הבלתי נכנעת: הנערה שצועדת ברובע המוסלמי עם דגל כל יום

שיבת ציון פרידמן, פעילת ימין בת 20, נעצרה בשבוע שעבר בידי כוחות משטרה לאחר שצעדה בשער שכם עם דגל ישראל בידה.

רוצה תואר יוקרתי? קבלה ללימודים ללא מכינה או תנאי סף מוקדמים

בשיחה עם חרדים 10 היא מספרת על הילדות שלה כילדה יהודייה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים, ועל המאבק שהיא מנהלת כדי שיהודים יוכלו להסתובב בחופשיות בשער שכם.

כיום מתגוררות כ-100 משפחות יהודיות ברובע המוסלמי.

מזה כחודש, מאז ביטול ‘צעדת ריקודגלים’, שיבת ציון מסתובבת עם דגל ישראל בשער שכם ובירושלים.

שיבת ציון, סטודנטית לתאטרון וחינוך במכללת אמונה בבירה, נולדה בירושלים בימי האינתיפאדה השנייה וגדלה ברובע המוסלמי. היא אחות בכורה לשבעה אחים ואחיות.

היא עבדה כשנתיים בקיוסק אוכל ברובע המוסלמי – ‘פינה חמה’, החנות היחידה שהייתה בחזקת יהודים וכעת נסגרה. ״יש כאן את כוחות ביטחון שחשוב לפרגן להם, שיהיה להם מקום יהודי – מעבר למקום של לבוא ולקנות”.

על המעצר שלה, היא אומרת: “מה שפגע בי במעצר זה שאם את הולכת עם דגל את בבעיה”.

לעמוד עם דגל ישראל בכניסה לשער שכם ולהסתובב ברובע המוסלמי,  את לא מפחדת שיפגעו בך?

״טבעי שיש פחד, אבל אני  לא נותנת לו מקום”.

קדושת החיים לא חשובה יותר מדגל?

״החיים הם ערך עליון, החיים זה הייעוד, קדושת החיים עדיפה. אבל איזה מן חיים אלה שאנחנו נרמסים בירושלים? הבעיה שהגורמים שאמורים לטפל בנושאים האלה, הם מדכאים את היהודים כאן. הסכנה היא יומיומית בכל ארץ ישראל. אז נעזוב כל מקום? אנחנו פה.

“אני לא עושה דברים מסוכנים. גם ברמדאן, כשנלחמתי לעבור בעיר העתיקה – ברמדאן חודש שלם חסמו את העיר העתיקה לכניסה ליהודים – אני נלחמת על זה. לא אמרתי שאני רוצה לצאת מהבית בזמן הפרות סדר. רק כשרגוע, אני לא מנסה למות… אני רוצה לחיות חיים קדושים. קדושת החיים – שיהיו חיים קדושים, לא חיים רגילים. זה מקום של יהודים שצריך ליישב אותו. כשאתה מתגורר בעיר העתיקה, אתה רואה את אובדן זהות”.

איך ההורים שלך מגיבים על הפעולות שלך?

״מפחדים וסומכים עליי”.

באמצע השיחה עמה הגיעו שני שוטרי מג״ב והזהירו את שיבת ציון, לאחר שהגיעו תלונות כביכול תקפה ילדים ברובע המוסלמי. “יכול להיות שאת דוחפת ילדים קטנים?”, שאלה השוטרת. “לא יודעת, זה מה שאמרו לי, מישהו בא אליי ואמר לי שאת תוקפת ילדים קטנים. אני ניגשת אלייך כדי שתורדי פרופיל”.

שיבת ציון: “אני לא מורידה את הדגל, אני לא דוחפת אף אחד. תעלי לבדוק במצלמות. הם מתנכלים לי. אני עולה כעת לבית שלי, תגידי למפקד שלך, שלא יפחד”.

לאחר התקרית סיפרה: ״כל הזמן זה כך, בגלל הדגל, ביום שלישי האחרון זה נגמר במעצר. יותר ממה שאני מפחדת מהערבים אני מפחדת מהמג”בנקים”.

