החופש והמדבר “הגדול”

הבעל-שם-טוב הקדוש לימד אותנו שכל דבר שיהודי רואה או שומע הוא הוראה עבורו למילוי השליחות שהוטלה עליו על-ידי הקב”ה. כי הרי שום דבר לא מתרחש סתם, וההשגחה הפרטית מלווה את האדם בכל אשר יפנה.

אז זהו, שאני רואה חופש. לא סתם חופש, אלא חופש גדול. מה זה אומר ואיך זה מתקשר לשליחות שלי בעולם הזה?

לפני הכל בואו נבהיר משהו. אין כזה דבר חופש! יהודי אינו חופשי – לעולם!

הבנות בחופש גדול? אה, אז יש להן יותר זמן לנצל להפצת יהדות. לגרום לעוד יהודיה להדליק נרות שבת קודש ואולי בזכות זה גם לשמור על השבת. לגרום לעוד ילדה יהודייה להכיר את התורה הקדושה ואולי זה מה שיגרום לה להגיע בסופו של דבר לחינוך חרדי.

אולי בזכות זה היא תתחיל להקפיד על כשרות האכילה והשתייה ומי יודע, אולי נזכה והמצוות הקטנות האלה יגרמו לכך שהיא תקים בית נאמן בישראל על יסודי התורה והמצוות.

חופש? חופש מתורה ומצוות? ממש לא. כי הם חיינו ואורך ימינו. מישהו מעלה בדעתו לקחת חופש מהחיים חס ושלום?

ובכלל, כל העניין הזה של חופש גדול לא ברור לי ולא נהיר לי. גם המילה חופש כלל אינה מתאימה. א

ני מתחברת הרבה יותר לביטוי “בין הזמנים”. כל יהודי שומר תורה ומצוות יודע שהתקופה הזו שבין י’ באב וראש חודש אלול היא תקופה של התארגנות לקראת השנה הבאה עלינו לטובה על שלל אתגריה ותקוותיה.

בין הזמנים, בין הסמסטרים בישיבות, בין זמן קיץ לזמן אלול. אותם שלושה שבועות נועדו על מנת לתת לנו את הכוח להתחיל מחדש וביתר שאת את המשימה שלנו. כל אחד והשליחות שהוטלה עליו.

ההפוגה הזו אינה הפסקת אש, ואין מקום ל”חופש” מהמטלות. היא רק זמן בו לא לומדים בישיבה. אז מה? לומדים בבית. זו רק תקופה בה הבנות לא הולכות לבית ספר. אז מה? הן הולכות לעשות בית ספר לילדות אחרות שעדיין לא זכו לשמור תורה ומצוות.

יהודי אינו חופשי!

ברדיו הטילו עליי להכין סקירה שיווקית על הרגלי הנופש של הציבור החרדי. זה באמת היה מרתק לעקוב אחר השינויים במפת הנופש החרדית.

המגוון העצום של אפשרויות הנופש שעומד לרשותו של הציבור החרדי גדל עשרות מונים במשך השנים.

אם בעבר היינו מסתפקים ב”החלפת דירות” בצפת, ערד ואשדוד, היום יש לנו אכסניות, צימרים, מלונות כשרים למהדרין כל השנה כמו ‘כינר גליל’, ‘ניר עציון’ ואחרים, ומלונות שהוכשרו למהדרין במיוחד לשלושת השבועות של בין הזמנים. מצפת שבצפון ועד אילת שבדרום.

היה זה מדהים לגלות את המגוון הגדול שהתרחב גם לארצות אירופה. הרגלי הנופש של הציבור החרדי השתנו לחלוטין במשך העשור האחרון. התופעה הזו של אתרי נופש בחו”ל שהותאמו לציבור החרדי, חדשה יחסית, אבל מדהים לראות עד כמה שהיא גדולה.

סוכני נסיעות וחברות תיירות סרקו עשרות אתרים פוטנציאליים וכל נופש יכול למצוא לעצמו חופשה בהתאם להעדפותיו. מי שרוצה לרבוץ כל היום במלון ומי שרוצה להתמקד בספורט אתגרי כל היום. זה וזה ומי שבתווך, יכולים למצוא לעצמם מענה.

