הרב שליווה המשפחות אל זירת האסון משחזר את הרגעים הקשים

שכונת ספרסייד האבלה במיאמי. כשהוא לבוש בחליפה, ענוד בתג רשמי, מסתובב הרב יוסי הארליג, שליח חב”ד המכהן גם כרב של המשטרה המקומית, בין עובדי החרום. לעיתים הוא פונה אל זירת מגדל המגורים שקרס.

רוצים לדעת איך הפכתי למנהל עם משכורת פצצה בלי לצאת מהבית?

דואג לילדים שלך? זה מה שבכירי הרופאים ממליצים לעשות כעת

פה תקבל מידע ברור​: חזרת מחו”ל? היית ליד חולה? רוצה לנסוע?

בשבוע וחצי האחרונים, מאז אסון הקריסה במיאמי, הרב הארליג מפצל את רוב שעות יומו בין האתר, בו עובדים המחלצים יום וליל, ובין האזור שבו יושבות המשפחות הממתינות, יהיו שיאמרו באופן נואש, למציאת יקיריהן.

“זו סיטואציה מאוד קשה”, אומר הרב הארליג בראיון שערך עמו דוד מרגולין מ’חב”ד.אורג’.

ניכר שהוא מותש. הוא מסביר למה. “ראשית הגודל הפיזי של הבניין, מסה ענקית של חול ומלט שמקשה על החילוץ. תנאי עבודה בלתי אופטימלים בלשון המעטה. פרצו כאן להבות, לעיתים יורדים גשמים. יש לחות. פסולת שמצטברת. ובכלל, השהות הארוכה במקום שהוא קבר אחד גדול של עשרות רבות של אנשים – מטלטלת”.

בשבת האחרונה, בשעת אחר צהרים, נעצרו מאמצי החיפוש וההצלה. זאת בשל רצון הרשויות להרוס את שאר חלקי הבניין, לפני בוא סערה. הריסת החלק השני של הבניין התרחשה לפועל בערבו של יום ראשון. נכון לשעה זו אותרו 46 גופות בין ההריסות.

הימים הראשונים היו הקשים ביותר. רבים, ובייחוד בני המשפחות, לא הבינו מה גורם לרשויות לבצע את פעולות החילוץ בצורה כה איטית.

“בימים הללו”, אומר הרב הארליג, “הדבר היחיד שנדרש מאיתנו לעשות היה לתמוך בבני המשפחות, להיות לצדם. לא היה זמן או מקום להסברים עמוקים. אלא להיות כתף”.

בדרך כלל, במצבים כאלה, לא נהוג להביא בני משפחות נעדרים לאתר בו ארעה טרגדיה. השבוע זה היה שונה, ואנשי המקצוע במיאמי החליטו לאפשר לבני המשפחה להתקרב אל הבניין שקרס. איש לא שיער כיצד יגיבו.

“זמן הנסיעה באוטובוס עד אתר האסון”, משחזר הרב הארליג שליווה את המשפחות, “היה מתוח מאוד. לא רק אנחנו, אנשי הדת, ליווינו את המשפחות. היו שם גם אנשי הצלה ופסיכולוגים. באתר עצמו הרגשות פרצו. בכיות, חיבוקים, צעקות. היו יהודים שרצו להתפלל קרוב, להניח תפילין”.

•

בכל רגע נתון שוהים כ-200 עובדים בזירת האסון, במשמרות של 12 שעות. בפועל, בשל העומס הרגשי, המשמרות לעיתים קצרות יותר. ככל שנקפו הימים הבינו המשפחות שישועה לא תגיע מהמחלצים. הפנימו שהגרוע מכל אירע.

“מי שיודע את היחס שהיה לרבי עם שוטרים ואנשי כבאות והצלה, המעמידים לעיתים את חייהם בסכנה בעבור מישהו אחר, יודע שהיה זה יחס של כבוד. הרבי לימד אותנו שכאשר אנו רואים מישהו סובל עלינו להיות שם בעבורו. וזה התפקיד שלי במקומות שאני פועל בהם”.

הרב הארליג מספר כיצד השפיעה עליו החוויה בזירה המדממת באופן אישי.

“רבים שאלו אותי את זה”, הוא מהרהר לכמה רגעים. בסוף משיב. “אתה יודע, כשאתה מתעסק בכזו סיטואציה אתה מנסה להיות שקוע בעשייה. אין לך זמן לעצור לחשוב ולעבד את כל מה שראית וחלף מול עיניך. אסור לנו לחשוב על זה. תמיד השאלה שמנקרת היא מה הלאה. כמובן שיש גם רגש, אבל אין לי זמן לשקוע בו. יש לי עבודה ועליי לבצע אותה”.