מפלגת ימינה הגיבה בצהרים (שלישי) לאגרת של ח”כ בצלאל סמוטריץ׳, בה תקף יו”ר ‘הציונות הדתית’ את בנט וטען כי הימין ”יבוא איתו חשבון”.
עד 65% הנחה: יריד הספרים השנתי של ‘מוסד הרב קוק’ חוזר בענק
מימינה נמסר: ”בצלאל סמוטריץ׳ הוא נחש בתחפושת צדיק, שכבר הכיש במסלול הקריירה שלו את אורי אריאל ורבים אחרים עליהם דרך למען קידומו האישי שבוער בתוכו. הכל באיצטלה של ‘לשם שמיים’ ומתוך ‘אידיאלים נשגבים’.
”הוא מנסה לשעבד בכפייה את הציבור הציוני דתי למטרותיו האישיות, תוך כדי הכתמת ציבור זה וביזויו. סמוטריץ׳ משקר במצח נחושה, בודה ביודעין עובדות שלא היו ולא נבראו, ומדרדר בהפקרות את ישראל לבחירות חמישיות וכאוס. ימינה תמשיך להתנהל בנחישות למען הקמת ממשלה לאומית טובה ויציבה בישראל לאור ערכיה”.
באגרת שפרסם מוקדם יותר הבוקר, טען יו”ר מפלגת הציונות הדתית, כי התקשורת מהנדסת את התודעה של הימין והציבור הדתי והחרדי בצורה מסוכנת. “המהלך הזה של בנט הוא מהלך פזיז, חסר אחריות וקצר רואי. נראה ששאיפותיו האישיות חסרות המעצורים משבשות את שיקול דעתו ועלולות להמיט לאורך זמן אסון על המחנה הלאומי ועל הציונות הדתית”.
הנה האגרת המלאה:
אנחנו בעיצומה של הנדסת תודעה מסוכנת, הפעם ממי שמגדירים את עצמם ימין. זה תהליך הרסני ואני מבקש לקרוא לכולם ללחוץ חזק על הברקס ולעצור רגע לפני התהום.
שני תהליכים מסוכנים מתרחשים היום בו זמנית בימין. תהליכים שמשקפים עיוורון וראיה קצרת טווח שמעדיפה אינטרסים צרים, מקומיים ומידיים, ולא לוקחת בחשבון את השלכות הרוחב ארוכות הטווח ההרסניות שלהם.
הראשון הוא המסע להלבנת רע”מ של מנצור עבאס כשותף לגיטימי לביסוס ממשלה, כביכול כדי למנוע אפשרות רעה יותר של העברת השלטון לשמאל. רבות כבר דובר על היותה של רע”מ מפלגה תומכת טרור ששוללת את קיומה של ישראל כמדינה יהודית. רע”מ היא אויב, ואויב הוא לא שותף לגיטימי בשום צורה. ביסוס ממשלה על הימנעות תומכי טרור חותרת תחת מוסכמות היסוד הציוניות והדמוקרטיות של מדינת ישראל.
אבל חמור ומסוכן מכך, הקמת ממשלה בהתבסס על רע”מ תביא לשני תהליכים מקבילים שהשילוב ביניהם הוא אסון למדינה היהודית, לא פחות: עליה בשיעור ההצבעה של ערביי ישראל (שכן הם ממלכי המלכים ויהיו להם הישגים רבים) בצירוף הפיכתם לשותף לגיטימי, שבאופן טבעי לטווח ארוך יחבור לשמאל (עבאס רוצה לחבור עכשיו לימין רק כדי לתקוע אצבע בעין לרשימה המשותפת. לטווח ארוך הערבים יחברו לשמאל, שיתן להם גם את המישור האזרחי וגם את המישור הלאומי שהימין לא נותן להם).
