מי מאיתנו המשוטט ברחובות פריז, מרסיי, או עיר צרפתית גדולה אחרת, עלול להיתקל במראות שיזכירו את התקופות האפלות ביותר של עם ישראל.
האנטישמיות בצרפת הולכת וגוברת.
לאחרונה יותר ויותר אנשים מעיזים לצאת לרחוב בקריאות כמו: ״שחררו את עזה״, או ״די לכיבוש הציוני״.
הפגנה אנטי-ציונית, יאמרו הנאורים. לגיטימית אפילו, ינסו לומר הנאורים עוד יותר.
אבל אז לפתע ‘בן המיעוטים’ הצרפתי (או בן המיעוטים ‘הצרפתי’), מצית פח זבל וצועק: ״מוות ליהודים״, בלי לשים ליבו לכך שהוא קישר בין היהודי לציוני, קשר שהעולם ואולי פלגים מתוכינו מנסים לפרום בכל הכח. בד בבד, הוא השמיט את הצרפתיות שלו לטובת פלסטינים שמעולם לא פגש.
כאן, גם הנאור מוכן להודות, הקריאות קצת מבהילות…
ואז, מאחורי השלטים וקריאות השמד המקוממות – אך לא יותר מדי את הפרלמנט הצרפתי, מופיעים עוד כמה פעילים “למען הילדים הפלסטינים הנהרגים באכזריות על- ידי הצורר הישראלי-ציוני”.
פתאום נעשה קל יותר לצעוק בפומבי: ״יהודי, עוף החוצה, צרפת היא לא שלך״, והצליל של ״מוות ליהודים״, כבר לא צורם באוזן. אולי הוא אפילו מתחיל להיות נעים.
כך נראית צרפת מאז תחילת מבצע ‘צוק איתן’. או שמא היא מעולם לא נראתה אחרת, אלא פשוט ידעה להסתיר זאת טוב יותר. פוליטיקלי קורקט.
אירוניה מדאיגה
כך נראית צרפת, בעריה הגדולות והקטנות יותר. גם הן קבלו עיסוק מסקרן לתקופה הבאה עלינו לטובה.
אנשים מורעלים, רעולי פנים, מפגינים ברחוב, למען הפסקת ההשמדה ההמונית שישראל מבצעת בעזה.
להלן הגדרת ‘הפגנה’ מתוך המילון העברי השלם:
״הבעת מחאה על- ידי המון או בצורה מאורגנת״.
לא בטוח שיציאה פראית לרחוב, זריקת אבנים על כוחות הביטחון, הצתת פחים והשחתת רכוש ציבורי מתאימות להגדרת ‘הפגנה’.
לא בטוח שסגירת 150 יהודים בבית כנסת או תקיפת מוסדות יהודיים נקראות ‘הפגנה’. הם מפגינים למען חירות וזכויות אדם, ומשאירים מאחוריהם רק הרס וחורבן.
כן, ב-2014, בצרפת, סמל הדמוקרטיה, אנשים מפגינים.
בצרפת 2014, מפגינים למען זכויות האדם עטופים בדגלים של החמאס.
בצרפת 2014, האנטישמיות מקבלת לגיטימציה.
רק לפני מספר שבועות סולקו חובשי כיפה מבית קפה בפריז, בטענה ש״היום לא מגישים״, בעוד שמבעד לחלונות ניתן היה לראות אנשים שותים קפה שלישי בשלווה וברוגע. מקרה שחזר על עצמו מספר פעמים, ובמספר מקומות.
״יהודי מסריח״ הוא חלק מהטרנד, ותקיפת יהודים ב’מטרו’ היא עניין של מה בכך.
שלום לך צרפת
למדינות אחרות באירופה אין מה לקנא בחברתן למפה. מספר נרחב מהן נהנה מאותן החוויות.
בעוד שאנחנו משחקים משחקי כוחות מול האו״ם והטרור, בזמן שאנחנו מנסים להיזכר מאיזו שעה עד איזו שעה תהיה הפסקת האש של היום, כדי לצאת לקניות או להשאיר את הילד לבד בבית – אירופה חוגגת.
בזמן שעלינו יורים רקטות, וילדינו נופלים בקרבות, אירופה מאשימה אותנו בפשעי מלחמה ובהפעלת טרור על חפים מפשע.
הטרור היחיד שלא מפריע לסדר היום העולמי הוא הטרור שפוגע בנו – הישראלים. היהודים. בואו נודה בכך.
מתוך שאני מנסה לא לשחזר את התמונות בשחור-לבן מ-1938 שנחרתו מזמן בזיכרון הקולקטיבי, אני מפנה גב לארץ מוצאי – צרפת.
הם התחילו, והיום אני אשמה.
האם יתכן שהגלגל חוזר על עצמו?