פרסומאים: כך נשווק את יציאת מצרים

הכול החל כשמלך מצרים יצא בקמפיין חצוף ויומרני להשמדת עם ישראל כשלשם כך הוא לא בוחל באף מדיה  – מי היאור, עבודות הפרך והטיט שבפירמידות.

הוא לא השכיל להבין שהיושב בשמים רוקח עבורו אסטרטגיה שתמוטט אותו ואת ממלכתו. מעבר לכך, הוא לא העלה בדעתו שעצם השעבוד של עם ישראל, הוא חלק משמעותי מהטקטיקה שננקטה נגדו.

הדבר היחידי שעניין את פרעה היה לעשות יח”צ לכיסאו המפואר – אותו ריפד במשרתים, עבדים, ואפילו בחיות נועזות.

למרות היותו שולט בשבעים שפות – קופירייטר לא יצא ממנו. זאת משום שלא ידע את לשון הקודש – עובדה שהתאמץ מאוד להסתיר מעמו.

בשלב מסוים כשהיה נראה כי הכול אבוד, קרא הקב”ה למשה, שהיה עד אז תקציבאי האחראי על עדר כבשים ועיזים, האכלתו וטיפוחו. למרות היותו מגמגם, נבחר משה להיות הדובר הבלתי מעורער שמעביר את דבר ה’ לפרעה, ולאחר מכן אף לעם ישראל.

עם תחילת פגישותיו מול פרעה, הראה משה את כוחו בניסים והשתמש לשם כך באותה פלטפורמה בה השתמשו מכשפי הממלכה, על מנת להוכיח להם כי הוא בא בשליחות ה’.

כשפרעה נשאר בעיקשותו לא לשלח את העם מארצו, החל הבורא בשיווק חווייתי של ניסים גדולים והמטיר על המצרים עשר מכות בזו אחר זו, כאשר הקונספט נשמר לכל אורך התהליך – פגיעה קשה במצרים מבלי שתגיע לפתחי היהודים.

המצרים חוו שיווק גרילה כאשר הצפרדעים קרקרו בתוך בטנם ואף ריפדו את מיטותיהם, אבל פרעה גילה נחישות ועשה עצמו כלא מבין את הפוינט. אז הגיעה המכה האחרונה ממנה פחד – מכת בכורות, שהביאה ליציאת עם ישראל מארץ מצרים.

לאחר שיצא עם ישראל, התחרט פרעה ורדף אחריהם להחזירם, עד שהשיג אותם על שפת ים סוף. אז זכה עם ישראל לנס קריאייטיבי במיוחד, כשנקרע הים בעברם בו כבדרך המלך תוך שהם חוזים בטביעת המצרים באותו ים עצמו.

לאחר כל התלאות, כשהגיע הרגע למתג את העם כעם הנבחר – בנתינת ה’ תורה לעמו – החליט הקב”ה לעשות קד”מ לתורתו בין אומות העולם.

מאחר והאומות מיאנו לקבלה זכה בה עם ישראל, ומשה רבנו עלה לשמים להוריד את הבריף – ממנו מסתעפת התורה שבעל-פה.