הדר מילר, ‘פס הקול’ של העיר לוד, פשוט עצובה שהטרור מנצח

ישראל יוספי
|
י"ח אב התשפ"א / 27.07.2021 11:31
מאז פרוץ הפרעות בלוד הפכה הדר מילר, פעילה חברתית, אם ל-4 ילדים, לקול שמשמיע את זעקת יהודי העיר • בראיון מיוחד לחרדים 10 היא מדברת על נטישת המשפחות, מחדלי המשטרה, ומספרת בקול רועד על רגעי האימה בהם מצאה עצמה לכודה בין רכבים שעולים באש מכל הצדדים

הדר מילריותר מחודשיים וחצי חלפו מאז פרצו ‘פרעות תשפ”א’ בערים המעורבות בישראל, בהן העיר לוד.

חשיפה: כל מה שתוכלו לקבל באונ’ העברית כבוגרי החינוך החרדי

הפרעות בעיר כללו יידויי אבנים ובקבוקי תבערה, ירי לעבר יהודים, השחתת שמונה בתי כנסת, הצתת המכינה הקדם־צבאית ‘מעוז’, הצתת בית ספר, מוסדות ציבור, בתי יהודים, מכוניות וניידות משטרה.

במהלך הפרעות נרצח יגאל יהושע הי”ד, מאבנים שהשליכו עליו רכבו פורעים ערבים.

אתמול חשף ראש העיר לוד, עו”ד יאיר רביבו, במהלך דיון של שדולת ארץ ישראל בכנסת, נתון מטלטל: “400 משפחות עזבו את לוד בשל הפרעות. נטישה של משפחות חזקות שמעדיפות ללכת לשוהם, מודיעין, לבאר יעקב. אנחנו עדיין בפוסט טראומה. עברנו פה אירוע מאוד מטלטל לפני חודשיים”.

מאז פרוץ הפרעות הפכה הדר מילר, חברת הקהילה של הגרעין התורני בעיר,  פעילה חברתית, אם ל-4 ילדים, ל’פס הקול’ של יהודי העיר.

מילר, אופטומטריסטית ובעלת רשת ‘אופטיקנט בארנס’, מתגוררת בלוד כ-12 שנה, לאחר שהגיעה עם משפחתה מהיישוב מעלות שבצפון.

מאז ימי הפרעות היא משמיעה את קולם של התושבים היהודים באולפני הטלוויזיה, הרדיו – וגם בסרטונים ויראליים שהיא מנפיקה, ויוצאת נגד האלימות הערבית בעיר האהובה עליה.

בראיון מיוחד לחרדים 10 היא אומרת: “בעת האחרונה, לאחר הפרעות, גל האלימות המשיך. עכשיו חזרנו לטרור רגיל, הצקות ברחובות. יהודים שצועדים ברחובות לוד, מטרידים אותם – ילדים, נערים, נשים בעיקר, מבהילים, דוחפים, רודפים אחריהם. בזמן האחרון היו עשרות תקיפות, דברים שלמשטרה יותר קשה לאכוף.

“גם כשכן היו דברים לעשות, המשטרה לא עשתה. היו זריקות אבנים תקופה מאוד ארוכה, לאחר הפרעות בגני אביב, אבל אף אחד לא עשה שום דבר. ריססו כתובות בערבית בבית ספר חרדי, תקיפה של בני נוער בגינות, פגיעות ברכבים. היו המון מקרים אחרי הימים החזקים של הפרעות – זה המשיך מעל חודש, והמשטרה לא עשתה יותר מדי”.

על הנטישה של העיר היא אומרת בכאב: “משפחות יהודיות עוזבות את העיר. לצערי, עצוב להגיד את זה. פעם על כל דירה שהיתה כאן היו קופצים עליה. היה ביקוש גדול. היום ההיצע הולך וגדל – הביקוש לא. הרבה מאוד משפחות עזבו את העיר. פעם על כל דירה שהיו עוזבים קפצו 50, היום לא”.

ומי אשם? “אנשים הרימו ידיים, בגלל הפרעות. אומרים שמרגישים שלא מטפלים. המשטרה לא עושה מספיק, לא מגינים כמו שצריך. לא מתאים לגדל ככה את הילדים. אני לא שופטת אותם, אבל זה עצוב לי, בתור אחת שמאוד מאוד אוהבת את העיר.

“החינוך בלוד מצוין, אבל צריך שתהיה פה אכיפה. שידאגו שנוכל לחיות כמו שצריך. כעת  לא מרגישים את זה”.

הביטחון יורד אחרי ש-400 משפחות עוזבות?

“רמת אשכול, השכונה שעברה הכי הרבה טלטלה, אותה באו הרבה לחזק מכל מיני שכונות. קשה, עברנו באמת טראומה קשה. מה שאני רוצה זה שייבאו הרבה משפחות טובות, שנתחיל לראות שהמשטרה עושה את העבודה שלה, ושכל מי גרם לפרעות האלה ישב בכלא וישלם על זה מחיר – אחרת, אם זה לא יקרה, נראה גל נוסף”.

