“ילדים כותבים לנו שהם מתפללים עלינו, זה מאוד מחזק אותנו”

‘כיפת ברזל’ היא אחת מסמליו המובהקים של מבצע ‘שומר החומות’, כאשר שוב התברר שלוחמי ההגנה האווירית עומדים בחזית הראשונה בהגנה על עם ישראל.

מה הסיכוי שלכם לזכות בדופלקס? ולמה החלום שלכם קרוב מתמיד?

מתוקים, מלוחים, לפיקניק או להכנה עם ילדים? מגוון מיוחד של מתכונים

במערכת היירוט, שפותחה ויוצרה בישראל והושמשה מבצעית כבר בשנת 2011, משרתים כיום מאות חיילים וחיילות בתפקידי לחימה, יירוט ועוד.

תפקידם של לוחמי ההגנה האווירית הנמצאים במתחמי המשגרים הוא להגן על האתר והם גם אלה שמחמשים את המשגרים במיירטים.

כדי לראות מקרוב כיצד הם פועלים, יצאנו אל אחת הסוללות המוצבות אי-שם בדרום, לא הרחק מרצועת עזה, כדי לשוחח עם סג”מ קורל – מפקדת הסוללה.

“צריך לקבל החלטה, במיוחד פה בעוטף, תוך שנייה-שתיים”, אומרת המפקדת בשיחה עם חרדים 10. “זו קבלת החלטה הכי מהר שאפשר, בשביל שהרקטה באמת תיורט. אנחנו עושים הכל בשביל שאף טיל לא ייפול בשטח מדינת ישראל”.

במהלך מבצע ‘שומר החומות’ בוצעו כ-4,360 ניסיונות שיגור לעבר מדינת ישראל, מתוכם כ-3,400 חצו לשטח מדינת ישראל, כ-680 נפלו בשטח רצועת עזה וכ-280 נפלו בים. ‘כיפת ברזל’ יירטה בהצלחה כ-90 אחוז.

מה ההרגשה כשנופלת רקטה בתחום היירוט שלכם, ואדם נהרג?

״כאב הכי גדול שיכול להיות, כאב לב עצום. כל אזרח שנהרג זה עצוב”.

מתגעגעים הביתה?

״הלחימה נמשכת ואנחנו ממשיכים לפעול, אם אנחנו לא נהיה מי יהיה?! גם אם אנחנו סגורים 28 יום מבלי לצאת הביתה, והבית לא נראה באופק, אין מה לעשות – זה חלק מהתפקיד ואנחנו בלחימה. הלוחמים מבינים את זה ומקבלים את זה בצורה טובה”.

בשעת השיחה עם סג”מ קורל הגיע ברק אדרי, תושב נתיבות – ופינק את הלוחמים המוצבים במתחם הסוללה בעשרות מוצרים ומתנות ששלחו תושבים מהדרום, לצד מכתבים מרגשים שילדים הכינו עבור הלוחמים.

״כל כך מרגש לראות את עם ישראל מגיע”, אומר אחד הלוחמים. “ילדים כותבים לנו שהם מתפללים עלינו, המכתבים מאוד מחזקים אותנו”.

בלי טלפונים

ראש הממשלה, כמו מפקדי צה”ל, הרבו להזכיר בימי הלחימה, כי אחת הסיבות המרכזיות לחוסנו ויציבותו של העורף הישראלי היא תפקודם של לוחמי ‘כיפת ברזל’.  אך מה שרבים לא יודעים: הלוחמים בשטח חיים בתנאי מחייה לא קלים, בלשון המעטה.

קיים כאן גנרטור שמתחזק עמוד תאורה אחד בכל הבסיס, שגודלו יותר מדונם, מיכל מים גדול לשתיה, ושירותים כימיים. הלוחמים עצמם ישנים בתוך מכולות מברזל, המחוברות לחשמל בשביל שקעים ומיזוג, מיטות, תאורה וארון – כמו לכל חייל בצבא.

“כשאתה מגיע לראשונה, אתה חושב שהתנאים לא מתאימים בכלל”, אומר לנו אחד הלוחמים. “כל אדם שמגיע לפה ביום הראשון מקבל שוק קטן. אבל לומד לחיות עם זה מהר. זה מה שיפה אצלנו באתרי כיפת ברזל, המשפחתיות. זה הבית שלנו”.

מספר המשרתים בסוללה אינו גדול. הסיבה שלא דואגים עבורם לתשתיות מתאימות ונוחות היא משום שהסוללה עוברת מאתר לאתר. מצד שני, באתרי המשגר קיימים עוקבי מים כמו בכל הצבא, המספקים מים ראויים לשתייה ללוחמים הנמצאים בשטח, לצד שירותים ומקלחות.

הלוחמים מספרים שהם אינם מדברים ימים רבים עם בני משפחתם. זאת משום שאין אפשרות לשהות עם טלפונים במתחם. זאת כחלק מהנחיות אבטחת המידע, ועל מנת למנוע חשיפת מיקומי פריסות מבצעיות, במצבים מסוימים מתבקשים החיילים להשאיר את הטלפון במגורים.

“אנחנו כבר שבוע בלי טלפון”, אומר אחד הלוחמים. “זה הכי קשה, זה שאנחנו בלי טלפון ואי אפשר לתקשר עם ההורים״.

״קשה שאי אפשר לתקשר עם ההורים”, אומרת א’, לוחמת בסוללה.

לוחמת נוספת הוסיפה: ״אני גרה באזור שיש בו אזעקות, אני רוצה לראות מה קורה עם המשפחה שלי, וגם ההורים מתים מדאגה. זה הכי קשה”.

מצד שני יש יתרון, הם אומרים. “אנחנו אחד עם השני, ההורים כבר התרגלו. זה כיף שכולנו יושבים במגונית ומנגנים, יושבים ונהנים. במצב רגיל, כולנו היינו בטלפונים”.