בשלוש דפיקות פטיש ובמעמד נשיא המדינה, תיפתח אחר הצהרים (שלישי) הישיבה הראשונה של הכנסת ה-24.
עד 65% הנחה: יריד הספרים השנתי של ‘מוסד הרב קוק’ חוזר בענק
לא פחות מ-13 סיעות ירכיבו את הכנסת החדשה.
הגדולה שבהן – הליכוד עם 30 ח”כים, והקטנה – רע”ם עם 4. 17 ח”כים וח”כיות מעולם לא כיהנו בכנסת בעבר ו-7 כבר כיהנו בכנסות קודמות ויחזרו למשכן.
במהלך הישיבה נשאו דברים הנשיא ריבלין ויו”ר הכנסת לוין, ו-120 חברי הכנסת – חדשים וותיקים – נשבעו אמונים בהצהרת “מתחייב אני”.
במהלך השבעת הכנסת נמנעו חברים ברשימה המשותפת מחזרה על הנוסח “מתחייב אני” – ובמקום זאת אמרו: ״נשבע אני להאבק בכיבוש, נשבע אני להאבק באפרטהייד, נשבע אני להאבק בכיבוש”.
התחייבות זו אינה תופסת משפטית והם ייאלצו להצהיר אמונים בנוסח המקובל במועד אחר.
בזמן השבעתו של הח”כ החדש איתמר בו גביר, צעקה חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ: “בושה”.
בעת שירת התקווה, עם סיום השבעת הכנסת, יצאו מהמליאה חברי הכנסת מהרשימה המשותפת.
ח”כ שלמה קרעי מהליכוד הודיע כי יחרים את נאום הנשיא: “מי שמחרים את ראש ממשלת ישראל שהוא המועמד שקיבל את רוב הממליצים, מבזה את מעמד הענקת המנדט להרכבת הממשלה ורומס כך את הדמוקרטיה ואת הכרעתם של שני מיליון בוחרים, לא ראוי לכבוד מהכנסת.
“אינני מתכוון להישאר במליאת הכנסת בעת נאום הנשיא בטקס ההשבעה”.
יו”ר הכנסת יריב לוין אמר בנאומו במליאה: “על הכנסת לעמוד על משמר מעמדה. על משמר הדמוקרטיה. חוסר היציבות שאנו עדים לו מעצים זאת אף יותר. דווקא משום כך, האחריות המוטלת עלינו להשיב את היציבות ולהקים ממשלה, היא גדולה במיוחד”.
הוא הוסיף: “ישראל זקוקה לממשלה. ישראל זקוקה לממשלה יציבה. ממשלה יציבה דרושה לשם המשך המאבק בנגיף הקורונה ובהשפעותיו. היא נחוצה נוכח המציאות הביטחונית המורכבת, ובפרט לשם בלימת תוכניות הגרעין והטרור של איראן.
“ממשלה יציבה הכרחית להזנקת הכלכלה, לחיזוק ההתיישבות בכל חלקי הארץ, ולמיצוי ההזדמנויות המדיניות להרחבת מעגל השלום. היא הכרחית כדי לעצור את גלי הפשיעה והאלימות, הפוגעים בעוצמה רבה בכל אזרחי ישראל, ובפרט בחברה הערבית”.
לוין הדגיש: “משנתקבלה הכרעת הציבור, ומשעה שמלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על ידי הנשיא, אני קורא לכל ראשי המפלגות ולכל חברי הכנסת לשים סוף לחרמות ולפסילות האישיות. להניח את המשקעים האישיים בצד, ולהקים ממשלה יציבה הנשענת על רוב פרלמנטרי מוצק.
“זה אפשרי, אם רק יהיה רצון טוב. ראוי שנזכור כי למרות המחלוקות, גם בכנסת היוצאת, הכנסת העשרים ושלוש, היו רגעים לא מעטים של עשייה משותפת”.
