בימים האלה כולנו מגחכים לנוכח העדר מוחלט של בושה מצד פוליטיקאים, העושים בדיוק את מה שצווחו ומחו נגדו כשהיו בפוזיציה אחרת. מה הם לא אמרו על החוק הנורווגי, על מינוי שרים וסגני שרים לענייני לא-כלום, על ממשלה מנופחת, על ניהול הקורונה – ועכשיו הם עושים את כל זאת ובממדים גדולים הרבה יותר.
חשיפה: כל מה שתוכלו לקבל באונ’ העברית כבוגרי החינוך החרדי
למרבה הצער התרגלנו לתרבות השקר, שבה טיעונים ונימוקים מופרחים לחלל האוויר לא מתוך מניעים ענייניים, אלא לצרכים פוליטיים כאלה ואחרים.
אבל לפחות ראוי לזכור זאת, כדי שלא ללכת שולל אחרי כל מיני טיעוני סרק, גם אם חוזרים עליהם שוב ושוב והתקשורת מהדהדת אותם. חשוב לזכור את הפוזיציה ואת האינטרס האמיתי שמאחורי הדברים.
חפשו את האינטרס
עכשיו עלתה על סדר היום סוגיית הכשרות. מאחורי כל הסיסמאות היפות על ‘הפרטה’, ‘ייעול’ ו’הוזלה’ עומד אינטרס אחד – להחליש את כוחה של הרבנות כגוף מרכזי המפקח על ענייני הדת.
זה האינטרס המשותף של פוליטיקאים מסוימים, כלי התקשורת החילוניים, ארגונים רפורמיים וקונסרבטיביים, וגם של בעלי עסקים שמבקשים חיים קלים, בלי מחויבות אמיתית לדרישות הכשרות.
כלי התקשורת שמחים לתת פתחון פה לבעלי מסעדות ומפעלי מזון שמזילים דמעות תנין על דרישות הכשרות. אם נמצא כשל נקודתי במקום כלשהו – ינופפו בו כמייצג את מערכת הכשרות כולה.
וכי במערכת הבריאות, הביטחון, הבנקאות וכו’ אין כשלים? וכי זו סיבה להכפיש את המערכת כולה?
על כל כשל במערכת הכשרות אפשר להציג עשרות מקרים שבהם בעלי עסקים ניסו לרמות את המשגיחים ולהכניס מוצרים שאינם כשרים. מובן שיש בעלי עסקים ישרים והגונים, אך לצידם יש לא מעטים שתאוות הבצע לנגד עיניהם. הם מנסים להגניב בשר פיגולים או מוצרים לא כשרים אחרים, כדי להגדיל את רווחיהם.
ברור שהם רוצים מאוד בהחלשת הפיקוח, כדי שיוכלו לחגוג כרצונם ועדיין להתהדר בשלט ‘כשר’.
ללא תנאים ועם מלגות: משתכרים 35,700 שקלים לחודש בממוצע
למה כדאי לצעירים להתחסן נגד הקורונה דווקא ב’בין הזמנים’?
ודאי שיש הרבה מה לייעל ולשפר במערכת הכשרות, אבל אין עושים זאת על-ידי החלשת המערכת ופיזור סמכויותיה לגורמים שאין ביטחון בטיב עבודתם. כשרות היא מקצוע מורכב מאוד, והיא דורשת ידע רב ומעודכן ויכולת לקיים בקרה קפדנית. לא ייתכן לפתוח תחום רציני כל-כך לכל דיכפין.
הולכת שולל
כן, כשרות עולה כסף. הרבה יותר יקר וקשה לגדל ירקות עלים נקיים מחרקים. בשחיטה מהודרת שיעור הטריפות גדול יותר. מערכות הפיקוח כרוכות בעלויות. פעמים רבות חומרי גלם כשרים יקרים יותר. זאת יודע כל משק בית השומר כשרות.
אבל יש תמורה לאגרה. העלות הנוספת מבטיחה שהמזון הבא אל פינו כשר. ועדיין, מדובר בעלויות זניחות בתוך כלל ההוצאות של בית העסק.
הציבור הענק שצורך מזון כשר לא יוכל להיות בקי בטיב ההשגחה והפיקוח של כל מיני גופים שיקומו בעקבות הרפורמה המתוכננת. הוא יאמין שחותמת כשרות אכן מבטיחה שהמזון כשר, ולא יידע שבעצם מוליכים אותו שולל. את החורבן הזה חייבים למנוע.