1.
“הם הציעו לו 50 שקל לשעה כדי לשמור עלינו והוא סירב”, ניגש אלי אחד מנערי הנוער המתמודד של בני ברק.
הם עמדו על כביש השומר, מתגודדים בקבוצות ענק, חלקם מעיפים כדור באוויר, האחרים סתם שוחחו. “זה לא יגמר טוב”, סינן אחד מהם.
ואז הם החלו לשפוך את הלב. איך המתחם “שנפתח רק בגלל אירועי האוטובוס השרוף”, נסגר “על הפרצוף שלנו” לכל חג הפסח. “אמרו לנו, הוא לא נקי לפסח. עיר שלמה, רכבי הניקוי של העיריה מנקים לפסח, רק את המתחם המסכן שלנו הם לא יכולים?”
בתחילת חודש ניסן היה המתחם המיוחד שהקימה העיריה בפאתי עיר התורה והחסידות פתוח בבקרים, לפעמים גם עד 20:00 בערב. “בלילות צריך לתאם עם רכז, וזה מתחיל להיות מסובך. אבל היו לנו שם כמה ימים יפים, לכן האכזבה שלנו כעת כל כך גדולה”.
השעה 2 בלילה. קצת אחרי ליל הסדר. תושבים בעיר מתחילים לנוע ברחובות, חוזרים הביתה מהסדר עם המשפחה.
יצאתי אל רחוב השומר, כי ידעתי שאפגוש שם הנוער המתמודד. שמעתי מהם כבר לפני החג, שהתוכנית היא לנעול את המתחם שלהם.
הם מתגודדים קבוצות-קבוצות, חלקם שתויים אחרי כוסות (ואולי טיפ-טיפה יותר), חלקם עייפים, אבל לכולם מכנה אחד משותף – אין סיכוי שהם הולכים לישון כבר כעת. מוקדם עבורם, הם מחפשים אקשן ותעסוקה. “אם המתחם היה פתוח, היינו נמצאים בו כעת, אבל הוא לא”, אמרו בהתמרמרות.
“בסוף, משהו יקרה פה על הכביש, ושיבואו פרנסי העיר בטענות רק אל עצמם”.
2.
בערב החג הם ניסו לעשות המון מאמצים. אבל הודעה רשמית, עם לוגו של עיריית בני ברק לצד ‘מרחב נוער’ בישרה להם, שאין סיכוי. על פי ההודעה, בליל שבת פרשת צו – השבת הצמודה לחג הראשון, יפתח המתחם בלילה, כולל שחרית וקידוש לאחר התפילה, אבל, “מיום א’ ט”ו ניסן עד יום א’ כ”ב ניסן לא יתקיימו פעיליות למעט פעילות יזומה של רכזים לאחר תיאום עם מנהל המרחב”.
ובתחתית: “עירייה שחושבת שירות”. רשמנו.
לא חלף אלא זמן קצר והגיעה הודעת הביטול: “חברים יקרים, לאחר פניות רבות בפרטי מנערים שאמרו שהשבת בגלל הזמן הצפוף לא יגיעו לפעילות השבת – לא תתקיים פעילות במרחב נוער”.
שוב אכזבה. הנערים ניסו לגלות מי החברים שבגללם הבריזו להם ונעלו את המתחם. עד כה, לא נמצאו כאלה. “כולנו רצינו, לא יודעים אולי אחד או שנים אמרו שלא יגיעו, אז בגלל זה נועלים? תירוצים בגרוש. המתחם יותר ‘לא פתוח’ מאשר ‘פתוח'”.
יוסף, בחור מוכשר שמעלה עשרות אם לא מאות סרטונים לרשת, מיהר לצלם עוד אחד כזה, על רקע המתחם והמנעול.
“עשרות נערים פונים אלי ואומרים לי: ‘יוסף, מחר המתחם הזה סגור – למה? התקשרתי לאחד הרכזים הוא מתחמק, טורק לי את הטלפון’. הנה, תראו את המנעול פה, עיריית בני ברק צוחקת על הנערים ורוצה לזרוק אותם מחר בליל שבת לרחובות. למה? כי לרכזים אין כוח לעבוד? חברים, תסתכלו, מנעול סגור, עשרות ילדים בחשש שיילכו מחר לרחוב השומר ויעשו רעש לשכנים וונדליזם, כדי למנוע את זה צריך שהמקום הזה מחר יפתח”.