לפניו נאם הנשיא ריבלין, שהזכיר את נאום השבטים שנשא בשנה הראשונה לכהונתו כנשיא ואמר: “אם לא נשכיל למצוא מודל עדכני של
ישראליות עכשווית שנותנת מקום לכל אחד ואחד משבטי ישראל, כך התרעתי אז כשהצבתי מראה בפני החברה. אם לא נשכיל למצוא מודל של שותפות שיאפשר לנו לחיות כאן יחד, מתוך כבוד הדדי זה לזה, מתוך מחויבות האחד לשני, וערבות הדדית אמתית, חוסננו הלאומי יעמוד בפני סכנה של ממש.”
הנשיא התייחס למגפת הקורונה ולהתמודדות המשותפת בנגיף ואמר: “במערכה מול הנגיף המדבק, לא יכולנו לנצח איש איש בביתו, איש איש בקהילתו. נוכחנו עד כמה אנחנו תלויים זה בזה, עד כמה אנחנו זקוקים האחד לשני, עד כמה שותפי גורל אנחנו, בני השבטים השונים, אנו, שנועדנו לחיות על הארץ הזו, לחלוק את ההישגים וההצלחות, ולעמוד ביחד למול המשברים.”
ריבלין פנה לחברי וחברות הכנסת ואמר: “אני מכיר את הבמה הזאת, את הפודיום הזה. אני מכיר אותם מקרוב, מקרוב מאוד. 20 שנה זכיתי לשרת את העם בישראל כחבר כנסת. מתוכן – שבע שנים כיו”ר הכנסת. שבע כנסות בסך הכל. היום, אני ניצב מול פרלמנט שפיזר את עצמו ארבע פעמים בתוך פחות משנתיים. פרלמנט שוויתר פעם אחר פעם, על הזכות לתת אמון בממשלה. המחלוקות, החוצות את החברה שלנו, הן מחלוקות של אמת. רבות מהן הן מחלוקות ‘לשם שמים’. אך לעיתים יש חובה להכריע גם במחלוקות קורעות, קשות, כואבות.
“המושבים שאתם יושבים עליהם, מכובדי, הם יקרי המציאות. הכוח שניתן בידיכם, למול לחצני ההצבעה שלפניכם, הוא עצום. העם בישראל נושא אליכם את עיניו, ומצפה מכל אחד מכם לגלות מנהיגות. מנהיגות שיפה לשעה הנוכחית. מנהיגות הנאמנה לציבור שלה ולערכיו, אבל גם יודעת לסמן לו גבולות, ולהתוות לו דרך. מנהיגות שבטוחה בדרכה, אבל רואה ביריב האידאולוגי שלה לא אויב, חלילה, אלא שותף פוטנציאלי. מנהיגות שבתוך אווירת השבטיות, יודעת להתרחק מבדלנות ומניכור, שאולי יפים לשעת הקמפיין, אבל הרסניים בבואנו לבנות מדינה, ולהוביל עם.
“מנהיגות של שותפות ושל כבוד. זו המנהיגות לה זקוק העם בישראל בעת הזאת, והדבר מצופה לא רק מחבר הכנסת וחברת הכנסת עליהם מוטלת מלאכת הרכבת הממשלה, או הנשיא או הנשיאה החדשים שתבחרו, בשבועות הקרובים, אלא מכל אחד ואחת מכם, נציגי הציבור ומנהיגיו.”
בסיום דבריו אמר הנשיא: “אני מאמין בעם הזה. אני מאמין בו מכיוון שזה הלקח שלימדה אותי ההיסטוריה – הרחוקה והקרובה. אני נולדתי בטרם קמה המדינה, בילדותי ראיתי את המאבק להקמתה וביום שבו הורם לראש התורן דגל המדינה היהודית והדמוקרטית. אני מאמין בו מכיוון שהעם הזה הוכיח את כוחו בימי המגיפה הזאת. אני מאמין. האמינו גם אתם.”