איך אוכלים מהעוגה ומותירים אותה שלמה. זו היתה החידה שהעסיקה את האיש העומד להיפרד בקרוב מרחוב הנשיא מס’ 1 בירושלים.
עד 65% הנחה: יריד הספרים השנתי של ‘מוסד הרב קוק’ חוזר בענק
מצד אחד, הסמל שבחסותו הוא עוטף את המלל הלהגני, התנועות הגמלוניות והפטפוט המַלְאֶה הוא היותו ממלכתי. בשם אותה ממלכתיות היה זה אך טבעי כי יאמץ את הקודים המקובלים ויטיל על שנוא נפשו את מלאכת הרכבת הממשלה.
מצד שני, כיצד יוכל לעשות זאת בעודו מסתכן בכך שדווקא ערב פרישתו מהתפקיד, יינטלו ממנו כל אותם זרים שהונחו לראשו על ידי התקשורת על מרבית ככל כליה. הכל, יודע גם ריבלין, הולך אחר החיתום.
הסכנה גדולה מדי בייחוד לנוכח העיתוי: ערב המעבר המיוחל מבית הנשיא אל מגדל הדירות ברחוב דוד המלך, בחסות תדרוכים בדבר המיקום שנבחר על שם קרבתו “ליד הנכד”, שנועדו להעצים את תדמיתו כסבא ירושלמי חביב.
דווקא כעת, פתאום עלולים לצוץ מאמרים שיתקפו את הבחירה שלו להטיל את ההרכבה על המושא הנצחי של שנאת אצולת האליטה, זו שמכריזה פעם אחר פעם כי תם העידן שלו אך להוותה, אוֹיף צוּלָאכֶעס (כמו שמבטאים בז’רגון אידישאי את הביטוי להכעיס), העידן לא תם והוא הולך ונמשך כמו כספית שקשה עד בלתי אפשרי לאחוז בקצה שלה.
לשבור את הכלים זו כבר לא דרכו של האיש שיודע רק לדבר אך מעולם לא התנסה בבדל של עשיה. דומה שאוצר המילים המתלעלע שלו שאינו יודע שובעה אינו מכיר כלל בשורש ע.ש.ה. מעודו לא נתקל בו.
לא בכדי התפקיד המיניסטריאלי היחיד בו שימש היה שר התקשורת וגם בו לא עשה דבר, אם נקזז כמה טקסים של השקת בולים שהוקדשו לנושאים מפוהקים.
ההחלטה שנפלה היתה אפוא משולבת. לטעום ולהקיא. לפתוח פה גדול אך בד בבד למלאו במים עכורים.
כחצות היום הודיע ריבלין כי גמלה בלבו ההחלטה הקשה אך הבלתי נמנעת, להעניק, שוב, לנתניהו את הרכבת הממשלה. באותה מידה לא טרח הנשיא לזמן ללשכתו את המועמד, במקרה גם ראש הממשלה המכהן, כדי להטיל עליו את המינוי.
במקום זאת הסתפק במכתב לקוני קצרצר שאפילו לא הכיל את התיבה “בהצלחה” אותו שיגר באמצעות עוזרו לראש הממשלה.
בהמשך היום ריבלין הופיע בכנסת כמתחייב על פי כללי הטקס וניסה לשווא לרתק את המליאה בעוד נאום טרחני. לאחריו ולפניו לא התייצב כמקובל למפגש עם ראש הממשלה אלא מיהר להסתלק מן המקום לבל תדבק בו הרעה של מי שנאלץ על כורחו לחתום בפעם האחרונה בתפקידו על הרכבת ממשלה עם הנאחז בקרנות המבנה בבלפור.
הדיבידנד לא איחר לבוא: התקשורת בלעה את הפתיון וכתביה הנלהבים מכל הגיג לא מלוטש של הנשיא מיהרו לדווח כי הנשיא “הצליח לחמוק” מתצלום משותף עם ראש הממשלה.
איזו הצלחה כבירה. היה מן הראוי כי מעתה ישא המטוס החמקן את השם ‘רובי’. נותר רק לתהות מה יקרה אם וכאשר יתרחש הבלתי יאומן ונתניהו יצליח להרכיב ממשלה.
לאחר השבעתה אמורים חברי הממשלה לסור לבית הנשיא לתצלום משותף. בל נתפלא אם ריבלין יבקש לבטל את הטקס בנימוק מחץ: סכנת הקורונה טרם חלפה וההתקהלות מסוכנת. במיוחד לגמלאי על סף פנסיה.
• בנימין ליפקין הוא עורך עיתון ‘המבשר’. הטור פורסם הבוקר בעיתון