המשמעות הפשוטה היא שגם אם בטווח הקצר הסתמכות על תומכי מחבלים תאפשר לשמור על שלטון הימין, התוצאה מיד אחר כך תהיה אבדן שלטון הימין. בכנסת הבאה יהיו כ-18-20 ח”כים ערבים, שיחברו לשמאל ויעבירו אליו את השלטון לשנים רבות. שלטון שמאל-ערבים כזה ימחק את הישגי ממשלת הימין הקרובה בזמן קצר, יחריב את עקרונות המדינה היהודית, יקים מדינת טרור ערבית, ועוד ועוד.
מי שרוצה לשמור לאורך זמן על שלטון הימין, על ההתיישבות, על התורה, על הזהות היהודית של המדינה, חייב להתנגד להפיכת תומכי הטרור לשותף לגיטימי. מי שיכיר בהם כדי לשמור על שלטון הימין של היום יאבד את שלטון הימין מחר. אויב הוא לא שותף לגיטימי. נקודה.
נדמה שנתניהו והמפלגות החרדיות מתחילים להבין את זה, ומי שצועד לשם כעת בעיניים פקוחות הוא נפתלי בנט, ששועט לעבר ממשלה בראשותו שתידרש להימנעות תומכי הטרור הללו.
אבל במהלך של בנט גלום סיכון אדיר נוסף.
בנט מכוון, כאמור, להקמת ממשלה בראשותו עם השמאל והערבים. הוא משווק את המהלך כהישג גדול לימין באמצעות הבטחת מנגנון פריטטי עם עדיפות לימין במספר מנגנונים – הוא ראש ממשלה ראשון (הוא אמנם הבטיח שלא יהפוך את לפיד לראש ממשלה גם לא ברוטציה, אבל – משכנע את עצמו מצביע בנט ממוצע – עד שיגיע תורו של לפיד יהיו אין ספור דרכים למנוע זאת…), הוא דורש זכות הכרעה לעצמו במנגנון הפריטטי וכן את הפקדת התיקים החשובים בידי הימין.
כדי להימנע משיתוף פעולה עם השמאל הקיצוני של מרצ ובעיקר עם הערבים בנט ניסה ועוד ינסה להביא את המפלגות החרדיות במקומם. הוא יאיים עליהן בהישארות באופוזיציה ובפגיעה בתקציבים ומנגד יבטיח להם הרים וגבעות כדי להצטרף ולמנוע ממנו את החרפה של ההישענות על תומכי הטרור.
אם הוא יצליח זו תהיה לכאורה אחלה ממשלה לימין: מוציאה את ישראל מהמבוי הפוליטי הסתום, מונעת בחירות חמישיות שלאף אחד אין כח אליהן, ושומרת על האינטרסים של הימין (גם אם לא תהיה התקדמות לפחות לא יהיו נסיגות גדולות). ויש גם בונוס: ראש ממשלה עם כיפה. מושלם.
אז זהו שלא! המבט הזה הוא קצר טווח ורואי והוא מתעלם מהשלכות ארוכות טווח הרסניות.
ממשלה כזו היא הפרת כל הבטחות הבחירות של בנט, היא לא באמת תשמור על ערכי הימין פשוט כי הצד השני לא טיפש ומרגע שהוא לא יצטרך את בנט כדי להזיז את נתניהו הוא יחזור לדרוש את ההובלה ולא יעצור בעצור, שרים בכירים כמו מרב מיכאלי וניצן הורביץ יגרמו נזקים אדירים בכל משרד שבו הם יהיו, ועוד.
אבל גם לשיטתו של בנט, שבטווח המיידי ממשלה כזו תשמור על ערכי הימין, מדובר באסון לטווח הבינוני והארוך.
הימין הישראלי בנוי שנים רבות מ”ברית המחנה הלאומי”. ברית בין הציבור הליכודי המסורתי והדתי לציונות הדתית ולציבור החרדי. הסיפור הוא לא נתניהו. הסיפור הוא הברית הזו ומשמעות הפירוק שלה. הברית הזו מבוססת על מכנה משותף ערכי רחב בין הציבורים הללו ועל סיוע וגיבוי הדדי. סוג של “שמור לי ואשמור לך” שיכול להחזיק מעמד זמן ומרחב רב.
