עדויות החיילים נחשפות: ממש כמו ברווזים במטווח

שלב העדויות – של חיילי המילואים ‘הפשוטים’ מתחילות להיחשף: עדות של אחד מהכוחות שפעלו ברצועה והגיעה לידי חדשות 2 Online שופכת אור על ההתנהלות והאווירה באחת היחידות הלוחמות ועל התחושות של החיילים ביום שאחרי הקרב.

וכך מתארים הלוחמים את אשר ארע: “במהלך המבצע פעלה פלוגה מחטיבת בה”ד 1 באל-עטטרה שבצפון רצועת עזה. מדובר ביוצאי יחידות מיוחדות שנקראו בצו 8 ולחמו לאורך המבצע, כשהם משאירים בבית משפחות וילדים. במהלך הפעולה היה שלב שבו כל הזמן האריכו את הפסקות האש ההומניטריות, בפועל צה”ל נצר את נשקו והמחבלים רק התקרבו ושיפרו עמדות”.

הלוחמים סיפרו כי בזמן הפסקות האש ההומניטריות, שארכו מספר שעות, נוצר מצב אבסורדי שבו מצאו עצמם החיילים תחת אש בלתי פוסקת, אך לא יכולים היו לבקש סיוע ארטילרי או סיוע מהאוויר. “זה היה מבול של מרגמות, רק בנס לא פגעו באף אחד. היינו ממש כמו ברווזים במטווח ותחושת התסכול הייתה קשה. כל הזמן חיכינו שחיל האוויר יבוא ויפגע במחבלים שירו לעברנו, אבל זה לא קרה – אולי מחשש מלפגוע בחפים מפשע, אולי מסיבות שלא נאמרו לנו”.

לדברי הלוחמים, רק ברגע שפגה הפסקת האש ההומניטרית, שב צה”ל להגיב בעוצמה – דבר שהביא להפסקת ירי המרגמות ולהימלטות המחבלים.

תחושת הזלזול שברה הרבה חיילים

כאשר החיילים קיבלו הודעה כי הפלוגה שלהם תוחלף בכח אחר הם ביקשו חיפוי מהארטילריה הכבדה של החמאס: “דיברנו עם המג”ד שביקר אותנו ודרשנו ממנו שידאג לחיפוי ביציאה, מיסוך שיסתיר אותם מאש החמאס”, מספר אחד הלוחמים.

אלא שתחושת ‘הטיווח’ לא עזבה אותם גם כאשר הפלוגה החלה בתנועה לעבר שטח ישראל. הכח נתקל במטח כבד של פצצות מרגמה. “היו לנו חמישה פצועים ורק בנס לא היו הרוגים, ממש בנס”, מספר אחד הלוחמים. “זה שבר הרבה חיילים, הזלזול מצד אחד וחוסר האונים מצד שני – שאנחנו מטווחים וצה”ל לא מגיב”.