ר’ יואל שלזינגר, תושב ביתר עלית, הוא אחד מגיבורי ‘אסון מירון’.
מה הסיכוי שלכם לזכות בדופלקס? ולמה החלום שלכם קרוב מתמיד?
חינם: כמה כסף אתם מפסידים כי אתם לא יודעים מה הזכויות שלכם?
תחלואת הקורונה בירידה, אבל עדיין במקום סגור צריכים מסכה. זוכרים?
מיד כאשר החלה הקריסה ב’מסדרון המוות’, הוא קפץ על הגדר ושלף בכוח פעוט. בהמשך סייע לנרמסים בדרכים שונות. “לדברי הניצולים הוא הציל לא מעט ילדים מהאסון הנורא”, כתב היום הפעיל החברתי אריאל אלחרר. “איך שהשערים פורקו הבחור הזה עזב את המקום ולא נצפה יותר בשום תיעוד. שמו של המלאך הזה הוא ר’ יואל שלזינגר מביתר עילית, תגידו לו תודה”.
בשיחה עם חנני בלייך מ’ישראל היום’ הוא גולל את חלקו במאמצי הסיוע לניצולים. “אני לא גיבור ואני לא אוהב לצאת ולספר מה שהיה”, אמר. “גם לא יוצא לי מזה כלום, רק סיפרתי לחברים ולכל מי שהיה לידי. כל אחד היה עושה מה שעשיתי”.
אתה יודע שהיית היום הגיבור ברשתות החברתיות. הצלת ילדים.
“לא תאמין לי, אבל לא ראיתי כלום. לא ראיתי את התמונות האלה. אבל כולם התקשרו, אמרו לי. גם אם הייתי רוצה להציל ילדים רבים, לא יכולתי. ניתן לראות בתמונה שהייתי בגובה שלושה וחצי מטר, ומתחתיי גם כמעט ולא היו ילדים בכלל. אבל מה שיכולתי, עשיתי. כל הזמן צרחתי מלמעלה: חבר’ה, יש פה פיגוע! תלכו אחורה! היום חלק מאלה ששמעו את הצעקות שלי, התקשרו אליי, אמרו ששמעו אותי ובזכותי הלכו אחורה וניצלו.
“אני לא יודע איך שמעו, כי אני לא הרגשתי ששומעים אותי. צרחתי להם ללכת. אני הייתי למעלה, בחדר שהתפללתי בו, וראיתי מה שקורה. ולמטה גם ביקשו ממני מים”.
על הפעולה הזו הוא סיפר: “מאד נזהרתי. לחבר’ה שהיו מול הפנים שלי יכולתי לעזור, אלה שלא מתו בסוף. לאלה מהחלק העליון של המעבר, יכולתי לעזור. ולאלה שהיו בחלק התחתון, כבר לא יכולתי. הגב שלהם היה לכיווני.
“מי שפשט את היד שלו, זרקתי לו בקבוק מים לתוך היד. בעזרת השם, הקב”ה עזר לי ‘לצלוף’ להם בקבוקים ישר לתוך הידיים. וכל הזמן צרחתי עליהם ללכת משם, ללכת. בהתחלה לא רציתי להשפריץ מים למטה, כדי שלא ייהרס להם הכובעים”.
גיבור האסון: האברך החסידי (המסומן בחץ) הציל תינוקות, ניתב המונים לאחור, שפך מים על בחורים מעולפים ובכך הציל חיים רבים. pic.twitter.com/yh99weQB9w
— מנחם מ'ברכפלד'📌 (@nbjovsr88) May 2, 2021
רואים אותך בתמונה עם רגל מחוץ לחלון. לא יכולת ליפול?
“בעזרת השם לא, יש לי גמישות, בזכותה כן הצלתי ילד אחד. אם הייתה לי תמונה איך שאני מציל את הילד, הייתי משלם עליה הרבה מאוד כסף, עשרות אלפי שקלים. היה ילד אחד שהצלתי, ילד ‘חלאק’ה’, בן למשפחת סלומון. כמובן שלא זרקו אותו אליי לחלון, כי לא היה אפשר בכלל לזרוק. אנשים שם לא יכלו להזיז את ידיהם, ובטח שלא לזרוק לי ילד.
“הכנסתי את הרגל שלי לתוך החדר ו’נעלתי’ אותה. הדלת הייתה על הברך ויש לי שם שטף דם מאוד חזק מרוב הלחץ. פשוט שלחתי את כל הגוף שלי כמו נחש למטה. הראש שלי והידיים היו למטה.
“זה התחיל כשהאבא זרק לי את השטריימל שלו ואליו לא הצלחתי להגיע בגלל הגובה. הבנתי שאם לשטריימל לא הצלחתי להגיע, בוודאי שאל הילד לא אצליח. אז פשוט באינסטינקט של שנייה, ואני מכיר עצמי ויודע שיכול לעשות את זה, ובאמת עשיתי שרירים חזקים ברגל הזאת בזמן הזה, העפתי את עצמי כמו נחש למטה, את כל הגוף שלי.
“תפסתי את הילד. לא הגעתי מתחת לכף היד, רק אליה הצלחתי להגיע, ופשוט העפתי אותו לתוך החדר. ליטפתי אותו קצת והוא בכה ואמרתי: ‘טוב שהוא בוכה, הוא חי’. עוד שנייה היה מת. כי איפה שהוא היה, מטר לפני זה, נפל הראשון. הוא שכב כבר עשר דקות, כיסו אותו ואחרי זה עשו לו שוב החייאה. הילד היה שם ועוד דקה היה מת. החזרתי אותו והוא נרדם”.
כששלזינגר יצא חזרה מהחלון הוא ראה שאנשים לא זזים ונופלים אחד על השני. “אמרתי ‘אין כובעים, אין עניינים’, כולם על הרצפה וכולם לא מבינים מה קורה פה בכלל, ממשיכים לרדת. אז לקחתי בקבוקים קטנים כאלה ופשוט זילפתי עליהם. היה כל כך צפוף שאף אחד לא היה יכול להרים יד”.
אתה מדבר כאילו לא קרה כלום, אבל הצלת חיים של כמה…
“נכון, כי זה מה שהייתי צריך לעשות, מה הייתי צריך לעמוד ולא לעשות כלום?”