לדבריו, העירייה משחקת עם הנערים. “אמרו שיש פה קורסים – אין. נער בא לפה, אשכרה מבזבז את הזמן שלו, וגם את זה נועלים לו. כל חול המועד פסח המתחם יינעל”.
3.
מי שהתנדב למצוא להם תעסוקה בליל שבת היה שוב חסיד חב”ד, הרב חקק. הוא אסף אותם בביתו שלו, מסר להם שיעור, “אבל זה לא מספיק. אחרי השיעור, שוב משעמם לנו”.
התבוננתי בהם, נערים שהחברה הרעה להם, שהחיים לא קלים להם, שניידות משטרה המפטרלות הלוך ושוב על הכביש מחפשות אותם ב’סיבוב’. ומה, בעצם, הם מבקשים בסך הכל? מתחם, שם יוכלו להוציא את המרץ, שלא יבואו בטענות על שהם הופכים פחים או מרעישים לשכנים הנמים את שנתם.
יש מצב, שאין מספיק אנשים שיעשו את העבודה. ברור לכל, שאי אפשר לפתוח את המתחם ללא השגחה. אבל המדריכים כנראה מעדיפים לישון את הלילה עם המשפחות ולא לבלות עם הנערים בעד 50 שקלים. אבל עירייה חייבת למצוא פתרון לבעיה, והכרזה ש”המתחם סגור” אינה פתרון בשום צורה.
אילו רק היו פונים לגוף חב”די ארצי ומבקשים לשלוח מתנדבים, אני בטוחה שהמקום היה מוצף בשליחים חדורי מטרה, כאלו שלא מבקשים אפילו שקל אחד לשעה, ומגיעים עם כל ההתלהבות החסידית.
יש מצב ששיקולים פוליטיים קטנוניים ימנעו צעד שכזה?
4.
בליל שבת, כך מספר לי אחד מתושבי הרחוב, חזרו הנערים “אחרי כמה שבועות של שקט יחסי. שוב מצאתי פחים הפוכים. לא יודע אם הנערים הפכו אותם, אבל איכשהו הם התהפכו, שוב שיחקו לי מול החלון בכדורגל, בליל שבת, והתינוק התעורר, שוב נביחות של כלבים – והכל בשעות הקטנות של הלילה, לא פשוט”.
בליל שביעי של פסח, חל שינוי במצב. “בית חב”ד בני ברק בהודעה מרגשת” (לפי הנערים): “שיעור היום בשעה 22:00 ברחוב המכבים בבית הכנסת בית אל. מחר, סעודת משיח בשעה 17:00 ברחוב הרב חי טייב 6 בבית הכנסת של חב”ד בקרית הרצוג”.
הכיבוד, אגב, בחסות עיריית בני ברק ובמימון שלה. וזה מעניין, תודו.
לשבחם של הנערים, אגב, ייאמר שהם היו מלאים בהכרת הטוב. אחד המדריכים מסר 250 שקלים לאחד מהנערים, שדאג לרכוש את הכיבוד (המכולת של הזכיין הקבוע של העיריה סגור בפסח).
קצת אבסורדי: המתחם נעול, משגיחים אין, חב”דניקים מרימים את הכפפה, והעירייה מקציבה 250 שקלים לכיבוד. זה יותר טוב מכלום, אבל יחסית לתקציבי העתק שמדינת ישראל מתקצבת עבור הטיפול בנוער המתמודד, זה רחוק מלהיות מספיק.
מה גם, שהשקעה במתחם, לא יכולה להשאיר אותו נעול מול הנערים.
5.
אבל המרתיח מכל ציפה לנערים במוצאי חג הפסח. “חשבנו לחגוג את המימונה במתחם”, מספר אחד מהם. “אחד מאיתנו חייג לאחד מהמדריכים, שאמר לו, ‘אין סיכוי, המתחם נעול’.
אבל הנערים היו להוטים להיכנס למתחם. “אז אמרנו לעצמנו, בואו נלך לשם, אולי יקרה נס וזה יהיה פתוח במקרה”.
