בן גוריון, על כל מעלותיו וזכויותיו ידע מה נדרש כדי שהוא והשמאל יישארו בשלטון. עוד בימי ההסתדרות, הנציגים נבחרו/מונו על בסיס מפלגתי. בן גוריון ושאר ראשי ההסתדרות דאגו שתמיד תהיה מריבה ומדון בין המפלגות השונות, דתי/חילוני, ימין/שמאל, דמוקרטי/סוציאלי, אשכנזי/ספרדי וכו’ בשיטה סטאליניסטית קלאסית המכונה “הפרד ומשול”.
הסוכנות שימשה כמועצת העם שהפכה באופן קסמי להיות האסיפה המכוננת, ותפקידה היחידה הייתה לכונן חוקה למדינת ישראל. במקום זאת, בהליך בלתי חוקי בעליל, בעיוות צדק ודריסה גסה של הדמוקרטיה, בן גוריון תמך בהפיכת ה”אסיפה המכוננת” ל”כנסת הראשונה” מבלי שתבצע את התפקיד היחיד שהוטל עליה, לכונן דמוקרטיה במדינת ישראל.
מאז, השיטה נשמרת וכל הדרכים כשרות כדי לדאוג להישארות השמאל ליד מושכות השלטון, כולל שימוש ציני במערכת המשפט, התקשורת, העובדים והון. החשש הגדול ביותר של השמאל תמיד היה ותמיד יהיה שיום אחד הימין, הדתיים והחרדים יתאחדו יחדיו ויהפכו את המדינה למדינה דמוקרטית אמתית, ובמלחמה כמו במלחמה, כל הדרכים כשרות.
אחת מהדרכים שפותחה על ידי לנין וסטאלין ושוכללה על ידי השמאל הישראלי עד כדי אומנות היא השימוש ב”אידיוטים שימושיים”, אותם אלו שבאים כאילו בטענות צודקות בשם רעיונות נשגבים כמו שיוויון, צדק, שלום, אחדות וכו’. ברוב המקרים הם מעצמם אינם מודעים לכך שהם מנוצלים כדי להמשיך המריבה ומדון בין הפלגים השונים, ולמען המטרה הנעלה של הישארות השלטון בידי השמאל.
במהלך מבצע “צוק איתן” הייתה התקרבות בין כל פלגי העם, כמדומני אחדות שטרם נראתה כמותה מאז קום המדינה ואולי אפילו מאות שנים קודם לכן.
כעת, רק תארו לעצמכם עד כמה פוחדים השמאלנים שאחדות זו תהפוך למשהו ממשי, מה שיכול לאיים על ההגמוניה שלהם. גם השיטות הישנות לא כל כך הצליחו, ההפגנות הריטואליות של השמאל בזמן מלחמה לא קבלו היחס הראוי, הקריאות לעולם הנאור לשפוט את ישראל על פשעים בינלאומיים נפלו על אזניים ערלות, ולא נותר לשמאל אלא למצוא את ה”אידיוט השימושי” התורן לבצע לו את העבודה.
מכתב לאחי הסובייטי
והם הצליחו: הפעם הוטל הפור על ראובן הכהן אוריה, מי שטוען להיות תלמידו של הרה”ג ישראל זאב גוסטמן זצ”ל, אבל הרב מתהפך בקברו מדברי הבלע ושטנה היוצאים ממקלדתו של תלמידו. אף אוריה עצמו מרגיש לא נוח עם טיעוניו ומזכיר כמה שהתאפק לאורך המבצע עד שלא יכול להתאפק יותר, וחבל.
המאמר שזכה להופיע בעמוד הראשון של מקור ראשון מפאת חשיבותו בשירות התעמולה הפראבדאית, נושא את הכותרת, “מכתב לאחי החרדי” והיה ראוי שייקרא “מכתב לחברי הסובייטי”. במאמר עצמו, שסגנונו ראוי יותר להארץ, דואג המחבר לשתול בתוכו חצאי פסוקים כדי להצדיק את דבריו, בהסתמכו על כך שרוב הציבור התורני בין כך כבר עזב את העיתון מקור ראשון, ומן הסתם לא יהיה מי מבין הקוראים שישים לב לעיוותים.
