דודו טופז מת. אני הרגתי אותו

ספורט. יוסיין בולט הוא שיאן העולם בריצת 100 מטרים, בריצת 200 מטרים ובריצת שליחים 400 מטרים. על ההישג הזה זכה בולט בכבוד שמעטים זכו לו, בהון רב, ובפרסום עולמי.

על מה בעצם גרף הג’מנייקי הצעיר את עשרות מדליות הזהב והפרסים האולימפיים? בולט הוא בן האנוש שרץ מהר יותר מכל בני מינו. הוא מסוגל להגיע בעזרת רגליו הארוכות מנקודה אחת לנקודה אחרת במהירות הגבוהה בעשרות שניות מן האדם הממוצע.

פלוני מן העיר מודיעין עילית חוצה את מאה המטרים ב-50 שניות, בולט עושה את זה ב- 9.69 בלבד. היכולת המופלאה הזו שווה, מסתבר, מיליוני דולרים.

נשמע הזוי?

חכו עד שתשמעו את תכניותיו של הברדלס האנושי. באתרי הספורט דווח, כי בולט מתעתד לפרוש בשנת 2016, כלומר כאשר הוא יהיה בן 27. “אני רוצה לפרוש בשיא ולהשאיר מקום לצעירים”, אמר האיש.

במילים אחרות, מסביר בולט, כי הוא יגיע למירב יכולותיו בגיל 27, ואז, יגיעו צעירים אחרים (אולי בני 14) שיתפסו את מקומו. בכל יתרת חייו, לא יעשה עוד בולט דבר בעל ערך שישווה למה שהשיג ב-27 שנותיו. איש על כל פנים לא יהיה שם כדי לתעד את זה. מכאן ואילך הוא נדון לנשייה, בוודאי ביום בו ישבור צעיר עם רגליים ארוכות יותר את מחסום ה-9.69 שניות.

ספורטאי לא פחות ‘גדול’, הוא צעיר בן 27 ממוצא ארגנטינאי בשם ליאונל מסי.

מה סודו של האיש השווה מאות מיליוני דולרים ונחשב למושא הערצתם של עשרות מיליוני ילדים ובני נוער ברחבי העולם? שוב, כוחו של האיש ברגליו. למסי יש יכולת מופלאה לגלגל כדור אל תוך רשת, חרף נסיונות הכשלה של יריב שהוצב מולו.

אלא שמסי מכונה על-ידי עיתונאי ספורט כ’תינוק מפונק’, לא סימפטי, שאוהב לעיתים ‘לעשות דווקא’ כשהוא מודע לחיוניותו הרבה לקבוצה.

את המועדון שגידל אותו כמעט נטש בעבור בצע כסף, ולאחרונה נודע כי הוא לא פחות מעבריין שנטל כספים מן האנשים ששילמו לא מעט כדי לראות אותו משחק. כל העובדות הללו לא מנעו מאין-ספור מעריצים אורטודקוסים לראות בו את האל שלהם, לשלם סכומים כבירים תמות הזכות ללבוש חולצה שהוא עטה על גופו, ואפילו לקנות את ספר רב המכר לילדים ההגיוגרפי שחובר עליו.

ספר מסוגת ה’ביוגרפיה’ לילדים? כן, והוא אף תורגם לעשרות שפות. הספר שיך לז’אנר ‘סיפורי הצדיקים’ הכה מוכר לנו. אותיות גדולות, מנוקדות, מלוות בתמונות של תיאור חייו של ‘הפרעוש’, החל מילדותו או במילים אחרות, החל משנת תשמ”ז עת זרח אור ברוסאריו – עיר נידחת בארגנטינה, ועד לימים אלה כשהוא חוצה את גיל 27 המופלג.

הספר כולל אלמנטים נוספים המוכרים מסיפורי הצדיקים: הכישרון שהאיר כבר בגיל 5, האמונה של הסבתא בילד הנמוך שיצמח להיות אחד מגדולי הדור, הקשיים בפניהם ניצב, והבלחות הגאונות שהופגנו להפתעתם של הנוכחים שלא האמינו בילד האומלל.

רק שלהבדיל מהצדיקים המוכרים לנו, את הכבוד ואת הכסף השיג הצדיק המפונק כבר בגיל 12, כאשר הוחתם לישיבה הגדולה, לאוניברסיטה המובילה, קבוצת הכדורגל לנערים ברצלונה.

לא להאמין.

דודו טופז מת. ספר חשוב יותר שיצא השנה נקרא בשם ‘אחים – סיפור אמיתי’, לסופר מיקי גולדנברג.

מי הוא הסופר הלא מאד מוכר הזה? מיקי גולדנברג הוא אחיו הצעיר של דודו טופז ז”ל, ואחד האנשים שהיו קרובים לו ביותר. בספר מתאר גולדנברג את חייו של האיש שהמושגים ‘מלך הרייטינג’ ו’הראשון בבידור’ זוהו עם שמו, עד לסיומם הטראגי.

בסופו של הספר מופיע מכתבו האחרון של טופז, אותו כתב לאחיו דקות ספורות לפני נסיון ההתאבדות הראשון שלו. הנה מספר ציטוטים העשויים ללמד על מחירה הקשה של התהילה הריקנית, של הזוהר החלול:

“אל תבכו – זאת האפשרות היחידה שנותרה לי, יותר טוב לי, וגם לכם.

אל תבכו – אני אראה אתכם מלמעלה. נסו להיות הרבה ביחד. אני רוצה להריח לחבק ולנשק אתכם בפעם האחרונה…

לא כך אני יכול לחיות. לא יכול! עם הבושה. עם החרטה, עם רגשי האשמה, עם חוסר כל היגיון במעשים שעשיתי. כפושע עבריין. אסיר. אסיר משוחרר.

דודו טופז מת. אין יותר. אני הרגתי אותו. על המצבה כתבו: דוד גולדנברג: ‘אדם שקיבל הכל ואיבד הכל בבת אחת'”.