לפני תחילת צום תשעה באב התפרסמה הידיעה העצובה על הרצח של אברהם וואלס הי”ד, חסיד תולדות אהרון שהחליף עובד באתר של ‘אתרא קדישא’ כאשר מחבל ערבי נהוג על טרקטור החליט להרוג אותו.
תוך כדי שמיעת איכה וקינות ליל תשעה באב תהיתי האם ללכת להלוויה או לא. ולפני שאתם שואלים, אני לא משתתף בהלוויות באופן סדרתי. אבל לפני כמה שבועות כבר השתתפתי בהלוויה אחת של אדם שלא הכרתי. היה זה במסעו האחרון של שון כרמלי ז”ל, חייל בודד, לוחם גולני, שנפל בתחילת המבצע הקרקעי בעזה. הגעתי להלוויה יחד עם אלפים רבים מתוך הכרת הטוב לאדם שעלה לארץ ישראל והתנדב לצה”ל לשמור עלינו ולחרף את נפשו, וכמובן מתוך תחושה שחייל בודד לא ילך בודד בדרכו האחרונה.
מכל מקום כיושב ראש גשר, החלטתי ללכת להלוויה ביחד עם חבר ושותף לדרך – ידידינו ר’ שמואל חיים פפנהיים קרוב משפחה של הנרצח. חשבנו שיהיה דיוק בזמנים – אך לא כך היה! הגענו בין הראשונים וראינו את ההמון החסידי מגיע. היו ירושלמים, סאטמרים, כלל חסידיים, הרבה מאד תולדות אהרון, וחרדים ליטאיים. אחרי זה הבנתי שהיו גם משתתפים לא חרדים אך הם היו מאחור.
אחרי המתנה ארוכה התחילו ההספדים. הראשון לדבר היה הגאב”ד, ראש העדה החרדית, הרב טוביה וייס. אחריו הספיד הרב דויד שמידל, ראש אתרא קדישא, החותן רבי יעקב חנון וכמובן האדמו”ר של תולדות אהרון שאמר את דבריו בשיחת טלפון ממקום חופשתו באוסטריה.
הכותרות של היום שאחרי נסובו מטבע הדברים על ההספד של חנון. אדם הידוע בקנאותו העמוקה, בוודאי ביחס לתולדות אהרון, אך גם כלפי פלגים קנאיים אחרים למטב הבנתי. דברים קשים נאמרו על ידו. הוא לא ויתר על ההזדמנות לתקוף את הכופרים והאפיקורסים (קבוצה שכנראה אני משתייך אליה) וכמתבקש מההשקפה שמקורה בגישת סאטמר הוא הבהיר כי מקור הצרות בארץ ישראל הוא התגרות בגויים, ואף האשים באופן עקיף את הציונים ברצח חתנו.
את ההספדים לא הבנתי מיד (לצערי אינני מבין מספיק יידיש) ואולי טוב שכך, אך ברור לי שאלו דברים קשים מאד לאוזן ציונית וכנראה להרבה אוזניים חרדיות.
הספדו של הגאב”ד
פה המקום לציין עוד כמה דברים מההספדים, שלא זכו לשום הד תקשורתי. הגאב”ד כמובן שיבח את המת, ובאופן ספציפי הילל את העובדה שהוא שמר על קברים, מאחר ובתרבות של העדה החרדית זה נחשב לשימור החומות (במובן הרחב והלא פוליטי של נטורי קרטא). יותר ממפתיע היה שבתוך הבעת הצער העמוק לגבי המצב בארץ ישראל, הוא הזכיר ביחד עם הנרצח את חיילי צה”ל שנפלו בעזה, השם המפורש אמנם לא הוזכר, אך לצד זאת הוא נקט במספרם המדויק וקרא להם צעירים ולא חיילים.
נדמה, שאפילו ראש העדה החרדית מושפע מהאווירה של החודשיים האחרונים בכל מה שקשור לאחדות העם והזדהות (גם אם היא מינימלית). כאדם המשתייך לציבור הדתי לאומי, אוכל לקבוע כי היינו עדים לשינוי גדול בהתייחסותה של העיתונות החרדית הרשמית לחיילי צה”ל כאשר הם מקבלים הד בתקשורת המגזר, בצורה של אזכור שמות, תמונות, ובעיתון ‘משפחה’ אף קיימו ראיון עם המח”ט הדתי לאומי עופר וינטר.
הגאב”ד גם הזכיר את נושא בין הזמנים. הוא טען שבכלל הוא נגד בין הזמנים, ומי ששקוע בלימוד תורה באופן רציני חייב להמשיך ולהתמיד. הוא הדגיש שבעת צרה לישראל בוודאי שאסור לקיים את בין הזמנים, שוב נושא שעלה בציבור החרדי הכללי בעקבות האירועים של החודשיים האחרונים.
הספדו של האדמו”ר
האדמו”ר מתולדות אהרון התייחס לתקופה כעת צרה לישראל הדורשת מכל אחד ואחד חשבון נפש אישי. אם הגאב”ד חזר הרבה פעמים על ‘נטורא קרתא’, אז האדמו”ר חזר על ‘כלל ישראל’ מספר רב של פעמים. הוא הדגיש שחייבים להתחזק בכלל ולחזק את הקשר לכלל ישראל בפרט. מעניין היה לשאול את הרב למה הוא מתכוון בעניין? משיחות קודמות עם חסידי תולדות אהרון עולה בי תחושה חזקה כי הראייה של האדמו”ר הנוכחי יחסית מתונה בתוך העולם החרדי קיצוני.
בקרב חברי החרדים חשתי מורת רוח גלויה לנוכח הזמנתו של הרב דויד שמידל להספיד. מילא יעקב חנון חותנו של הנרצח, אך לראש אתרא קדישא – גוף המעורב בלא מעט תקריות אלימות, ומזוהה עם קנאים מן הסוג שגירשו חייל שבא להתפלל ערבית בבית שמש? עצוב היה לראות על במה משותפת את הגאב”ד והאדמו”ר של תולדות אהרון (שלרוב הם קורבנות לבריונות הקנאית) לצד אנשים כמו הרב דויד שמידל ורבי יעקב חנון, הנמצאים במקום אחר על אף הדמיון ‘לכאורה’ ביניהם שנראה לעיניים לא מיומנות.
אם כך למה בכל זאת החלטתי ללכת להלוויה?
מלכתחילה באתי לחלוק כבוד ליהודי בשם אברהם וואלס, שלא הכרתי מעודי. יכול להיות שהוא היה קנאי וכמובן אין לי מושג אם הוא היה מעורב במעשי אלימות. ברור שביומיום לא הייתי הולך להלוויה של תולדות אהרון סתם, ולמרות חילוקי הדעות החריפים שהיו ונשארו, האדם הזה נרצח בגלל היותו יהודי.
זאת האמת הפשוטה, לשמה הלכתי. כשם שהמחבל לא עשה אבחנה בין יהודי ליהודי, במצב שנוצר עלינו להיות עיוורים לדעות הנרצח.
בדיעבד, לא היה קל לשמוע את חלק מההספדים. בגלל הסיטואציה אני בוחר להקשיב יותר לקריאות מההלוויה לחשבון נפש ולחיזוק הקשר בתוך כלל ישראל. אני מקווה שבעתיד הציבור החרדי ימצא את הכוחות למגר את האלימות בתוכו ולמתן חלק מהדעות.
שנשמע בשורות טובות, ישועות ונחמות.