האם יש הצדקה להפיכת דברי דרוש להלכה תוך כדי התעלמות מוחלטת מפסוקים וממפרשי היסוד? נכון כתוב בפרשת פנחס (במדבר ל”א, ד) “אלף, למטה, אלף, למטה–לכול מטות ישראל” לרבות שבט לוי, אבל מייד בפסוק ה’ כתוב, “אלף למטה–שנים-עשר אלף” ולא שלושה עשר אלף? האם המחבר לא ראה דברי הרא”ם, המהר”ל ועוד מפרשים רבים וטובים שמתחבטים ביישוב הסתירה בין השני פסוקים, או אולי הוא בחר להתעלם מהם בניסיונו הנלעג למצוא חן בעיני השמאל?
אינך חייל בצבא ה’
אלוף ווינטר, כשנשאל אודות מבקריו ענה, “מי שתקף אותי בגין המכתב ראה כנראה כלי נשק רק בתמונות, לא היה בחיים שלו בקרב ואינו יודע מהי רוח לחימה”. ואני אומר שמי שרואה לנכון לנצל כמה ימים של הפוגה (כי אנחנו עדיין במלחמה, ופתי מי שחושב אחרת) כדי לתקוף את לימוד התורה של הציבור החרדי אינו חייל בצבא ה’, אינו אוהב ישראל, אף לא מדינת ישראל ובוודאי שאינו אחי!!
בני בישיבות למדו במסגרת “אלף למטה” עבור בני דודיהם, אחד מפקד סיירת אגוז והשני בפלוגת הסיור של השריון, והם העריכו, הבינו והודו על זה, ורק לאוריה יש בעיה עם לימוד התורה של החרדים. בטוחני שגם לבניו שהוא טוען שהם משרתים בקרב במבצע, לא נוח עם דברי הבלע של אביהם.
אלוף דובדבני ממקימי חטיבת הגבעתי וגדוד נחל חרדי סיפר בערוץ 20 שגדוד נצח יהודה החרדי התחנן לעבור מג’נין לעזה, במיוחד לאור העובדה שלחימה באזורים בנויים זו המומחיות שלו ואף על פי כן לא נקרא. אף הבן שלי, חופ”ל קרבי ששירת שלוש שנים בנצח יהודה ביקש מקצינת הקשר שלו להתנדב ונאמר לו שיש מעל 400,000 מתנדבים, אין כל צורך בך. את כל זה מר אוריה מבטל בהינף יד. הצבא העביר את החרדים לכפיר, ומכל החי”ר, רק כפיר לא נקראה להילחם. תגובת אוריה לזה מסתכמת בשורה בסוגריים, “מועט הכמות, מתקבל בדיעבד”.
לא נותן לבלבל אותו עם העובדות
אבל מר אוריה לא ייתן לעובדות לבלבלו. כמי שלאורך המלחמה מצא לנכון לחקור לעומק הציבור החרדי ותגובותיו, “מצאתי את עצמי מהלך בעיר חרדית”, כמי שמתמצא בפרטיו של כל ישיבה חרדית בדרום, “אף שהישיבות בדרום התפזרו לצפון”, לא יעזור לבקש ממנו להגיע לישיבת תושיה על 850 בחורים הלומדים בה במושב תפרח, וכן ישיבת הנגב בנתיבות, ישיבת אופקים, שדרות ועוד המונות אלפי בחורים שלא זזו מילימטר ואף נשארו בשבתות ובבין הזמנים, כי לא האמת והשלום הם נר לרגליו, אלא לקנטר ולקטרג. האם זו הייתה הדרך של מורו ורבו הרה”ג הרב גוסטמן זצ”ל? לחפש את הרע בין כל הטוב, כמו שמחפשים מחט בערימת שחת?
ואל תטעה לרגע לחשוב שאין “אידיוטים שימושיים” בציבור החרדי. דוגמא קלאסית היא עו”ד הלברטל שמצא לנכון עכשיו לתקוף את ההתנחלויות כסיבה למלחמההוא לא היחיד. כמה חבל שעדיין יש גופי תקשורת שאמורים להוות במה לציבור היראים – תורניים, המשרתים בסופו של יום את הפילוג והפירוד.
• הכותב הינו יועץ עסקי בתחום הנדל”ן ופעיל בתחום גיוס חרדים ותעסוקת חרדים