היא גם לא מתעלמת משמה הייחודי, שנתנו לה הוריה: “זה הכבוד שלנו אני לא אוותר על זה, אתה גדל עם שם שמחייב אותך”.

איך הייתה הילדות שלך ברובע המוסלמי?

״גדלתי עם אבטחה צמודה, על כל בית יש שמירה וכל אחד שיוצא מהבית מקבל שני מאבטחים.

״מאז שהתחלתי לעבוד ב’פינה חמה’ – העברתי לילות שלמים לבד. אמרתי שאני מעדיפה ללכת ללא ליווי. קצת משפיל שיהודי צריך להסתובב ברחוב שלו עם מאבטח מלפנים ומאחור. אני מבינה שצריך אבטחה, אני בוחרת לא לקחת. אני לא מסוגלת.

“גדלתי שבשביל לצאת מהבית, רבע שעה לפני צריך להזמין אבטחה. זו לא תוכנית כבקשתך. יש הרבה אנשים. אם אני צריכה להגיע בשעה מסוימת, אז אם הליווי לא מגיע – אתה תלוי במערכת. השתחררתי מזה, לא יכולה לחזור, מטבע האדם אי אפשר להתנהל כך.

״הקושי הגדול בתור ילדה – אין מרחב, אין מגרש משחקים. לערבים יש מגרש שליהודים אסור להיכנס, אף פעם לא נכנסתי לשם. אין מרחב. הערבים משחקים כדורגל ברחוב בשעה שהילדים היהודים בבית ובקושי יוצאים החוצה.

״זה שאנחנו עורכים את הראיון ברחוב בעיר העתיקה – זה דבר מוזר, אני מבחינתם אמורה להיות בבית שלי”.

יגידו שאת רוצה להדליק את השטח, את היחידה באזור עם דגל.

“זאת השכונה שלי. זה שזה מכונה פרובוקציה, זה כי מדינת ישראל וממשלת ישראל נתנה להם להבין שיש ויכוח על שער שכם. אני לא מוכנה לישר איתם קו, אז אני אעשה פרובוקציה. אסור לעשות ברובקציה…

״לפני כמה שנים, בריקוד הדגלים שנערך פעם אחת בשנה – הצועדים נכנסו דרך שער הפרחים, משער יפו, ומשער שכם. כיום, כבר כמה שנים, אין כניסה משער הפרחים. למה? היה בלגן, נתנו להם להבין שיש ויכוח על שער הפרחים, אז  אין יותר כניסה משער הפרחים.

״המלחמה עכשיו היא על שער שכם. עכשיו נלחם על זה, אחרי שכמה שנים שביום ירושלים עוברים דרך שער שכם – משטרת ישראל יודעת לאבטח והכל בסדר. נפיץ? החיים בישראל נפיצים. עכשיו תחליט מי אמור לנצח – המלחמה היא על שער שכם. עכשיו כבר חודש מוותרים על שער שכם, אם לא נלחם בפרובוקציה הזאת עכשיו, שנה הבאה אין צעדת דגלים בשער שכם”.

בזמן שאנחנו מסתובבים ברחובות העיר העתיקה, שלושה פורעים ערבים צעקו ושרקו ולא אפשרו לנו להמשיך. בהמשך, אף תקפו אותנו פיזית וירקו לעברנו.

״אם היה לנו גז פלפל הייתי מתיזה לעברם”, היא אומרת.

זה היה גורם לפיצוץ אם היית עושה כך.

״הכל פה נפיץ”.

לפני מספר שבועות פורעים ערבים זרקו אבנים לעבר ביתה ברובע המוסלמי- וירו ברובה אוויר באח של שיבת ציון, שנפגע בעינו.

בכל מהלך הראיון נזרקו לעברנו קללות בערבית, ואין ספור קללות בערבית.

אחרי המעצר שלך, את מרגישה שהתקיפות כנגדך גברו?

״כן. אני הולכת עם דגל הם לא מפחדים לפגוע, רמת הביטחון פה ירדה. הם מרגישים בנוח לתקוף.