לציבור הדתי והחרדי יש מכנה משותף רחב מאוד עם הציבור הליכודי שמאפשר לקיים קואליציה לאורך זמן ולקדם את מדינת ישראל ביהדות, בציונות, בהתיישבות, בתיקון מערכת המשפט ועוד. המכנה המשותף הזה פשוט לא קיים עם השמאל הישראלי של מצביעי לפיד, העבודה, מר”צ וליברמן.
לכן ברור שחיבור עם השמאל יהיה זמני מאוד, יתגבש סביב מכנה משותף רופף של אמביציות פוליטיות ורצון להחליף את נתניהו, יתבסס על שיתוק בסוגיות ערכיות ועיסוק רק בנושאים שאינם במחלוקת, וממילא לא יחזיק מעמד לאורך זמן ויקרוס מול האתגר הראשון שיפצל את הקואליציה הזו, בין אם יהיה זה אתגר מדיני ביטחוני, אתגר בג”צי בתחום הדת והמדינה, וכד’.
רק שבשלב הזה, כשהקואליציה המלאכותית והמפוצלת הזו תקרוס, למי שילך איתה לא יהיה לאן לחזור. תחושת הנבגדות שיחושו מיליון ומשהו מצביעי הליכוד ותומכי נתניהו יהיה משהו שקשה יהיה מאוד לרפא. ברגעים הקשים ביותר שלהם, כשכל המערכת התגייסה נגדם וביקשה להפיל את המנהיג הבלתי מעורער שלהם, חלקים בברית הזו בגדו, הפנו עורף, וחברו לצד השני להפלת המנהיג. ציבור שפוגעים ובוגדים בו עלול לא לסלוח ולייצר לעצמו חיבורים אחרים, חילוניים ליברליים, באופן שישאיר את הציבור הדתי או החרדי שיחברו לברית האחים של בנט בחוץ עם הערכים החשובים לנו.
מה שבנט בעצם עושה זה לשנות לחלוטין את מפת החיבורים והגושים בציבור הישראלי. לא בפוליטיקה, בציבוריות הישראלית. ובחיבורים החדשים שיווצרו בסדר החדש – הציבורים הדתי והחרדי עלולים למצוא את עצמם לבד ובמיעוט להרבה מאוד שנים. הנזק של זה למדינת ישראל בכל מה שאנחנו מאמינים שחשוב לה יהיה נורא. זה עלול לעלות לנו במדינה פלשתינית ופינוי ישובים, בחורבן עולם התורה, בהרס הזהות היהודית של המדינה, ועוד.
במילים אחרות, בנט חותר במהלכים הללו לפירוק המחנה הלאומי וליצירת קרע עמוק בין מרכיביו שספק אם ניתן יהיה לאחות. כל זאת לטובת ברית חלופית זמנית, מלאכותית, ותלויה הדבר, שגם לו עצמו ברור שאין לה עתיד לאורך זמן (פשוט כי באמת אין לנו מכנה משותף ערכי כמעט בשום סוגיה שעומדת היום על הפרק עם השמאל הקיצוני).
וכל שוטי הכפר מוחאים כפיים לבגדי המלך החדשים על התחכום הפוליטי ועל הכשרון והיכולת למקסם הישג דל בבחירות לכיסא ראש ממשלה, לכאורה תוך שמירת האינטרסים של הימין, מבלי שהם שמים לב שהם כורתים למעשה את הענף שהם יושבים עליו.
המהלך הזה של בנט הוא מהלך פזיז, חסר אחריות וקצר רואי. נראה ששאיפותיו האישיות חסרות המעצורים משבשות את שיקול דעתו ועלולות להמיט לאורך זמן אסון על המחנה הלאומי ועל הציונות הדתית.
