‘חשבתי שסוף העולם הגיע’: נמלטה מהבניין שקרס ושרדה כדי לספר

אסון קריסת מגדל המגורים במיאמי: למעלה משלוש יממות חלפו ועדיין 152 בני אדם מוגדרים כנעדרים.

הבוקר (ראשון, שעון מקומי) אותרו עוד ארבע גופות בהריסות הבניין, ובכך עלה מניין ההרוגים הרשמי לתשעה בסך הכל. בין הנעדרים ישנם גם חרדים וזוג חסידי חב”ד.

ככל שנוקפות השעות, נערמים גם סיפורי הניסים

כזה הוא, לדוגמה, סיפורה של שטערנא שרה ניר, חסידת חב”ד, במקור מישראל, שהתגוררה בחודשים האחרונים בבניין שקרס.

“הקב”ה אוהב אותנו”, אמרה ניר בשיחה עם COL. “אני מאמינה בניסים והקב”ה הראה לי סימנים. זכיתי לשים לב אליהם וניצלתי. אחרים לא שמעו את הסימנים ונותרו בבניין”.

בלילה שבו אירעה הקריסה השתתפה ניר בהתוועדות חסידית לרגל חג הגאולה של האדמו”ר הריי”צ מליובאוויטש, ששוחרר מהכלא הקומוניסטי. היא שבה לביתה בסביבות השעה 12 וחצי לאחר חצות. בנה ובתה שהו אז בבית, שהיה ממוקם בקומת הקרקע של הבניין.

“ישבתי במשרד, עברתי על הודעות אימייל, והתחלתי לשמוע רעשים”, היא מספרת.

את הרעשים מתארת ניר כשיפוצים, דפיקות: “חשבתי שמישהו החליט לעשות שיפוצים בדירה שלו באמצע הלילה. בתחילה התעלמתי. אולם כעבור כמה דקות לא נותרה בי סבלנות ויצאתי מהבית”.

פינוי נספים באסון. צילום: יונה לונגר

ניר ניגשה ללובי הבניין, אל השומר שישב במקומו, וביקשה ממנו שיטפל, שיזמין משטרה. “אני עומדת בלובי ורואה את החנייה של הבניין קורסת, כמו תהום שנפערה תחתיו. ההכרה הכתה בי. אלו לא שיפוצים, זו רעידת אדמה. אמרתי לשומר: תתקשר למשטרה ותדווח שמתרחשת רעידת אדמה. היה רעש חזק מאוד”.

בנה ובתה של שרה, ששמעו אף הם את  הרעש הגדול, התקדמו לכיוון הדלת. אימם האיצה בהם לעזוב את הבית. “תוך דקה עזבנו את הבניין והתחלנו לרוץ אל הרחובות הפנימיים יותר. שמעתי רעש עצום מאחוריי, לא ראיתי כלום, לא רציתי להסתובב. ענן ענק של אבק הציף את המרחב. חשבתי שסוף העולם הגיע”.

בעלה של שרה ניר לא שהה במיאמי באותו לילה. שרה התקשרה אליו וביקשה ממנו שידווח בקבוצה השכונתית על מה שאירע. במקביל ניסתה למצוא מקום להיכנס אליו. רק שעות מאוחר יותר, כשהבן הסקרן חזר לזירה, הבינה מה אירע.

הבניין שבו התגוררה קרס תחתיו לחלוטין.

“היה לי נס גדול”, היא אומרת, “יצאנו בשניות האחרונות”.