היום, ג’ בתמוז, יום השבעת הממשלה החדשה, הוא גם יום פטירת הרבי מליובאוויטש. 27 שנים חלפו. כל כך הרבה דברים אפשר ללמוד ממנו, דווקא היום:
• הרבי מליובאוויטש נחשב לאחד המנהיגים היהודיים הבולטים במאה העשרים, אף שמעולם לא נבחר בקלפי. מנהיגות, כמה חשוב להזכיר לעצמנו, היא לא רק פוליטיקה. מנהיגות מתבטאת גם ברוח ותורה, תרבות ויצירה, כלכלה ותעשייה וצבא ומסחר ומחקר ועוד. יש עוד דרכים להנהיג, עם כל הכבוד למנהיגים הפוליטיים שאנחנו עוסקים בהם באובססיביות כבר ארבע מערכות בחירות.
• אפשר לשער שהרבי מליובאוויטש היה מתנגד לממשלה הנוכחית. הוא שלל את אידיאולוגיית השמאל, וגם שלל בנחרצות פשרות בנושאי גיור, כשרות וכדומה, והאמין כי עתידו של העם היהודי מבוסס קודם כל על המשך הדבקות במסורת.
אבל נדמה לי שגם לאופוזיציה יש מה ללמוד ממנו, לא רק לקואליציה: הרבי מליובאוויטש היה נחרץ מאוד ביחס לארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל, אבל ביקר והוכיח את האחר – מתוך אהבת ישראל.
הוא לא היה אומר לאף אחד להוריד את הכיפה. את האנשים הרחוקים ממנו ביותר הוא קיבל בכבוד ובחיוך, ולא שכח להתעניין בשלומם במכתב לבבי גם בהמשך. לא פעם מי שהצביעו בכנסת נגד כל מה שהוא האמין בו, היו כותבים לו במקביל בחיבה, וסיפרו שהניחו לבקשתו תפילין, נתנו צדקה או הדליקו נרות שבת. ובכלל, הוא לא הפסיק להזכיר לנו כמה מצוות מעשיות “קטנות” הן חשובות, למרות שקל יותר לדבר רק על אידיאולוגיות והשקפות.
• העם היהודי גדול יותר מהפוליטיקה שלו. שמעון פרס יצא פעם נרגש מפגישה אישית עם הרבי, ואמר: “האיש הזה רואה קדימה. הוא רואה את העתיד באותה מידה של בהירות שבה אנחנו רואים את ההווה”. חינוך, חסד, שליחות, תיקון העולם – אלה היו הנושאים להם הקדיש את חייו, וסחף עוד אינספור אנשים למשימה.
החזון של העם היהודי הוא הרבה יותר מאשר רוב של 61 אצבעות בכנסת או העברת תקציב. לפני 27 שנים נפטר מנהיג שהזכיר לנו כל הזמן שהסיפור שלנו גדול יותר.