1.
חשבתם שהדרך להרכבת קואליציה על ידי בנימין נתניהו קשה? אז זהו, שהיא גם רצופה בכאבי ראש.
לא, לאו דווקא מהכיוון של בצלאל סמוטריץ’ – האם יישב בממשלה הנתמכת על ידי מנסור עבאס (או לא); האם יימצאו שני עריקים (או לא); התימצא מפלגה ב’גוש החרם’ שתסכים להצטרף לגוש התומך בנתניהו ולהפר הבטחת בחירות (או לא). וכל זאת, בהנחה שימינה תצטרף, אם רק יסכימו להיעתר לכל דרישותיה.
בואו נתמקד רגע בחרדים. הם היו נראים לכם בכיס של נתניהו? ובכן, כן ולא.
בכל הנוגע לש”ס יש בעל בית אחד במפלגה – אריה דרעי. הוא לא מגמגם, לא מזגזג וגם לא תשמעו תדרוכים מוזרים מאנשי השטח שלו (“נראה”, “אולי”, “תלוי”).
כך גם ב’דגל התורה’. אל תאמינו לדיווחים, כאילו בשמו של מוישה גפני, אל זגזג. לדברי גורמים ב’דגל’, יש מי שעושה עליהם סיבוב ומוציא לתקשורת, על חשבונם, ספינים.
איפה הבעיה? בסיעה פצפונת עם שלושה ח”כים – מנדט אחד של ציר ליצמן-טסלר (ליצמן פרש לטובת טסלר במסגרת החוק הנורבגי) ושניים לציר מאיר פרוש-ישראל איכלר. (פרוש, אגב, המריא עוד לפני ההשבעה לניו יורק, לרגל שמחה משפחתית, והוא יושבע בשבוע הבא).
2.
זוכרים את הסכסוך המתוקשר של שני הצירים הללו ערב הבחירות? זוכרים את הביקורת שהושמעה על העיתוי (“גם ככה לא יורד גשם של מנדטים על יהדות התורה”)? אז זהו, שזה ממש לא נגמר.
מיד אחרי הבחירות הודיע מי שהודיע לנתניהו כי מה שהיה – הוא לא מה שיהיה, שכיום יש ‘שני בעלי בתים’ בפלג החסידי של יהדות התורה, ולכן דברים שייסגרו מול ליצמן, לא יהיו מקובלים או מחייבים את הציר המתחרה שלו בסיעה.
המשמעות הייתה: כל פגישה אליה מוזמנים הצמד גפני-ליצמן (שימו לב לסדר, יש מצב שלליצמן זה עוד לא התעכל טוב, הוא התרגל לחיים הטובים של מספר 1), אמורה לכלול גם נציג מהציר המתחרה (פרוש, איכלר או מישהו שמקובל על שניהם).
האמת היא שיש קצת היגיון בדבר. אין יותר מדי פרגון בין הצדדים, וצד אחד באגו”י לא בוטח בצד השני.
בפועל, זה לא קרה. אולי כי פרוש בחו”ל, ואולי כי מישהו בסביבת נתניהו עדיין לא הבין עד הסוף את המשמעות של הדברים.
כך קרה שנתניהו נפגש היום עם משה גפני ויעקב ליצמן בלבד.
3.
זוכרים את אותו לילה בו ישראל איכלר היה האצבע ה-61 בכנסת ה-20? אלקין, אז יו”ר הקואליציה הכל-יכול, התרוצץ מחור לחור כדי לחפש את נציג בעלזא שנעלם (התחבא בחניון, תודו שמקורי), רק כי נותר ללא כל תפקיד.
בסופו של דבר כיצד נגמר הפלונטר? הוקמה ‘הוועדה לפניות הציבור’ בראשה הוצב הח”כ המאוכזב. היה זה הישג שנרשם בטאבו על שמו של איכלר (שנלקח ממנו בקדנציה הקודמת, כאשר הוועדה התגלגלה לידיו של יעקב טסלר, איש הציר המתחרה, בגלל מהלך של ליצמן).
כלומר, אם ישנה אפשרות שכל ציר יכול להשיג לעצמו יותר, אז מדוע שיסמוך על עמיתיו?
אז אף אחד לא מעלה בדעתו שגשם התדרוכים העולים מכיוון יהדות התורה – “אם ביבי ייכשל נלך עם בנט” – נובעים מהפלונטר באגו”י. שכן, לא חסר גורמים ב’גוש החרם’ שיודעים לתדרך עיתונאים ואפילו לדאוג, שמישהו חרדי יהיה זה שיבצע זאת מול התקשורת.
ועדיין, משהו חורק מכיוון המפלגה האשכנזית, ויפה לשים לב לכך שעה אחת קודם שיהיה מאוחר מדי.
איך פותרים את הפלונטר, בהנחה שנתניהו לא ממש יתלהב לשבת בכל פגישה עם שלושה נכבדים מאותה סיעה קטנה. אולי יגיע לפגישות רק אחד מהם, נניח מספר אחד ברשימה (איזה חזית תיפתח מול ליצמן)? לכן, לא בטוח שזהו רעיון טוב ולא חומר נפיץ.
אז אולי יתכבדו השלישיה למצוא מישהו שלישי, אמין, לאו דווקא אחד מחברי הכנסת, אחד ששלושתם סומכים על הגינותו, והוא זה שייצג אותם?
כי אם לא, הקולות הנשמעים מכיוון סמוטריץ’ יהיו מנגינה ערבה לעומת מה שתשמעו מצד אגו”י, עם הספודיק-שטריימל-כובע ירושלמי, רגע לפני שביבי יתכבד – אם יתכבד – להציג את ממשלתו.
שימו לב אל מלחמת החסידים, כי ברומו של עולם הוא.