1.
השר יועז הנדל, כמו גם ח”כ צביקה האוזר, הם שני אנשים שאני מאוד מכבדת.
שניהם עמדו מול או-טו-טו ממשלה בגיבוי ערבי (המשותפת, לא רע”מ!) ועשו מעשה אמיץ, מבלי שיידעו האם בכך הם לא גוזרים על עצמם את סוף דרכם הפוליטית. בסוף, הסוף לא הגיע, אבל את זה היה קשה לנבא מראש. הם פשוט ניצבו באומץ מול בני גנץ, יו”ר כחול לבן המאוחדת באותם ימים – ואמרו: עד כאן. אנחנו לא נמשיך.
זה, בעצם, מה שסלל את הדרך אל ממשלת נתניהו-גנץ, ממשלה שהחרדים היו מרכיב בכיר בתוכה ונהנו מתופינים לא מעטים.
לכן, כשהנדל מזמין תקשורת חרדית ללשכתו, אני מתייצבת.
ראיתי שבעיתונים החרדים יש מי שכינו אותי נבוכדנצר, הוא אומר בדרך אגב. משועשע כאילו. אבל היה קשה שלא להבחין בכאב שעלה מדבריו. כי כמה שלא תצחק על זה בנונשלנטיות, זה עדיין פוגע בנקודה.
2.
סיבים אופטיים שיקלו על הגלישה ברשת האינטרנט הם לא חלומו של אף הורה חרדי. מצד שני, נסו להיכנס לנעליים שלו: שר לא חרדי, שנכנס למשרד התקשורת ושומע מהמומחים שזה מה שנכון לעשות. ולא רק מהמומחים. היו גם אלפי פניות מתוך המגזר החרדי עצמו.
הוא חלם על כך כבר בקדנציה הקודמת, אבל הנציגות החרדית בלמה כל יוזמה מסוג זה. הפונים הם אנשים שעובדים לפרנסתם, חלקם הגדול אף קיבל היתר לגלוש באינטרנט.
אבל איך תגלוש בצורה תקינה, אם הרשות המקומית לא ממש מתאמצת להתקין אנטנות, ומי מדבר על סיבים אופטיים שהקבלנים יחויבו מעתה להתקין ‘על חשבון הבית’ בכל בניין שייבנה החל מהיום, מהלך שיחסוך עלויות למי שירצו להתחבר לשירות אינטרנט מהיר.
הוא יודע שיפגינו נגדו ליד ביתו (“לא שהיום לא מפגינים”), אבל זה לא ממש מזיז לו.
“אין שום כוונה לכפות על אף אחד שום דבר, אנחנו באים לעזור לציבור החרדי, הגיע הזמן שהוא יתקדם עם תשתיות התקשורת, שיוכל להתחבר ביתר קלות, הגיע הזמן שיקבל את אותם תנאים שמקבלים במקומות אחרים”.
רק מי שרוצה, תדגיש, אני מציעה לו.
“ברור. רק רק מי שרוצה! מי שלא ירצה לא יתחבר לשום דבר. אין פה שום דבר שבכפייה. רק להקל את החיים. בסוף, אנחנו באים לחבר את עם ישראל ולא להפריד אותו”.
מי שגולש, בהיתר או שלא, ממילא גולש. כשהוא עושה זאת בלי תשתיות תואמות, זה מסרטן, זה ממלא את האוויר בקרינה.
3.
מלבד פרישת סיבים אופטיים, השר הנדל גם מתכוון להילחם בוועדות הרבנים ‘לענייני תקשורת’. אז, היכנו לביאת מלחמת העולם השלישית. מעתה, אף אחד לא יוכל לחסום ב’קווים הכשרים’ בצורה שרירותית גורם המעניק מידע, רק כי הוא לא בא לו בטוב. הכול יצטרך להיות מתועד, כולל סיבת החסימה.
חשיפה: כל מה שתוכלו לקבל באונ’ העברית כבוגרי החינוך החרדי
יכול להיות שהוא לא יודע באיזה תפוח אדמה לוהט הוא נגע? הוא יודע. “אני לא חושש מקרבות”, הוא אומר.
אז אם נהגתם עד היום לבצע שיחות חשובות בחצר, רק כי בבית אין מספיק קליטה (כן, גם אני ככה), הנדל יפתור לכם את הבעיה. לפחות תקוו כך. אבל עד שזה יקרה, תקראו בסופי שבוע כיצד הוא מנסה להכניס אל תוככי בתי אנ”ש את האינטרנט, ולהעבירם על דתם.
לפי הלהט שהרצה בפני חבר כנסת חרדי על הכוונות הזדוניות של הנדל – “ואל תאמיני לו” – אני מבינה שזו רק תחילתה של מערכה לא פשוטה, שהנדל יכול רק לקוות שיש לו מספיק כוחות כדי לעמוד בה.