לא תאמינו מי הנשים המוכות שב’בת מלך’ מחזירים אל החיים

זה היה בערבו של חורף ירושלמי מקפיא עצמות. נפש חיה לא נראתה בחוץ. היא פסעה במהירות במעלה הרחוב, עטופה במעילה העבה, מציצה מדי פעם בעגלת התינוק, בודקת ששמיכת הפוך העבה שבה עטפה את הפעוט, מכסה אותו באופן שיגן עליו מפני הרוחות החזקות והקור הנורא.

נח קורמן, עו”ד וטוען רבני, ישב ליד השולחן העמוס בתיקי לקוחות, מהרהר בהחלטת בית הדין הרבני שקיבל היום לגבי תיק. בתי הדין ובתי המשפט היו לו כנוף קבוע בשגרה היומיומית, ובעודו שקוע בתיק המורכב המנוח בפניו, נשמעה נקישה חלשה על הדלת. הוא הופתע. הוא לא המתין לנפש חיה שתגיע, וחשב שרק מטורף יעז לצאת בקור כזה.

היא עמדה סמוקה, עוד רועדת מהליכתה ומהרוחות שצלפו בה, מרימה בשתי ידיים את הפעוט שהתעורר בינתיים.

עוד מקרה של גירושין קשים, חשב נח לעצמו בכאב.

היא ישבה שם, מגוללת בכאב את מסכת הייסורים שעברה, מוחה דמעה סוררת כשהזכרון הטרי שוב הכה בה, נזכרת באימה בתינוק שחבקה בזמן שחטפה את האגרוף הראשון, מנסה להגן על העולל שהחזיקה בידיה. רק לפני כמה שבועות נולד והכניס כל-כך הרבה אוr לחייה החשוכים. את ההשפלות והמילים החותכות בכאב בבשרה, ספגה באהבה, האשימה את עצמה על שלא שימשה כרעיה מספיק טובה.

אבל כשהתחילו המכות והחבורות הכחולות סגולות צצו בפניה העדינות והיפות, הבינה שאם לא תברח מהאימה והגיהינום שבו היא נמצאת – זה עלול להגמר מאוד רע.

נח בלע את רוקו בכאב. זה לא הסיפור הראשון שנתקל בו במהלך עבודתו. שמח בתוך ליבו על החלטתה האמיצה של הצעירה העומדת מולו.

לפני שסגרו את העניינים הטכנים האחרונים שאל: לאיזו כתובת לשלוח לך את המסמכים?.

“אין לי כתובת”, ענתה. אני ישנה בלובי של מלון המרכז בירושלים. קיבלתי מהמנהל אישור מיוחד לישון על הספה. בבוקר עלי להתפנות משם, ובמשך היום אני מסתובבת ברחובות, עד שמגיע שוב הערב ואני חוזרת לישון שם.

נח לא האמין למשמע אוזניו. הוא לא האמין שאין לה אפילו מקום נורמלי להניח עליו את הראש. לא האמין שהיא מסתובבת בקור, עם תינוק בן כמה שבועות. עוד באותו ערב מצא לה דירת מסתור אצל אישה מבוגרת שהכיר. לאחר מכן שכרו עבורה דירה, ולאט-לאט היא לדירת מסתור עבור עוד נשים מוכות.

אבל המקרה שבו נתקל, לא נתן לו מנוח. המחשבה שעוד אלפי נשים מוכות, שראות את התופת ואת הגיהינום, נאלצות כל כך לסבול בלי שיהיה להן לאן ללכת, ובלי שתהיה להן משפחה תומכת – הדירה שינה מעיניו.

במעשה אמיץ ומיגע, הצליח נח קורמן  לפתח את המקלט הראשון לנשים חרדיות/דתיות מוכות.

•

יום חמישי אחר הצהרים. בתאום מראש עם אורלי טובולסקי-חדד, מנהלת קשרי קהילה וגיוס משאבים בבת מלך, הגעתי למקלט, מדמיינת בתוך ראשי בית שסביבו גדרות תיל בגבוה של כמה עשרות מטרים, חלונות מסורגים ושומר אימתני בפתח – המגן על הכניסה לבניין בגופו.

הופתעתי מאוד. הבית נראה כמו כל הבתים באזור, גדרות התיל התחלפו בעצים גבוהים ומלבלבים. לעולם לא הייתי מדמיינת שמעבר לשער וגרם המדרגות יש נשים וילדים שברחו מהגהינום הפרטי שלהם. הבטתי סביבי בגינה המטופחת, בנדנדת העץ הגדולה, וצחוק הילדים המתגלגל המהדהד עלה מתוך הבית.

