פסיקת בג”ץ בעניין הגיור העלתה מחדש על סדר היום הציבורי את ההתייחסות לתנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות. ההסתייגות הנחרצת של מייצגי דת ישראל מהתנועות האלה נתפסת לפעמים כחוסר סובלנות ואולי אף כביטוי של שנאה. יש שאף מנופפים בטענה שעמדות כאלה מוציאות מכלל ישראל מיליוני יהודים.
חשוב לעשות סדר בדברים. היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים עצמם הם כמובן יהודים לכל דבר. היהדות היא מהות פנימית, שאינה תלויה בהתנהגותו ובדעותיו של האדם.
חז”ל קבעו כלל בסיסי – “ישראל, אף-על-פי שחטא – ישראל הוא”. גם יהודי שאינו צם ביום הכיפורים ואוכל חמץ בפסח נשאר יהודי. לכן ההשתייכות לתנועה כזאת או אחרת אינה משנה את עצם היותו של האדם יהודי.
כל זה אמור כמובן בתנאי שמדובר ביהודי, היינו מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה. מי שאינו יהודי, היינו שאימו אינה יהודייה – גם אם יצטרף לקהילה החרדית ביותר לא יהפוך בכך ליהודי, עד שיתגייר כדת וכדין, כפי שהתורה קובעת.
לא ‘זרמים ביהדות’
העימות הגדול עם התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות אינו קשור להתייחסות האישית לאנשים. שליחי חב”ד ברחבי העולם מקיימים קשרים ידידותיים עם חברי התנועות האלה ומנהיגיהן, כשם שהם שואפים להתחבר לכל יהודי, יהיו דעותיו ומעשיו והשתייכותו החברתית אשר יהיו.
הבעיה המרכזית היא הניסיון של אותן תנועות להציג עצמן כ’זרמים’ בדת ישראל. הן מנסות ליצור רושם שהן חלק מהפסיפס הקיים ביהדות – ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, בית שמאי ובית הילל. כך כביכול יש אורתודוקסים, רפורמים וקונסרבטיבים, ולכולם ‘בתי כנסת’, ‘סידורי תפילה’ ו’רבנים’.
את השקר הזה אי-אפשר לקבל.
זו התחזות והונאה, שאינן מתקבלות על הדעת בשום מערכת אחרת. האם הילרים ומתַקְשרים ומטפלים בפרחי בך יוכרו כרופאים? האם מפריחי עפיפונים יהיו חלק מאיגוד הטייסים? האם יצרני תכשיטי פלסטיק ייחשבו יהלומנים?
ייתכן שכל הגורמים האלה מאגדים סביבם בני-אדם רבים ועושים דברים חשובים. הכול בסדר. אבל אי-אפשר שיתחזו למה שהם לא. ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, בית שמאי ובית הילל הם חלק מדת ישראל מפני שהם מחויבים לתורה ורואים בה סמכות חד-משמעית. מי שאינו מקבל את עיקרי האמונה היהודית ודוגל בתפיסה שהתורה אינה מחייבת, ושכל אחד ואחת יכולים לפרשה כראות עיניהם ולבחור מה לאמץ ממנה ומה לדחות – בעצם העמדה הזאת הוא מוציא את עצמו מתוך מסגרת הדת היהודית.
אבסורד בלתי-נסבל
אין אלה ענייני סמנטיקה והגדרות פילוסופיות. אם אתם רואים שלט ‘רופא’ – אינכם מצפים לפגוש מטפל באבני קריסטל, עם כל הכבוד. כשאתם רואים שלט ‘מוסך מורשה’ אתם יודעים שאכן המקום מוסמך לכך.
אם כן, מדוע כשאתם שומעים את המילה ‘רב’ אינכם אמורים לדעת אם הוא חובש כיפה, שומר שבת, אוכל כשר ומאמין בבורא עולם? הלוא זה אבסורד!
צריך לאהוב כל יהודי, לכבד כל אדם, אבל אי-אפשר להפוך את דת ישראל לשטח הפקר, שבו איש הישר (או העקום) בעיניו יעשה. מי שאינו מקבל את סמכותה של תורת ישראל יכול להיות הרבה דברים – לא חלק מדת ישראל.