ראש הממשלה נפתלי בנט הגיע למליאת הכנסת כשהוא חדור רוח קרב. בניגוד לנאום הבכורה שאותו נשא לפני חודש, כשהוא נרגש ומתאמץ להיצמד לטקסט הכתוב מולו, ניסה הפעם בנט להקרין הרגשה משוחררת ותקף בחריפות את נתניהו ושרי הליכוד לשעבר, כאילו על מנת להצדיק את המסר שהעביר לכמה מעיתוני סוף השבוע, עד כמה הוא נהנה בתפקיד.
רוצים לדעת איך הפכתי למנהל עם משכורת פצצה בלי לצאת מהבית?
דואג לילדים שלך? זה מה שבכירי הרופאים ממליצים לעשות כעת
פה תקבל מידע ברור: חזרת מחו”ל? היית ליד חולה? רוצה לנסוע?
אבל בנט לא נראה כמי שנהנה מעל במת הכנסת. בין השיטין של מתקפותיו על האופוזיציה, הסתתרו חוסר אונים גדול ומצוקה אישית לא פשוטה. בנט נראה על הדוכן כמי שמנסה להתנהל במרחב של הגדולים, לדבר במושגים שלהם, אפילו לעקוץ אותם כאילו הוא חולק עימם את אותו המעמד, אבל האמת רחוקה מלהיות כזאת.
ובנט הראשון שחש זאת על בשרו. בשעות שבהן הוא יושב לבדו באקווריום במשרד ראש הממשלה, רק הוא מבחין בחלל הגדול והריק המקיף אותו מכל עבר.
ההשתלחות של בנט בנתניהו בנאומו היא דוגמה מייצגת מושלמת לכל מהותה ותפקודה של הממשלה הנוכחית. מתברר שהממשלה שהציגה עצמה כממשלת הריפוי והאיחוי, מעולם לא היתה כזאת, וכי המתקפות רבות השנים על נתניהו, כאילו הוא מקור הפצת השנאה והפילוג עלי אדמות, היו ריקות ושקריות מלכתחילה.
הנדסת תודעה מוצלחת ולא הרבה יותר.
כך גם הטענות החוזרות ונשנות על הפגיעה בדמוקרטיה מצד קואליציות הליכוד, החרדים והימין. גם כאן מתברר שיש לימין עוד הרבה מה ללמוד מהשמאל בכל מה שקשור למשילות, רמיסת האופוזיציה, ודריסת הכנסת או כל מוסד שלטוני אחר שיעמוד בדרכם.
גם אם מתעלמים לרגע מגניבת הדעת שעל בסיסה הוקמה הממשלה הנוכחית, הרי שלכל הדעות מדובר בממשלה הנשענת על קואליציה רעועה עם רוב דחוק של ח”כ בודד. כך במליאה, וכך צריך היה להיות גם בוועדות.
את חלוקת המנדטים בכנסת קבע העם, לא עסקנים פוליטיים. הסידור מחדש של תוצאות הבחירות כך שבכל הוועדות החשובות יהיה לקואליציה רוב משמעותי של לפחות שני ח”כים ויותר, היה צריך להקים קול צעקה אצל כל מי שרוממות הדמוקרטיה בגרונו.
השתיקה של כולם מעידה כי גם יש דברים שמוגזם לבקש. עכשיו השמאל בשלטון ואסור להפריע.
מעל כולם בולטת שתיקתו הרועמת של יו”ר הכנסת מיקי לוי, שהיה אמור להגן על הבית שעליו הוא מופקד ולא לאפשר לעסקנים לחלק את הוועדות כאילו היו בעיצומו של משחק קלפים.
אבל גם ידיו של היו”ר קשורות. במפלגתו אין פריימריז או הליכים דמוקרטיים. עוצמתם של בכירי יש עתיד נגזרת רק מרצונו הטוב של המנהיג הבלתי מעורער. אין דרך להתקדם או לעקוף, אלא דרך ליבו ורצונו של לפיד. ואם לפיד מעוניין שלאופוזיציה לא יהיה ייצוג הולם בוועדות, אין יו”ר שיכול לעצור אותו, כל עוד הוא מיש עתיד כמובן.
• הטור מתפרסם ב’ישראל היום’