את הדלת פתחה לי עינת אנגלמן, עובדת סוציאלית ומנהלת מקלט בת מלך הירושלמי.

לקחתי נשימה עמוקה ופסעתי פנימה. “זה לא נראה מקלט”, אמרתי לעינת, שעה שערכה לי סיור בחדרים, הסלון והמטבח, משוויצה כמו אם גאה כשהראתה לי את עבדות הפסיפס שיצרו ביגע רב הנשים שגרות בבית.

“זה לא מקלט”, היא ענתה. ” זה בית”.

והיא התכוונה לזה בכל ליבה.

 •

את צילית יעקבסון – יו”ר בת מלך, אי אפשר לפספס. היא נכנסה בשקט אך בעוצמה אל הבית, יחד עם אורלי. את כמויות האנרגיות שנשפכו ממנה כשסקרתי אותה בדקה הראשונה אי אפשר לתאר. החום, העדינות, הצניעות, החיוך והקול העדין שיצא מגרונה, שבו אותי לחלוטין. מאוחר יותר הבנתי גם למה.

ירדנו לקומה התחתונה, למועדון הילדים ולג’ימבורי החדש שנחנך לאחרונה, מביטה בילדים שרצים לצילית, כמו אל מגנט, מראים לה ציורים ויצירות שזה הרגע סיימו. וצילית, בליטוף, במילה חמה, בחיבוק  והרגשה טובה, נתנה לכל אחד את התחושה הכי טובה.

הסיפורים ששמעתי היו מסמרי שיער, נשמעו כמו נלקחו מסרט אימה אכזר. ומבלי להתכוון, כשצילית סיפרה על אחד הילדים, בן ארבע בסך הכל, שטיפס על חבל הכביסה וניסה להתאבד בגלל שאבא הרביץ המון לאמא, התחלתי לדמוע מול הנשים הזרות לי כל כך, רואה לנגד עייני את בתי הקטנה, המוגנת כל כך ועטופה בחום ובאהבה אין קץ… זו שהמכות היחידות שספגה היו בעת שנפלה ונחבטה מהאופניים.

גוש ענק חסם  את גרוני. מעריכה, מעריצה את הנשים האמיצות שהצליחו לקום ולברוח מהתופת שנקרא בית ומשפחה.

•

אני מתארת לעצמי שמגיעות לכאן נשים מאוכלוסייה מאוד חלשה.

“ממש לא”, ענו לי שלושתן כמעט במקהלה.

מגיעות לכאן נשים מכל שכבות המגזר החרדי/דתי. חסידיות, ליטאיות, ספרדיות, אשכנזיות, מתנחלות. אקדמיות, מורות, יועצות, מנהלות. נשים בעלות יחוס משפחתי מיוחד, והבעל יכול להיות רב, מנהל, ר”מ, אקדמאי. אין אף שכבה מוגנת שיכולה להעיד שאצלה זה לא קורה.

מה ההגדרה שלכן לאישה מוכה?

אישה מוכה – אישה שהיא נפגעת אלימות. זה לא חייב להיות רק אלימות פיזית. אלימות נפרשת להרבה תחומים נוספים, כמו אלימות נפשית, אלימות כלכלית, שתלטנות, ויש אלימות רוחנית – שהבעל כופה על האישה לשמור על הדת באופן קיצוני ביותר או להפך.

כמה מקלטים לנשים מוכות קיימים במגזר החרדי?

 יש 14 מקלטים בכל רחבי הארץ. שניים מתוכם שייכים למגזר הערבי ועוד שניים למגזר החרדי – ושניהם שייכים לבת מלך. אחד בירושלים, והשני באזור המרכז.

הצורך במקלט לנשים חרדיות מאוד חשוב, כי הניואנסים שונים, אם זה מבחינת כשרות, חינוך ילדים, ואווירה אחרת.

•

איך מופנות אליכן הנשים?

בדרך כלל נכנסת הרווחה לסיפור או אישה שמגיעה למצב של אישפוז בבית חולים, משטרה שהוזמנה בגלל צרחות בבית, והמון פעמים שכנים, משפחה ומכרים שרואים שמשהו לא תקין, מפנים אלינו.

 מה התהליך שעוברות כאן הנשים מהרגע שהן מגיעות?

הנשים מגיעות לכאן מבוהלות. ברוב המקרים הן מגיעות בלי כלום, רק עם הבגדים שעליהן ועם הילדים. מצליחות בקושי להוציא מסמכים חשובים שנשארים בבית. הן מגיעות מבוהלות, חוששות, ממש חסרות נשימה ובעיקר מבולבלות – הן תרתי משמע ב-מ-נ-ו-ס-ה.

