתערת על המשימה, והצלחת להשיג ממנו, כן ממנו, מבנה חדש. זהו המבנה היפה שעומד עד היום על תילו בעיר, מבנה שלא זכית להיכנס אליו כמנהל, אבל רשום על שמך, לכל הדעות.

ואז, אני זוכרת את זה כמו היום, התחלת לפרגן לו: עשרות אנשים שמעו מפיך ש”יוסי שריד, הוא שר החינוך הכי טוב שהיה לציבור החרדי מאז ומעולם”. ככה היית. מפרגן כשצריך.

3.

כעת, אני שומעת בלחישה רמה על פוליטיקאים חרדים שנפגשים עם שרים בכירים בממשלת השינוי. “לא לפרסום, אל תגלו”. ומי מדבר על פרגון? אנחנו אוחזים בשלב בשלב של – ‘אם אתם נפגשים איתם, מינימום יושרה שתהיה לכם, לפחות אל תצעקו לעברם ‘אנטיוכוס’.

אז מה, אבא שלי? זה הימים שהשתנו? הנציגים היום, כבר לא מה שהיו פעם? או שזו הייתה היושרה שלך, הכל-כך נדירה, כמותה כל-כך קשה למצוא?!

שנה שלמה אסור לי לעלות לקברך, לכל החיים כבר לא אוכל להתייעץ איתך. כמה שזה חסר לי. מנסה לחשוב מה היית אומר אילו היית בין החיים, אם הייתי מספרת לך על הצביעות המתרחשת מול עיני.

גילוי נאות, ומי כמוך יודע זאת אבא: לא אהבתי את הממשלה החדשה שהוקמה. לא ממש מתלהבת ממנה גם ברגעים אלה. יש לי המון ביקורת, אני גם כותבת אותה באתר, בציוצים ובפוסטים. אבל מה אעשה אבא, שאותי חינכת ליושר. אם נבחר ציבור עשה מעשה נכון, אם ישבתם אצלו במשרד על כוס קפה (או בלי), לא ראוי ולא נכון לשאוג מול פרצופו ‘נבוכדנצאר’ ודומיו. ומה אם תגידו תודה, למשל, על מה שמגיע – רק על מה שמגיע?

נכון, תרעישו עולמות ותצעקו על גזרת חוק המעונות (גם אני), תשאגו על העלאת המחיר של הכלים חד פעמיים (יפגע בעניים), על חוק הגיור. אתם יודעים מה? גם על רפורמת הכשרות.

אבל אתם לא יכולים לגזור יחד עם נציגי ‘ימינה’ קופונים מאחורי הגב, ואז לירות רפש בפרצופם. תגעו בנקודות, לא באנשים. תהיו ישרים.

בטוחה, שזה מה שאתה היית עושה, אבא שלי.