בקרית הרצוג בבני ברק נערכה הלילה (מוצאי שבת), בהשתתפות אלפים, הלוויתו של הבחור ידידיה חיות ז”ל בן ה-13. באמבולנס אחד ישב האב, הרב אביגדור חיות, מלמד בתלמוד תורה ‘אמרי דוד’ בקרית הרצוג, שנפצע ב’אסון מירון’ והגיע מבית החולים ‘זיו’ בצפת, כדי להשתתף בהלוויה. באמבולנס השני הונחה גופת הבן ז”ל.
הגיע הזמן להתעורר: לחלום שלכם יש בית – והוא עומד להתגשם. איך?
חינם: כמה כסף אתם מפסידים כי אתם לא יודעים מה הזכויות שלכם?
תחלואת הקורונה בירידה, אבל עדיין במקום סגור צריכים מסכה. זוכרים?
האבא ספד לבנו:
“ידידיה, אתה היית הרב’ה שלי. ‘אבא, אתה רוצה להיות דיין, למה לא פתחת את השולחן ערוך השבוע, אבא, את השיעור לא הקלטת מספיק ברור. אבא, זה לא מתאים לך’.
“אתה היית הרב’ה שלי ידידיה, אתה היית המחייב שלי. מאז שנולדת ועד היום. ידידיה, ביום חמישי בבוקר, ניגשת לחדר שינה ודפקת. אמרת לי: ‘אבא, אני הולך למקווה’. אמרתי לך: מה פתאום מקווה, מה קרה היום? לא יום שישי’. הנשמה שלך הרגישה טוב מאוד מה הולך להיות.
“ידידיה, בשבת, השבת הכי קשה בחיים שלי, הפכתי עולמות ביום שישי שהלווייה שלך תהיה כבר ביום שישי. אבל אתה לא הסכמת, התעקשת שאני אהיה. הנה אני כאן איתך… ידידיה, בכל התקופה האחרונה היה לך שיגעון של שיעורים, של ללמוד, של להספיק. הייתי מכבה לך את הנגן ב-3 בלילה, היית נרדם מתוך שיעורים, היית מחזיק סיכומים בתוך הכרית. ידידיה התקבלת לישיבה מסוימת, אבל הקב”ה דאג לך לישיבה יותר טובה. אני גם הייתי במבחן הזה, אבל אותי לא קיבלו.
“20 שניות היו חסרים, כדי שיקבלו אותי לישיבה הזו, אבל לא הייתה לי מספיק פרוטקציה.
“בהלוויה של רבי שמעון גם כן נהרגו 45 אנשים וזה לא סתם. נאמר לאחד התנאים שה-45 האלו כיפרו על כל העולם כולו. ידידיה, אתה קדוש, לא ידעתי להעריך מה היה לי ביד. אחרי מות קדושים אמור.
“ידידיה, אנחנו נהיה חזקים, אנחנו נמשיך, אתה לא נפרד מאיתנו לעולם. עוד הלילה, גם אני וגם אמא רכשנו חלקות לידך. אנחנו לא נפרדים וניפגש אחרי 120 או שניפגש בתחיית המתים שתהיה בקרוב. בינתיים שלחנו אותך שגריר למעלה, תכיר שם את האחות שלך שנפטרה מיד בלידה.
“אתה נמצא בישיבה של רבי שמעון, תכיר את כל הרבנים הצדיקים והקדושים שדיברת עליהם. הלואי שנזכה להגיע לעשירית מהדרגה שלך ידידיה. דרגה של שמירת העיניים, של דיבורים של לימוד, של קדושה, היית ילד קדוש. אתה נהרגת דקה אחר כך בדיוק, בדיוק, אחרי קבלת עול מלכות שמים מהאדמו”ר של תולדות אהרן. נהרגת מתוך שיר שאני שר אותו לתלמידים כבר שבוע – וה’ יודע למה.
בזכות התנא אלוקא (הוא שר), שם בשיר הזה אתה נהרגת. ידידיה נמשיך ונתחזק בכל הכוח. תתפלל עלינו, עלי, על אמא, על האחים שלך. לא קיבלו אותי לשם, אני לא ראוי, אני לא זכאי, תתפלל להקב”ה, תגיד לו מספיק, תביא את הגאולה.
“רבותי, הזמן שלנו עכשיו להתחזק, להתאחד. עברנו תקופה ארוכה ואיומה של קורונה ועכשיו אסון כזה. הקב”ה מדבר איתנו. תפסיקו לחפור בציציות של השני. אנחנו יהודים בראש ובראשונה, תפסיקו עם כל הפילוגים, לא נגיע עם זה לשום מקום.
“אנחנו יהודים, נתאחד. זה מה שהקב”ה רוצה מאיתנו. לא נלמד בטובות – נלמד באסונות. הנה, כעת כולם פה נמצאים. אם נשכיל לעשות את זה צעד אחד קודם נחסוך מאיתנו הרבה צער. ידידיה תתפלל עלינו”.
שמואל מאיר חיות, אחיו של ידידיה ז”ל, סיפר הלוויה: “נפלתי וידעתי שיכול להיות שאני לא אהיה כאן. צעקתי ‘שמע ישראל’ מהלב. אחרי זה הבנתי שה’ מציל אותי. ישר הזעקתי את כוחות ההצלה שהצילו את אבא, ואחר כך אמרתי למשטרה שיחפשו את אח שלי.
“הרגשתי ביטחון ואמונה. הרגשתי שרק השם יכול להציל אותי. אין במי להאמין אלא בקדוש ברוך הוא. חשבתי שאלו הרגעים האחרונים, ובסוף הבנתי שהקדוש ברוך הוא מציל אותי”.