זו תופעה שקשה לתפוס אותה: רודפים אפילו את בני משפחתם

לפני כמאה שנה התחולל מאבק הירואי ברחבי ברית-המועצות על שמירת גחלת היהדות מול המגף הדורסני של השלטון הקומוניסטי. המהפכה הבולשביקית, שהתחוללה בשנת תרע”ח-1917, הביאה לידי הקמת שלטון קומוניסטי, ששם לו למטרה לעקור את היהדות מקרב יהודי המדינה.

אם אתה לא רוצה שזה יקרה חלילה בטלפון שלך – אתה חייב את המידע

הקיץ בפתח: אתם לא תאמינו לאן כל החרדים בורחים לחופשה

רוצה תואר יוקרתי? הכי כדאי: בלי מכינה ועם מגוון מלגות לחרדים!

תלמודי תורה, ישיבות, בתי כנסת, מקוואות טהרה – נסגרו. השחיטה הכשרה נאסרה. עריכת ברית מילה הייתה עילה לשילוח ההורים והמוהל לסיביר. יהודי שביקש לשמור שבת לא הצליח למצוא עבודה, וממילא הוכרז ‘פרזיט’ ודינו מאסר או גרוע מכך.

השלטון הכריח את ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממשלתיים, ושם דאגו המורים לעקור מליבם את האמונה.

היהדות ניצחה

הכוח היחיד שעמד מול הדורסנות הקומוניסטית הייתה המחתרת החסידית שבראשה עמד האדמו”ר השישי לחסידות חב”ד, הריי”צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש. הוא קרא לחסידיו למסור את נפשם למען שמירת היהדות.

בהשראתו ובשליחותו הקימו הללו תלמודי תורה וישיבות שפעלו בסתר, מקוואות טהרה שהוקמו בבתים פרטיים. הם דאגו לשחיטה כשרה, לעריכת בריתות מילה, לפתרונות תעסוקה מקוריים לשומרי שבת.

הבולשת הסובייטית עקבה אחרי המעשים האלה. החסידים נתפסו, נאסרו, נחקרו ונענשו. היו מהם שהוצאו להורג. אחרים שולחו לסיביר ולא תמיד חזרו. היו שנגזרה עליהם עבודת פרך במחנות עבודה. אבל החסידים המשיכו את המאבק, אף שידעו כי זו רק שאלה של זמן שגם הם ייתפסו.

ובסופו של דבר החליט השלטון לפגוע בקודקוד, בראש המחתרת – ברבי עצמו. בט”ו בסיוון תרפ”ז (1927) הרבי נעצר ונכלא. בתחילה ביקשו השלטונות להטיל עליו גזר דין מוות. בניסי ניסים המירו את העונש לגלות של שלוש שנים בעיר מרוחקת, ובחסדי ה’, כעבור זמן קצר, נאלצו לשחררו לחופשי.

זה היה בימים י”ב-י”ג בתמוז תרפ”ז, והימים האלה נחוגים עד היום כחג הגאולה. הם מבטאים את ניצחונה של הרוח היהודית על מי שמנסים להחניקה. את עוצמתה של מסירות נפש, שמסוגלת לגבור אפילו על השלטון הקומוניסטי העריץ.

בזכות הימים האלה הוסיפה המחתרת לפעול ברחבי ברית-המועצות ולטפח את הרוח היהודית, עד קריסת הקומוניזם, לפני כשלושים שנה.

מקור הצרות: ‘עץ מכם’

אבל ראוי לתת את הדעת על נקודה כואבת במיוחד. רדפו את היהודים לא רק הגויים, אלא גם יהודים. חברי ה’יבסקצייה’ (המחלקה היהודית) הידועה לשמצה נלחמו בבני עמם. הם ידעו כי אחיהם יוצאו להורג, ישולחו לסיביר. כי נשים יישארו אלמנות וילדים יהיו יתומים. ובכל-זאת פעלו בלי עכבות ובלי רחמים נגד בני עמם, ולפעמים אפילו נגד בני משפחתם.

זו תופעה שקשה לתפוס אותה. היא מלווה אותנו לאורך פרקים נוספים בהיסטוריה היהודית. על כך יש לזכור את מאמר המדרש, שכאשר נברא הברזל התחילו העצים לרעוד. אמר להם הברזל, מה אתם פוחדים, “עץ מכם אל ייכנס בי, ואין אחד מכם ניזוק”. כלומר, אם העצים לא ייתנו את ענפיהם לעשיית קת לגרזן, לא יוכל הברזל לפגוע בהם. והנמשל מובן.