“הגוף כולו היה מכווץ, נאבקתי על חיי כדי לנשום”: עד ממסדרון המוות

בחור הישיבה צבי כהן ששהה ב'מסדרון המוות' באסון ואף איבד את הבחור משה בן שלום ז"ל סיפר כיצד נלחם על חייו דקות ארוכות, עד שנחלץ ופונה לבית החולים
חרדים 10
כ' אייר התשפ"א / 02.05.2021 16:00

בחור הישיבה צבי כהן, שנפצע ב’אסון מירון’ ואיבד את חברו הבחור משה בן שלום ז”ל בן ה-21 מישיבת פוניבז’, שוחח עם בן כספית וינון מגל ב-103FM וסיפר על הרגעים הקשים.

מה הסיכוי שלכם לזכות בדופלקס? ולמה החלום שלכם קרוב מתמיד?

חינם: כמה כסף אתם מפסידים כי אתם לא יודעים מה הזכויות שלכם?

תחלואת הקורונה בירידה, אבל עדיין במקום סגור צריכים מסכה. זוכרים?

“האנשים חנקו אותי. בבטן, בחזה. קנה הנשימה נעצר ממש, העוצמה של הדוחס בלתי ניתנת לתיאור, בגלל שהירידה הייתה מאוד תלולה, כל מי שהיה מאחוריי בעצם היה עליי. כל הגוף שלי היה מכווץ כולו ולא הצלחתי לנשום. לא הייתה אפשרות להזיז איבר, את היד, כלום”.

כשנשאל אם הבעיה הייתה בגדר שהוצבה במקום – השיב: “לשים אותה מראש זה היה מעשה שנעשה בלי מחשבה תחילה, אם מגיעים להחלטה שחייבים לחסום אז שמים גדר למעלה ואז למטה, זה היה ממש מגלשה, לא שמים גדר למטה זה מעשה מאוד לא חכם”.

לדבריו, זו הפעם הראשונה בה מוצבת גדר כזאת: “הצפיפות הייתה איומה הרבה יותר מכל שנה. הארגון השנה, לא רק השוטרים שחסמו למטה אשמים, הארגון של האירוע כולו היה ממש לא טוב. במתחם של תולדות אהרון הצפיפות הייתה כל כך קשה, הרמתי את הראש למעלה לבדוק אם יש כוחות הצלה ולא ראיתי איש הצלה אחד במתחם.

“כל שנה יש בכל כמה מטרים איש הצלה, ראיתי מישהו שהתעלף בתולדות אהרון ולקח לפחות שלוש דקות עד שכוחות ההצלה הגיעו אליו. קודם לכן מישהו התעלף, אף אחד לא הגיע. מישהו שפך על האדם מים והעיר אותו בלי כוחות הצלה. כוחות ההצלה לא היו פרושים בנקודות כמו שהיה בכל השנים, אם היה איש הצלה שעמד במעבר כמו שהיה בכל השנים, הוא היה מציל עשרות הרוגים בדקות שהוא היה שם. עד שזה קרה לקח יותר מעשר דקות עד שאיש ההצלה הראשון הגיע”.

יצוין, כי מצפיה בסרטונים בזמן אמת לא היו שוטרים שחסמו את המעבר ולא הייתה גדר.  השוטרים הגיעו כדי לסייע, אחרי שהחלה הקריסה.

בראיון לרדיו ‘קול חי’ סיפר כהן כיצד נלחם על חייו במשך דקות ארוכות, עד שנחלץ ופונה לבית החולים.

“התחלתי לרדת בירידה. הכל זרם ואז אני רואה שוטר למטה שעוצר את הזרימה והזרימה למטה נפסקה, אבל למעלה ממשיכה.

“אנשים לא קולטים שלמטה יש חסימה ואז הלחץ שהיה גם ככה, החמיר. ובהתחלה הבטן מתכווצת מרוב צפיפות ואחרי זה החזה. ממש לא יכולתי לנשום. הייתי צריך להיאבק על חיי בשביל לנשום אוויר”.

לדבריו, “בנס, אחרי דקות ארוכות מאוד, לדעתי יותר מ-10 דקות אנשים קלטו למעלה שלמטה לא הולך להיפתח והתחילו ללכת אחורה. אבל לאלו שלמטה כבר לא היה לאן ללכת.

“כשאנשים קלטו מה קורה כבר היה מאוחר. אני לא נפלתי כי אני באמצע, אין לי לאן, לא היה לי איך להזיז את היד אפילו מרוב הצפיפות, לא צפיפות, מחנק גמור”, הדגיש. “רק אלו שהיו מקדימה נפלו. גם אלה שעמדו היו מעליהם אנשים כי זו ירידה מאוד תלולה. הדבר הראשון שעשיתי כשנחלצתי זה לברוח אחורה.

“הייתי עם נשימה לא סדירה ומאוד חלש, אבל הבנתי שאח שלי יכול להיות שנשאר שם, אז הלכתי לחפש אותו במשך כמה דקות וברגע שמצאתי אותו התיישבתי על הרצפה באפיסת כוחות ואחרי זה לקחו אותי לבית חולים. עכשיו אני בבית, שוחררתי בשישי בבוקר אחרי שהכל היה תקין”.

בהמשך סיפר על פטירת חברו. “חבר שלי, משה בן שלום ז”ל לא הצליח להינצל. הייתי שם, אני התחלתי להיחנק והבנתי שהסוף שלי קרב אבל ניצלתי בסוף. חבר שלי לא הצליח להינצל. זה מחריד לחשוב שבחור כזה נעים הליכות נחנק למוות באירוע הזה. אי אפשר לעכל”.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות