ליברמן? זו הסיבה שאני מפנה אצבע מאשימה דווקא לעבר בנט ושקד

יש לי חידה לא פתורה. זו שאלה שמטרידה אותי בשבועות האחרונים.

רוצים לדעת איך הפכתי למנהל עם משכורת פצצה בלי לצאת מהבית?

פה תקבל מידע ברור​: חזרת מחו”ל? היית ליד חולה? רוצה לנסוע?

נפתלי ואיילת, הצמד הזה, מתי הם החליטו להפנות את הגב לציבור החרדי? זה קרה ממש לאחרונה?  לפני כשנה?

אני, אגב, לא בטוחה שהם ביחד. כלומר, יכול להיות שהתשובה מורכבת יותר. יכול להיות שנפתלי בנט החליט לעשות את מה שעשה לפני קצת יותר מחודש, כבר לפני כשנה; יכול להיות שאיילת הצטרפה אליו בשלב מאוחר יותר.

אבל בואו אחלוק אתכם את הממצאים.

לפני כשנה, נתניהו – או כפי שהוא מכונה בפי בנט באובססיה ‘חבר הכנסת ביבי נתניהו’ – הפנה את הגב לבנט ושקד, והותיר אותם בחוץ, למרות שצעדו יחד אתו בגוש הימין. לדעתם, גם החרדים לא עשו מאמץ לצרף אותם לקואליציה. כך או כך, בתחתית השורה: הם לא הוכנסו ל’קואליציית החלומות’ של נתניהו-גנץ.

מאז, יצר הנקמה מפמפם בהם, ואולי בצדק.

כעת, אני שואלת את עצמי: בכל הסיורים של בנט ושקד בציבור החרדי בימי משבר הקורונה, ואני עצמי הייתי בשניים מהם – נפתלי באלעד, איילת בבני ברק – שמעתי את ההבטחות, והכנות שהייתה בדבריהם הייתה כה מרשימה, שקשה לי לחשוב שכבר אז קינן בהם יצר הנקמה; שכבר אז הם סגרו, בינם לבין עצמם, שזה מה שעתיד להתרחש: קואליציה של שמאל, שונאי נתניהו וערבים.

אני מתקשה לחשוב שכבר אז נפלה ההחלטה. כי אם כן, אין משהו שעולה על הציניות של הפוליטיקה הישראלית.

•

אני יודעת לספר עוד משהו: זה היה עוד לפני הבחירות. באותה תקופה מספר המנדטים של ימינה זינק אל עבר ה-20. איילת שקד אספה עיתונאים אל אחד מחדרי הכנסת, לתדרוך שלא לציטוט. ואכן, מלבד כמה ציטוטים בודדים, הדברים שנאמרו שם לא צוטטו.

אבל כמה מהמשפטים שלה חקוקים במוחי עד היום. אני זוכרת ששאלתי אותה: תמליצו בבחירות הבאות, אם וכאשר יהיו, על נתניהו כראש ממשלה?

היא השיבה את התשובה הבאה: מי שרצה אותנו תמיד, רצה אותנו כדי להיות ימין לנתניהו, לשמור עליו שיישאר ימני. היום אנחנו באים לקהל אחר, לאוכלוסייה אחרת, אנחנו באים לקהל שאומר: אנחנו רוצים את נפתלי כראש ממשלה. את הקהל הזה אנחנו רוצים איתנו בבחירות.

הופתעתי. שאלתי אותה: נפתלי כראש ממשלה? גם אם אתם כעת עולים בסקרים, ראש ממשלה לא ייצא מזה, בפרט שעד הבחירות מספר המנדטים יכול לרדת. אבל היא התעקשה: נפתלי יהיה ראש הממשלה הבא.

אגב, במערכת הבחירות הם לא הסתירו זאת. כששאלו אותו במי תתמוך לראשות הממשלה – הוא אמר: אני נפתלי אתמוך בעצמי כראש ממשלה.

לכולם זה היה נראה כדבר בלתי אפשרי לביצוע – אבל זה קרה.

•

כעת, למה אני כועסת עליהם? כי אחרי ‘גזרת המעונות’ אני לא כועסת רק על ליברמן. ליברמן הצהיר לפני הבחירות שזה מה שהוא יעשה – וזה מה שהוא עושה. אני כועסת על נפתלי ואיילת.

אתם, שהגעתם אל הציבור החרדי, ניצלתם את תמימותו, ואמרתם ‘אנחנו נעזור לכם’ – ניצבים היום בעבר השני; לא השמעתם קול ב’גזרת המעונות’, אתם לא מחיתם. היום גם הצבעתם נגד הצעת החוק למתן סיוע לנפגעי ‘אסון מירון’, סיוע למשפחות אומללות.

המשמעות: אתם לא בעד הציבור החרדי בשום דרך וצורה.

מדוע, אפוא, באתם לביקורים בערים החרדיות? מה רציתם? הכשרתם את הקרקע לכך שהחרדים יצטרפו אליכם לקואליציה? מדוע לא באתם ביושר ואמרתם: אנחנו לא אתכם. אתם השלכתם אותנו מהגוש (וזה נכון), ולכן אם תקום קואליציה אנחנו לא נלך אתכם. תרצו, תבואו אלינו, למקום בו נהיה: עם השמאל, עם יאיר לפיד, עם אביגדור ליברמן (שאנחנו עדיין לא יודעים אם הוא מסכים בכלל לקבל חרדים, אבל זה עוד דיון).

למה לא אמרתם את כל זה? למה לא הייתם גלויים וישרים עם הציבור החרדי? למה לא אמרתם לבוחרים שלכם – וגם לחרדים – ערב הבחירות: אנחנו לא בגוש הימין?!

למה לא אמרתם את מה שאמרה איילת בתדרוך לעיתונאים – אנחנו לא בגוש של נתניהו אלא בגוש שרוצה את נפתלי בראשות הממשלה. יכול להיות שהיו כמה מנדטים שזזים אליכם, אותם אלה  שלא רצו את נתניהו בראשות הממשלה, ובמקום להצביע לסער או לפיד, היו מצביעים לכם. אבל אז, היינו יודעים שהקמתם ממשלה ביושר, עם קולות שידעו מה תעשו.

היום, לא זה המצב. לכן, את האצבע המאשימה אני מפנה השבוע הזה, לא לעבר אביגדור ליברמן, שהיה ישר עם מצביעיו וגם עם הציבור החרדי – אמר, ‘אני רוצה לקחת אתכם עם מריצה למזבלה’. הוא לא שיקר, לא רימה, לא בילף.

אני את האצבע המאשימה מפנה דווקא אליכם – נפתלי בנט ואיילת שקד.