אין כל צורך להרחיב אודות דרישות הנופש הייחודיות של הציבור החרדי, הדברים ידועים. גם העובדה שהנופש אינו חופש מתפילות, מצוות ולימוד תורה, ברורה מאליה.

במהלך הסקירה מצאתי כשרויות שונות, פעילויות לנשים, גברים וילדים, הרצאות, קטעי חזנות, אטרקציות שונות ומשונות בארץ ובחו”ל, הרבה יותר מכפי שיכולתי לשער בטרם נדרשתי לנושא.

מדוע בחרתי להלאות אתכם בכתבה שיווקית, משום שזה מה שגרם לי לעצור רגע ולחשוב שוב על כל עניין ה”חופש”. בטח גם לכם יצא לשמוע את הביטוי “אין חופש ליהודים”. נכון. התורה הקדושה עוטפת אותנו עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. אין לנו חופש ואנחנו גם לא רוצים אחד כזה.

“במתים חופשי” אומר דוד המלך עליו השלום. המתים פטורים מהמצוות. החיים, גם הנופשים שבהם, ממשיכים להקפיד על כל גדרי ההלכה ולא מוותרים על קוצו של יו”ד, גם כשהם בחו”ל.

וזה מה שמיוחד בציבור שלנו. נסעתם עם הילדים לפארק יהושע, אל תדאגו. תמצאו במקום שטיבלאך למנחה מעריב. יצאתם לנופש בחו”ל, אתם באילת (מרבית הפוסקים מגדירים אותה כחו”ל), אל תדאגו. יש מניינים בבוקר ובערב.

אני איתך גם בחופש

להבדיל מרופאים או חיילים שיכולים לעבור למדי ב’ ולשכוח את תפקידם במהלך החופשה, יהודי נמצא כל הזמן בתפקיד. הוא במשמרת. הוא לא ידלג על ברכות בבוקר ולא ישכח לבדוק את כשרות האוכל הנכנס לפיו, גם כאשר הוא נופש הרחק מביתו.

הנה, במאה הקודמת היו רבים מגדולי ישראל יוצאים ל”נופש”. מה בדיוק היו עושים באותו נופש? מתרעננים. איך? באמצעות לימוד תורה במסגרת מה שהיה קרוי אז (והיום) “ירחי כלה” שהועתקו מגולת בבל. גם שם נפשו. גם שם אגרו כוח לשנה הבאה. את הכוח שאבו מלימוד התורה.

בפרשת השבוע מזכיר משה רבנו ליהודים שעומדים להיכנס לארץ המובטחת את ארבעים שנות הנדודים “במדבר הגדול והנורא”. המדבר הוא הגלות שעושה עלינו רושם ונראית לנו דבר גדול, היי, כמו החופש “הגדול”.

משה רבנו מזהיר, מזכיר ומעורר אודות תחושת החופש שאופפת את העומדים להיכנס לארץ אחרי שנים של נדודים במדבר הנורא. הוא מזכיר להם שחופש עלול לגרום לאנשים לשכוח את כל העבודה הקשה שהייתה מנת חלקם… הוא עלול להשחית את נפשם.

אין ספק שמי שאינו מנצל את החופש למטרות הנכונות, עשוי לאבד את שהשיג במהלך שנה שלמה של יגיעה בתורה ובמצוות. מי שבוחר להתבטל בחופש עשוי להגיע לידי חטא. שהרי הבטלה היא אם כל חטאת.

משה רבנו מזכיר לבני ישראל את מי שליווה אותם לכל אורך הדרך וימשיך ללוותם הלאה. “אתם ראיתם כי ה’ הוא האלוקים – אין עוד מלבדו”. ה’ לא יוצא לחופש. כך גם אנו – בניו – לא יוצאים לחופש מהתורה, אנחנו יוצאים לבין הזמנים – פרק זמן שגם הוא חלק מהזמן אלא שהוא בין הזמנים.

גם בזמן הזה שבין הזמנים, ה’ נמצא איתנו.

מה שמזכיר לי את הסיפור על אותו אברך חסידי ששאל את רבו האם יוכל ללמוד במוסד אקדמי. האדמו”ר השיב לו: “היות ואתה חסיד שלי, הרי שלכל מקום שאתה הולך, אתה לוקח אותי איתך…”
• חלק מהטור מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש

הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו: [email protected]