בנט פועל אקטיבית מאחורי הקלעים בכדי לסכל את המאמצים לצירופו של גדעון סער לממשלת ימין ומבקש לייצר לעצמו באמצעות סירובו של סער (שהוא אשם בו) לגיטימציה לפירוק המחנה הלאומי ולחבירה חסרת אחריות לשמאל.
בנט מבין מצוין שבממשלת שמאל הוא מחולל האירוע, או בשפתו “לשון מאזניים” ולכן יש לו כח רב. לעומת זאת, אם מאמצינו לצירוף סער לממשלת ימין יצליחו סער יהיה זה שיחולל את האירוע ויחזיק בכח ובמנופים, ואילו הוא, נפתלי, יאבד את כוחו, יהיה “לקוח שבוי” של ממשלת הימין ויצטרך להצטרף אליה בהתאם לגודלו היחסי כראש מפלגה עם שבעה מנדטים. בנט מעדיף את עצמו כראש ממשלה בממשלה עם השמאל על פני ממשלת ימין מלאה שבה הוא מאבד את הבכורה לנתניהו וסער ולכן פועל לסכל את מאמצי המחנה הלאומי לצרף את סער לממשלת ימין.
את האסטרטגיה הזו של בנט אני כותב מידיעה, לא מהערכה. זה היה הויכוח בינו לביני לפני הבחירות וזה מה שהביא לפרידה בינינו. במהלך מערכת הבחירות, כשאמרתי שלשם פניו, בנט ותומכיו טענו שאני מנהל קמפיין נגטיבי ותוקף אותו. עכשיו למרבה הצער הם מוכיחים שצדקתי.
בכוונתי לעמוד בפרץ בפני שני התהליכים המסוכנים האלה בכל הכח. לא אתן ידי לממשלה שתכשיר אויבים כשותף לגיטימי ותעלה את השמאל לשלטון, ובאותה נחישות לא אתן לקחת את הציונות הדתית לבגידה בשותפיה הטבעיים במחנה הלאומי. אני בקשר רציף עם המפלגות החרדיות ומתרשם שראשיהן מבינים את זה ואמשיך בעזרת השם לעשות כל שביכולתי כדי להמשיך ולהסביר להם את הסכנה האסטרטגית הזו ולמנוע גם מהם לעשות את הטעות הקשה הזו.
אם בנט ילך להרפתקה הזו הוא ילך אליה לבד עם עושי דברו הסרים למרותו בימינה, אבל המחנה הלאומי יישאר מאוחד ומרכיביו ישמרו אמונים זה לזה, גם באופוזיציה. יצור הכלאיים שבנט ירכיב, אם לא יעצור רגע לפני התהום, יחזיק מעמד זמן קצר ויקרוס, הימין יבוא איתו חשבון והוא יעלם בבחירות הבאות, והמחנה הלאומי בראשות נתניהו יחזור לשלטון כמו גדול.
אני ממש מבקש מכולנו: בואו נחזיק מעמד ונקבל החלטות מתוך מבט ארוך טווח. בטווח המיידי כולנו עייפים מבחירות, אנחנו חוששים מאבדן השלטון לבנט והשמאל, ולכן יש לנו פיתוי לקבל החלטות שיהיו נוחות אולי כאן ועכשיו אבל יהיו הרות אסון בהמשך. אסור לנו להסתכל על המהלכים רק מעבר לאף.
כדי לשמור על שלטון הימין ועל כל מה שחשוב לנו לאורך זמן אנחנו חייבים לעמוד על שני הלאווים: לא להכרה בתומכי טרור כשותף לגיטימי ולא לפירוק ובגידה במחנה הלאומי. זה מה שמתחייב מהאחריות ארוכת הטווח שלנו ואם נעשה כך בעזרת השם נצליח.
שלכם באהבה ובאמונה גדולה בצדקת הדרך,
בצלאל