
•
להפוך את מניעת הבחירות לדבר העיקרי שעליו מושתתת כעת המדינה, ושכאילו היא זו שהייתה המסר המרכזי של המפלגה במערכת הבחירות האחרונה, זהו היפוך היוצרות וחוסר אמת. הבטחה מרכזית מזו הייתה, למשל, החתימה לא לשבת עם לפיד. או עם רע"מ. או לרוץ במפלגה שנקראת 'ימינה'. כך גם הצגת הממשלה כממשלת אחדות. לקואליציה שבה 42 מנדטים לשמאל, כולל השמאל הקיצוני, ו־12 מנדטים לימין, אפשר לקרוא בהרבה שמות. "ממשלת אחדות" היא לא. גם ממשלת שינוי ופיוס היא לא - כממשלה שמחרימה כמיליון מצביעים מסורתיים, ומאות אלפי חרדים. במשך שנים מנסה השמאל לחזור לשלטון אחרי שהאידיאולוגיה שלו פשטה את הרגל וקרסה אל מול מבחן המציאות. נתניהו נתקע להם בדרך למימוש מאווייהם כמו עצם בגרונם. אחרי שבכוחות עצמם לא הצליחו להזיזו, נחלצים לעזרתם כוחות מימין, שלא מבינים את גודל השעה, את גודל השבר שהם מחוללים ואת הנזק העצום לציבור שבחר בהם, שמהווה רוב מוצק מאזרחי ישראל. הרוב אולי נשאר דומם, אבל לבנט יש מזל שזה כך. המכונה המשומנת של השמאל שמחכה לרגע הזה בכיליון עיניים, הצליחה לבלבל אותו עם מילים מכובסות ומקסמי שווא. אם הרוב הזה היה צועק, זעקותיו היו נשמעות היטב בחלל המפלגתי של בנט וחבריו. • הטור מתפרסם ב'ישראל היום'