הן נמצאות כאן כשישה חודשים. אנחנו לוקחות מהן את הטלפונים, לא רוצים שיטרידו אותן יותר, נותנות להן את השליטה העצמית שלהן בחזרה.

אנחנו דואגים להן להכל מא’ עד ת’. כל אישה מקבלת חדר לה ולילדיה, עם מגבות חדשות, כלי רחצה ובגדים נקיים. יש לציין שהנשים הוותיקות מקבלות בחום ובחיבוקים גדולים את הנשים החדשות.

הנשים עוברות טיפול פרטני כל שבוע, מדברים איתם על כל הקשיים, ההתמודדות החדשה והקשיים שצפים מול הילדים.

עובדת סוציאלית נפגשת עם הילדים ומדברת איתם, מסבירה להם על התהליך החדש שהם עוברים.

 איך באמת באים לילד ומציירים לו פתאום אבא בדמות מפלצת, הרי ילד יעריץ את אביו בכל מצב! הוא לא מכיר מציאות אחרת?!

 אנחנו מעולם לא מציירים את האבהות כדמות שלילית ורעה, יש ילדים שמאוד מאוד מתגעגעים לאבא, ולפני הכל אנחנו דואגים גם לפן המשפטי ומעבירים קודם את המשמורת לאמא, כדי לאפשר לילדים לצאת החוצה, בלי חשש שיחטפו על ידי האב.

אחרי שיש משמורת, האב נפגש עם הילדים במרכז מיוחד בפיקוח עובדת סוציאלית צמודה.

•

איך הילדים מעבירים פה את הזמן?

הילדים ברובם נמצאים במסגרות חינוך שמתאימות להן, אם זה ילד שדובר אידיש נשלח אותו לחידר או לביה”ס באידיש, ואם זו ילדה שלמדה בחינוך הממלכתי דתי – היא תלך לביה”ס שמתאים לה. אנחנו משתדלים כמה שפחות לזעזע את עולמם שגם ככה רגיש.

אחר הצהרים הם חוזרים לבית. מחכה להם פה ארוחת צהריים חמה ולמטה יש את מועדון הילדים שבנות שירות הלאומי מתפעלות.

בשעות הבוקר מועדון הילדים משמש כמסגרת לילדים הקטנים, שעדיין לא נמצאים במסגרות, וגם לילדים הגדולים שעדיין לא נמצא בשבילם סידור מתאים.

כל אימא אחראית על הילדים שלה באופן מלא, הן מכינות ארוחת בוקר וערב לילדים, מקלחות, משכיבות ועושות את הכביסה שלהן באופן עצמאי.

מה עושה אישה שעבדה בעבודה מסודרת ורווחית ופתאום נעלמת לחצי שנה?

יש חוק שמחייב מעסיק לשמור על מקום עבודתה של אישה שהולכת למקלט. אך, שוב, רוב הנשים המוכות לא התמידו ולא הצליחו להחזיק בעבודה מסודרת בגלל הבעל.

•

מי מטפל בפן המשפטי של הנשים שמגיעות לפה?

 “צילית המדהימה”, עונה אורלי.

צילית היא עו”ד במקצועה וכמו שהיא יו”ר בת מלך בהתנדבות מלאה, כך היא מייצגת את הנשים בבתי המשפט בהתנדבות מלאה. צילית עובדת סביב השעון 24/7. אישה שכל כולה חסד אחד גדול.

כמה אחוזים מהנשים חוזרות שוב לבעלים שלהן?

רוב מוחץ של הנשים לא חוזרות לגיהינום שברחו ממנו. כשאישה עושה צעד כזה, זה תהליך אל חזור. הבודדות שחוזרות לבעל המכה, אנחנו ב-100 אחוזים פוגשות אותן שוב פה בחזרה.

איך אתם מקיימים כזה מקום?

העלויות פה ענקיות. עלות שנתית לשני המקלטים זה 5.5 מליון שקל, מתוכם 55% מגיעים ממשרד הרווחה, וכל השאר מתרומות שהן מאוד חשובות להמשך קיומינו. חשוב גם מאוד לציין שרשימת ההמתנה היום למקלט הולכת וגדלה, והשאיפה והחלום זה לגדול ולהרחיב את הבית בירושלים כדי שכמה שפחות נשים יאלצו להישאר בתופת רק בגלל חוסר במקום.

•

איך שלוש נשים מקצועיות מצליחות, שהיו בטופ של הטופ, מחליטות לעזוב הכל ולהקדיש את עצמן למטרה כזו?