אתם פונים למשטרה בעקבות האלימות היומיומית?

“כן, היו המון פניות מצדנו למשטרה. הרבה תיקים נסגרו. עשינו קצת רעש בתקשורת אז הם נפתחו מחדש. מה שלא היה בתקשורת, קצת פחות. יש המון סגירות של תיקים. שמענו משוטרים שיש הוראות מלמעלה לסגור תיקים ופחות לחקור את המקרים, כמה שיותר להשתיק את המצב”.

מדוע זו ההוראה לשוטרים? להראות שהמשטרה שולטת במצב?

״כן, רוצים להשתיק. יש יותר מידי תיקים שנפתחו, יותר מידי בלגן למשטרה. המדינה ב’כאב ראש’, המשטרה ב’כאב ראש’. יש המון לחץ ציבורי מהכיוון הערבי, יש משפחות שיש להן הרבה כוח”.

נוהגים כך כדי לא לעורר פרעות נוספות?

״סגירת תיקים יוביל לגל נוסף של פרעות. אם אתה לא מטפל בבלגן אין שום סיבה שבפעם הבאה, כשיהיה סיפור נוסף – שלא יהיו פרעות. אם אתה מטפל באכיפה, ענישה, אם  אנשים יודעים שם שורפים בית כנסת – יושבים בכלא, יורים על בתים – יושבים בכלא המון שנים, יכול להיות שהם ישקלו פעמיים. אבל אם אתה מתייחס לזה כאילו זה שום דבר – זה יקרה שוב”.

מוצאים ספרי תורה מבית כנסת שהוצת. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

שקלתם לעזוב את לוד, או שהילדים אמרו ‘אמא, בואי נעזוב’?

״הבן שלי בן ה-11 עבר כמה תקיפות ברחוב. אנחנו אוהבים את העיר שלנו. ובלי קשר לאהבה של העיר, מבחינתי לעזוב את העיר – זה לתת לטרור לנצח”.

איך מסבירים את זה לילד?

״זה משהו שלא צריך להסביר, הילדים מרגישים. אנחנו מאמינים במדינה שלנו, הילדים אוהבים את החברים והקהילה ואת לוד. הם לא רוצים לעזוב את העיר.

“לנו, בתור הורים, זה לא פשוט, צריכים להתמודד, בגלל זה אני לא שופטת אנשים שאמרו שזה גדול עליהם. פשוט עצובה שזה המצב, שהטרור מנצח”.

את חשובת שהמצב ישתנה בקרוב?

״אני מקווה שהמצב ישתנה, שאנשים שאוהבים את העיר ואוהבים את המגורים כאן יישארו ויבואו מלא אנשים טובים, שיראו את היתרונות המדהימים של העיר. ושהמשטרה תתעורר ותהיה יותר אכיפה”.

מה הסיבה, מאז הפרעות האחרונות ועד היום, שאת ככה נלחמת למען לוד?

״אני גרה בלוד לא מתוך אידאולוגיה או אמונה. אני גרה כאן כי כיף בה, יש קהילה מהממת, כיף לגור כאן. אבל אז באו והתחילו לירות עלינו, לשרוף לנו בתים, לשרוף לנו רכבים, לשרוף בתי כנסת, זה משהו שאסור שיקרה בשום מקום בארץ. ואסור לנו לוותר ואסור להתעלם מזה.

“צריך לעשות רעש מאוד גדול. אם בארץ ישראל שורפים בית כנסת – העולם צריך לרעוד. את העולם שלי זה הרעיד, וזה צריך להרעיד את העולם של כולם. של כל יהודי”.

הדר מספרת על מקרה שהותיר בה זעזוע ופחד: “ירו עליי, ירו לכיווני. הייתי ברחוב במבצע שומר החומות, וזה היה עשרות מטרים ממני. התחבאתי מאחורי רכב, ואז התחלתי לרוץ באמוק. הגעתי לרכב שלי. סליחה… כל פעם שאני חוזרת לזה הקול שלי רועד, אחרי זה ניסיתי לנסוע הביתה ונתקלתי בהמון שרפות… רכבים נשרפים, הפכו פחים ושרפו – עשרות רכבים נשרפים מכל הצדדים. לא הצלחתי להגיע הביתה… היה סיפור רציני בשבילי”.

איך את מתמודדת?

״נלחמת שדברים כאלה לא יקרו, הילדים ובעלי ידעו. בדיוק היו אזעקות והילדים נורא פחדו, נכנס עשן הביתה מהשרפה ששרפו את גן השעשועים של הילדים, ליד הבית. הם גם היו בהיסטריה, אני התקשרתי כי הייתי תקועה בשרפות האלה, ופשוט פחדתי שיעשו בי לינץ’. בסוף עברתי בין שתי שרפות, פחדתי שהצמיגים ישרפו מהאש. ברוך ה’ הצלחתי לעבור ולהגיע הביתה. הגעתי כולי רועדת, הילדים עברו טראומה מאוד קשה.

“נוסף לזה היו האזעקות בלילה, היריות, השרפות. טראומה לא פשוטה”.