1.
אז איך תתפרק ממשלת בנט-לפיד-עבאס ובתוך כמה זמן? זו שאלת מיליון הדולר, עליה נשאל כל כתב פוליטי שוב ושוב ושוב.
שאלה טובה, תשובות רבות לה. הנה אחת מהן.
חשיפה: כל מה שתוכלו לקבל באונ’ העברית כבוגרי החינוך החרדי
זוכרים שאיילת שקד התחבטה והתלבטה עד שהחליטה להצטרף להקמת הממשל הנוכחית? יש שיטענו שעשתה זאת בקור-רוח, בלי להתלבט, תוך שהיא שלמה עם עצמה. אני, שמכירה אותה די הרבה זמן, סבורה אחרת.
אבל בתחושה שלי, היא לא עולה על יצועה בשלווה בימים אלו. היא רועדת מהרגע בו יתנגשו האינטרסים הביטחוניים של המדינה עם אלו של הממשלה.
אז נכון, היא לא עשויה מחומרים של פרישה ממפלגה ובפרט לא להתנתקות מנפתלי בנט, אתו היא צועדת צמוד מאז נכנסו השניים אל החיים הפוליטיים, ועדיין לא קל לה עם מה שעשתה. היא מודעת היטב למתרחש ברשתות החברתיות, יודעת על הזעם העולה מבין הטוקבקים (גם אצלי בדף הפייסבוק) והציוצים.
השאלה הגדולה היא: האם היא ממתינה לשעת כושר כדי לבצע אקזיט או שימיה בממשלה – כימי חיי הממשלה.
2.
הנה תרחיש. אין לו כל אישור מצידה וגם לא מצד כל גורם בליכוד. אבל, להערכתי, הוא קיים.
במשך שנים חלמה שקד על הצטרפות לליכוד. בעיניה, הבית היהודי, שהפך עם השנים ל’ימינה’, היה רק קרש קפיצה למפלגה הגדולה, מפלגת השלטון במשך שנים רבות. בעת המשא ומתן לאחר הבחירות האחרונות, היו שיחות ממוקדות בכיוון שלה. לא כמעשה אורלי לוי, ששובצה בעשיריה השלישית של רשימת הליכוד, אלא בכירה שתמוקם גבוה, אולי אפילו מספר 2, שרת חוץ, ויש שיגידו ממלאת מקום.
או במילים אחרות, מי שיש לה סיכוי די גבוה (גם אם לא ממון כמו לניר ברקת) לרשת את נתניהו ב’יום שאחרי’.
אז מה גרם לה לקפוץ לממשלה אותה הליכוד שונא כל-כך? לכאורה, לא הייתה לה ברירה. היא עשתה כל שביכולתה לאתר שני עריקים שיצטרפו אל ממשלת הימין, כמעט מצאה, אבל הכול בוטל ברגע האחרון. משכך, לא ראתה כל ברירה אלא לקפוץ אל המים יחד עם נפתלי בנט.
ועדיין, היא לא תהיה שם בכל מחיר. כך להערכתי לפחות.
מתיחות ביטחונית שתמוסמס רק משום שרע”מ שותפה בממשלה או כל פגיעה אחרת במדינת ישראל, עשויה להוביל אותה להכרזה: ‘איני יכולה עוד’. במקרה כזה היא תתקבל אצל הליכודניקים בזרועות פתוחות ובחיבוק חם, למרות שכיום יהיו מי שיישבעו לכם שלא יקום ולא יהיה.
ללא תנאים ועם מלגות: משתכרים 35,700 שקלים לחודש בממוצע
למה כדאי לצעירים להתחסן נגד הקורונה דווקא ב’בין הזמנים’?
שכן, כל מי שיפרק את תפוח האדמה הלוהט של הממשלה השנואה הזו, יתקבל על ידם בתשואות רמות (חוץ מגדעון סער וזאב אלקין, שהם כבר סיפור שונה).
3.
אם אכן התרחיש הזה יקרה, היא תיזכר, בקהל הימני לפחות, כ’אסתר המלכה’.
במקרה כזה היא תשתלב בליכוד בעמדה בכירה, יחד ירוצו בבחירות, ובאם נתניהו ישכיל לדחוף להקמת מפלגת מרכז כמו של משה כחלון בשעתו, הוא יקצור את 61 המנדטים הדרושים להרכבת ממשלה.
או-אז, הוא יוכל לציין לעצמו את הדמיון המפתיע לוינסטון צ’רצ’יל, האיש שהוא כה מעריץ.
קצת היסטוריה: צ’רצ’יל, מגדולי המדינאים במאה ה-20, ומי שהנהיג את בריטניה כראש הממשלה לניצחון על גרמניה הנאצית, הודח בבחירות שנערכו בסמוך לניצחון במלחמה, בשנת 1945, אז הובסה מפלגתו השמרנית. קלמנט אטלי, איש מפלגת הלייבור, מונה כראש הממשלה תחתיו.
על בחירתו של אטלי הגיב צ’רצ’יל באמרה המפורסמת: “מכונית ריקה הגיעה לרח’ דאונינג 10 (מעון ראש הממשלה הבריטי) וממנה יצא קלמנט אטלי” – בהדגישו את אפסותו של ראש הממשלה החדש בעיניו.
צ’רצ’יל, שהיה אז בן 71, לא פרש לביתו. הוא המשיך להוביל את השמרנים כראש האופוזיציה לממשלתו של אטלי, במשך 6 שנים, וניצל את מעמדו בעולם כדי להזהיר מפני התעצמותה של ברית המועצות.
הוא שב וקיבל את משרת ראש הממשלה לאחר הבחירות הכלליות בשנת 1951. בתפקיד זה החזיק עד פרישתו הסופית בשנת 1955.
האם העובדה שנתניהו – מי שהוביל לניצחון על הקורונה והפך את ישראל למעצמה – התייצב כעת, בגיל 71, בראשות האופוזיציה, חרף ההערכות והמאווים של הפרשנים כי ינטוש את העולם הפוליטי כדי לכתוב את זיכרונותיו, לעשות מיליונים ולהסתובב במסעות הרצאות ברחבי העולם, היא פשוט שיחזור ההיסטוריה של צ’רצ’יל?
יתכן שכן. אבל בדבר אחד, כך נראה, הוא מייחל לשינוי: לא להמתין על המדף שש שנים. האם כך יקרה? ימים יגידו.