
•
הבחירה הישירה לא מבטיחה קואליציה למועמד שינצח. מפת המנדטים לא תשתנה, כי לא יהיו בחירות נוספות לכנסת, וכל אחד יוכל להמשיך לדבוק בסירובו גם אחריה. לצד זאת, תאפשר ההכרעה בבחירה הישירה לכל אחד מהשחקנים על המגרש לרדת מהעצים שעליהם טיפסו. גדעון סער, בני גנץ ואחרים, יוכלו לשבת עם נתניהו אם ינצח. נפתלי בנט, יהדות התורה וש"ס יוכלו לנטוש אותו אם יפסיד. גם השדרוג שמציע שלמה קרעי להצעת החוק, לקבוע כי 12 ח"כים נוספים יצטרפו לצד המנצח, ראוי לבחינה על ידי הצדדים. במקרה כזה, יוכל כל אחד מהמנצחים להרכיב קואליציה ללא צורך בשכנוע כאלה שלא ממחנהו, לצוד עריקים או לפתות פיתויים, שבדרך כלל מסתכמים בג'ובים וירידה מערכים.•
החיסרון הגדול בהצעה היא שהגיעה דווקא מאריה דרעי. יו"ר ש"ס הוא איש של נתניהו. כל דיון בשינוי כללי המשחק מעורר את חשדנותם של כל השאר שממהרים לטרפד כל יוזמה כזאת. הבעיה היא שאין במערכת הפוליטית שום גורם ניטרלי שיכול להיחשב גורם מתווך וממתן. אפילו נשיא המדינה כבר הפך לשחקן פוליטי על מלא. הכדור, שוב, יהיה אצל נפתלי בנט. יו"ר ימינה עדיין לא החליט איפה הוא בדיוק ממוקם, ומה אצלו גובר על מה. ישיבה תחת נתניהו בתמורה לחצי המלכות פחות קצת, או ישיבה עם לפיד והשמאל, וכניסה מיידית לבלפור. הכרעתו בסוגיית הבחירה הישירה עשויה לתת כיוון לאן פניו. אם יתנגד למהלך, ייתכן שהדבר יעיד על כך שפניו לחבירה לשמאל. בנט הבטיח כי מעל הכל, בכוונתו לפעול לכך שלא תהיה עוד מערכת בחירות. עכשיו יראו עד כמה התכוון לכך.