אברכים באוטובוס להקה צבאית?!

מלחמה ושלום: לביבי יש תדמית של חלש, הססן, ונגרר. אך לפעמים הביבי מפתיע אותנו במהלך מקורי או נכון, משהו שכולם גומרים עליו את הלל. ולמרות זאת, מסתבר שכדאי הוא ביבי לסמוך עליו שימצא את הדרך לפיאסקו מהדהד.

ובמה דברים אמורים?

להפתעת רבים, ניהל ביבי את צוק איתן בתבונה ובשום שכל. התנהל נכון מול העולם וקיבל אשראי בינלאומי נרחב יחסית למבצע, וגם בשימוש בצבא הפגין שיקול דעת כשלא נכנע לאלו שדרבנו אותו “להיכנס בהם”, ומצד שני הכניס כוחות לתוך הרצועה להריסת המנהרות (הגלויות לנו ) והכי חשוב לא נגרר אלא הוביל.וסקרי דעת הקהל היו בהתאם.

ופתאום, הודיע ביבי על סיום המבצע, החזיר את הטנקים לבסיסם ואת המילואימניקים לביתם. שר הביטחון עדכן שהחמאס ספג מכה אנושה ורק רוצה קצת שקט, והרמטכ”ל הודיע לתושבי הדרום לחזור הביתה, מאחר שהשקט הושב.

רק שמשום מה החמאס לא עודכן בתכניות (ואולי דווקא כן), שחרר כמה דרישות שלום לכיוון המרכז, ופתאום חולקו שוב צווי 8, ומובילי הטנקים שוב מילאו את כבישי הדרום, לצד הצהרות מלחמתיות של מנהיגנו.

והסקרים, אוי הסקרים.

וכאן הבן שואל, אם נגמר המבצע – למה חודש? אם שוחררו חיילי המילואים – מדוע גויסו שוב?

ועוד נקודה למחשבה:

אם ביבי לא מצליח להתמודד עם מיליציה בסדר גודל בינוני, למה הוא סבור שנסמוך עליו בנושא האיום האיראני?!

 על האפס: השבוע התבשרנו מעל כל במה על הניצחון בקרב על חוק מע”מ אפס בוועדת הכספים.

מדובר בפרוש בקרב ישיר מול יאיר לפיד בו הבסנו אותו “על האפס”.

אז נכון, מדובר בניצחון בקרב שלא מבטיח ניצחון במלחמה, אבל מסתבר שגם בימים טרופים אלו אנחנו כוח שצריך להתחשב בו. ואולי זהו הסימן שנציגינו החלו להפנים את המצב ולפעול בהתאם.

לאיש מ”שותפותינו הטבעיות” אין סנטימנטים כלפינו. מבחינת ביבי אנחנו מונחים על המדף וממתינים לקריאה אליה נתייצב בריצה, ו”ידידינו” חברי הבית הלאומי מוכרים אותנו כל-כך בזול, עד שנדמה שיעשו זאת בשמחה גם בחינם.

ופתאום, כשאנחנו נאבקים בחכמה, בלי לסמוך על טובות מאף אחד – זה מצליח.

רק חבל שלא הפנמנו זאת עוד בחוק הגיוס והגיור.

מו”מ שמום: מעניין מה קורא שם בחדרי המשא ומתן בקהיר. הנה תסריט הלקוח הישר מסרטי ההקלטה של המצלמות הנסתרות שהוחבאו שם.

 חמאס: אנחנו דורשים פתיחת המעברים, חשמל חינם, שחרור כל דוברי הערבית מבתי הכלא, נמל תעופה, נמל ימי, ודוב נמלים לגן החיות בעזה.

ישראל: אנחנו דורשים הפסקת כל החפירות (גם בוואטאפ), שלא תירו בין 2-4 ובין 4-2 למעט חתונות, ובקשר לנמל ימי אנחנו ניתן את אלון חסן.

מצרים: אנחנו רואים שזה לא מתקדם, אולי תסכימו על הפסקת אש ל-3 ימים נוספים?

חמאס: אנחנו מציעים הפסקת אש ל-5 ימים עם 3 הפסקות ירי. חוץ מזה, זליגות לא נחשבות.

ישראל: אנחנו דורשים הפסקת אש מוחלטת, שקט שלא יענה בשקט – יענה בשתיקה רועמת.

חמאס: טוב, סבבה. אבל בתנאי שנרשום למטה ט.ל.ח.

הודעות לתקשורת:

חמאס: אין הסכם.

ישראל: מתרקם הסכם הבנות שכמעט כל סעיפיו מוסכמים.

להקות על חטא? היום, יום שישי, הבחנתי באוטובוס הנושא בגאון את הכיתוב “אוטובוס הלהקות הצבאיות” מסתובב לו בעיבורה של עיר חרדית.

מבט מהיר פנימה גילה ציבור נוסעים המורכב מאברכים ובחורי ישיבה חסידיים, ליטאיים וספרדים, לצד אברכים.

חשבתי לרגע שהחל הגיוס בכפייה, ותמונות מגזרות הקנטוניסטים החלו לצוף בדמיוני. רק שהפרצופים המאושרים שבפנים קצת, איך לומר, קלקלו את התיאורייה.

סופו של דבר מסתבר שמדובר בהסעות קיץ לים.

מהיכרותי את נפש עסקני המגזר – יהיה סוער.

משפט השבוע: אמרו לביבי שהקטע הזה עם השיחות והפסקת האש תקוע, אז הוא אמר לכבות ולהדליק שוב.