מעמד מצמרר: ה’קדיש’ ליד מיטות ההרוגים שהונחו במשאית זק”א

האם ידינו לא שפכו את הדם הזה???
כאשר קורה כזה אסון, מוטל לעשות חשבון נפש, ולתקן את המעוות.
כמובן, יש חשבון נפש שעל כל אחד מוטל לעשות, ואיננו יודעים חשבונות שמים. אך יש נושא ציבורי, הנוגע להתנהלות כלל הציבור, ואחר שקרה האסון אין אנו פטורים ממנו. במת שלא נודע מי הכהו, מוטל על בי”ד להביא עגלה ערופה ולומר “ידינו לא שפכו את הדם הזה”. ואף כאן יש צורך בחשבון נפש.
אסון זה, קרה במתחם ההדלקה של תולדות אהרן, בגלל העומס הכבד שהיה שם. הדלקה זו היא מרכזית, ובכל שנה היא בסוף היום, ואז יש פחות ציבור, ובגלל יום שישי הוקדמה לאמצע ליל ל”ג, שאז היו הרבה יותר ציבור, ונוצר עומס עצום שהביא לדוחס ולהרג.
הסיבה שהדלקה זו מושכת ציבור רב, היא התעסקותו של הרבי מתו”א בצמר גפן הטבול בשמן, לאחר שמתחיל ההדלקה, הוא מוציא צמר גפן מפה ומכניס לשם, כנראה בזהירות הנדרשת. אגדה דמיונית מופצת ע”י חסידים, שכביכול ידיו חסינות מאש, ועל כן הציבור נדחס לראות את הדבר הנ”ל. כבר בעבר התרעמו רבים וטובים על הפצת בדיה מוזרה זו, אך למעשה הדבר גרם לענין העצום סביב הדלקה זו שהפכה להיות מרכזית. והנה כעת ספג הציבור את האסון הנורא, כאשר איש מהמארגנים ומהמפיצים את הבדיה הנ”ל אינו יכול לרחוץ בנקיון את כפיו, ולומר כי אין לו חלק בשפיכת דם זה.
היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה? אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה? (משלי ו, כז-כח)
סבורני, כי האדמו”ר מתו”א ועסקני חסידות זו לא יבטלו את ההדלקה שלהם, ואת הנוהג הנ”ל, חרף האסון הנורא. אמנם יש פתרון אחר, ניתן לפעול ולהציע את הסכנה בפני גדולי הדור, ולבקש מהם שיטילו איסור על כלל הציבור להשתתף בהדלקה זו כל עוד ימשך הנוהג של ההתעסקות של האדמו”ר בצמר גפן והעברתו מהכא להתם לאחר ההדלקה. ויבורך מי שיטול על שכמו לפעול לשם כך ולמנוע את האסון הבא.