צילית יעקבסון – יו”ר בת מלך ועו”ד בת מלך בהתנדבות: הייתי עו”ד לענייני משפחה ומגשרת דרך בית המשפט, עבדתי בתחום במשך כמה שנים, ובמקביל עבדתי בעמותות בפן המשפטי והטיפולי עם ילדים לנפגעי עבירה. ממרכזי סיוע לנשים דתיות שמעתי על בת מלך, ומשם הדרך התגלגלה. מבחינתי בת מלך  זו עבודת קודש לנפשות 24 שעות.

עינת אנגלמן – מנהלת בת מלך ירושלים ועובדת סוציאלית: הייתי 17 שנה עו”ס  אחראית במטה בנימין, היה לי קשה לטפל באנשים רק מלמעלה, ולא להיות מעורבת באופן אישי עם האנשים ולהרגיש אותם מקרוב, מאוד חסרה לי התחושה של הבית. החלטתי לעזוב, עד שהוצע לי העבודה בבת מלך. אמנם לא בתפקיד הבכיר שהיה לי, אך עם נגיעות אישיות עם נשים מדהימות.

 אורלי טובולסקי-חדד – מנהלת קשרי קהילה וגיוס משאבים: עבדתי במשך שנים בפרסום במגזר החרדי. בעקבות הצעת עבודה שהוצעה לבעלי טסנו ללונדון למשך כחמש שנים, וגידלתי את הילדים ברוגע. אחרי שחזרנו לארץ, היה לי מאוד ברור שאני רוצה את הדבר הגדול הבא, שיתפתי באחת הרשתות החברתיות את הדילמה שלי, ומשהי כתבה שמחפשים  משהי לארגון בת מלך. אמנם זה לא היה הכיוון שלי, אך איך שהגעתי לראיון התאהבתי והרגשתי שסוף סוף אני עושה משהו עם משמעות.

איך מתנהלים עם שני בתים במקביל?

צילית: ברוך ה’ אני עם בית של שמונה ילדים, ובאמת אני לא חושפת את הילדים לתכנים שלא מתאימים להם. גם את העבודות שאני לוקחת הביתה, אני לא אניח על השולחן חשוף בפני הילדים.

הילדים חשים את בת מלך דרכי, זה חלק מחינוך לנתינה ולהודות על מה שכן יש, ושלא כל דבר מובן מאליו. את ההנאות שלי אני שואפת מהמשפחה ומילדי, נהנית לחבק ולאהוב אותם עד בלי די.

עינת: אנחנו בתורנות קבועה בבת מלך, פעם בשבוע אחר הצהרים אני במשמרת פה, בשאר הימים אני מאוד אוהבת לבלות עם הילדים, אני מאוד משתדלת לדחות שיחות לא חשובות לשעות הערב, כן הייתי רוצה להיות יותר בבית, והכי חשוב שהילדים ידעו שאמא עושה עבודת קודש.

ההנאות שלי זה לקרוא ופעם בשבוע להקדיש להתעמלות.

אורלי: תמיד עבדתי שעות ארוכות, וחמש שנים הייתי בלונדון אמא במשרה מלאה. המקום פה זה מקום שמבין כל אישה, אם זו מישהי מהצוות או מטופלת, זה בהחלט בית שני בשבילי, ובכלל אני אדם מאוד דינמי שלא יודע מה זה לשבת רגל על רגל.

אני משלבת את החיים בין לבין, משתדלת כמה שיותר להיות עם הילדים וליהנות מהם. הפינוק שלי זה לשבת בבוקר עם כוס קפה בשקט ולקרוא עיתון.

 •

עצמת נשים זה כאן, חשבתי לעצמי. יצאתי מטולטלת, חנוקה והגוש בגרון פשוט סירב להיעלם. אני מקנאה באותן נשים שעושות עבודת קודש, תוהה איך לוקחים יום-יום מסע של מאות נשים שעברו גיהנום פרטי, וממשיכים עם זה הלאה.

הרי אין שום סימני אזהרה מראש שאוכל להנחות ולהזהיר את ילדי שיתבגרו וירצו להתחתן. שבוע של חבטות נפש וסיפורים מצמררים הדהדו בראשי כל הזמן.

בדמעות שלא פסקו, פתחתי את התהילים, בוכה על אותן נשים שהצליחו לברוח בזמן, בוכה על אותם ילדים שנחשפו לעולם אכזר, בוכה על ילדי שהלוואי יזכו לשמוע את הסיפורים האלה רק מרחוק.

ובוכה, אבל הפעם משמחה שהקב”ה ברא את אותן נשים מדהימות שעושות לילות כימים בשביל לעזור לאחרים.

 —

אפשר לתרום דרך האתר http://batmelech.org/?l=he,

או טלפונית במספר – 1-800-292-333, או בשיקים לכתובת: בת מלך ת.ד 41247 ירושלים 91412