כשהגיעו למקום שפשפו את עיניהם בתדהמה: במתחם נחגגה מסיבת יום הולדת שארגן גורם כלשהו לעצמו.
“כעסנו כמו שלא כעסנו כבר הרבה זמן, אבל אנחנו מבקשים שלא תכתבי את שמו של האיש, לא רוצים לפגוע בו, הוא איש טוב. ועדיין, המעשה מכוער. אותנו מנטרלים מהמקום חג שלם, וכשאנחנו מבקשים לעשות שם מימונה – הרי כבר אין תירוץ ש’המקום לא נקי לפסח’, מטאטאים אותנו ב’לא’ חד משמעי, ואז – מול עינינו מסיבת יום הולדת. ואנחנו צריכים לבלות שוב בכבישי העיר”.
יום הולדת במתחם במוצאי החג
התוצאה: בליל המימונה התקבצו הנערים ב’מרכז רימונים’, השיטור העירוני הגיע, נרשמו עימותים.
יוסף בסרטון נוסף: “לילד חרדי בבני ברק השיטור העירוני לא ייתן דו”ח, אבל לנערים שלנו עשרות דו”חות, צריך לעשות לזה סוף אחת ולתמיד”.
מ’מרכז רימונים’ הם נדדו לתחת דלק סמוכה, גם היא לא מאד רחוקה מחלונות בתי רחוב השומר.
ובינתיים, חגיגת יום הולדת במתחם, שהיה סגור כל החג, ואת ה’בייביסיטר’ גם בליל החג וגם אחר הצהרים – עשו עבור העירייה שליחי חב”ד.
6.
“שתדעי, שיש כמה נערים פה מבנינו שחושדים בהם שהם אלו שמדברים איתך, והם חוטפים על זה”, מספר לי אחד מהנערים, עדיין לבוש כחרדי. אבל “בפנים, אני כבר מזמן לא חרדי”, כפי שהוא מגדיר את עצמו.
אני מבקשת ממנו לפרט קצת יותר, הוא מסתכל לצדדים בחשש, ואז מספר. “אחד הרכזים פנה לחבר שלי וממש צעק עליו. אמר לו: ‘זה בושה וחרפה, ככה מה? סגור. אז מה יש? מה קרה? צריך לעשות בלגאן על כל דבר? זה שכל הבוקר היה פתוח ומוכן ומזומן לקראתך אמרת על זה תודה? מישהו כתב על זה ציוץ? העלה על זה פוסט? זו בושה. אני מרגיש לידך ממש בושה, ואתה רק מפסיד עם האיומים שלך’. כאילו בכלל הוא איים על מישהו.
“ברור, שהחבר שלי נרתע מזה, כאילו חושדים בו שהוא זה שדיבר עם עיתונאים. לך תסביר להם, שלא נער אחד פונה, כל אחד שמתעצבן, שולח ווטסאפ לעיתונאי שהוא מכיר. אבל הם חושדים בכמה ספציפיים, והם חוטפים בגלל זה. מסכנים”.
•
מחלונות הבתים ברחוב השומר מציצים אנשים, מנסים לבדוק מהיכן מגיעה ההמולה. על הכביש צועד יעקב וידר, חבר מועצת העיר, השב מליל הסדר. הנערים מזהים אותו ומיד פונים בתחנונים. “תעזור לנו מול העירייה”, הם מבקשים ממנו. כאילו שהוא יכול לשנות משהו, עם אצבע אחת.
שכן, כגודל הציפיות שהיו לנוער מהמתחם החדש (“באמת שהשקיעו בו, אז למה הוא סגור כל כך הרבה?”) כך גודל האכזבה.
האם צריך עוד אוטובוס לעלות באש, כדי שלמישהו יהיה אכפת יותר מהנוער המתמודד הזה? אולי באמת רק מתנדבים חדורים ברוח שליחות הם שיכולים להרים את הכפפה? אולי עובדים בשכר, לא יעילים במקרה כזה?
ואסור לרגע לשכוח. מדובר בהצלת נפשות. היום זה הילד של השכן, מחר זה עלול להיות הילד שלך.
מעיריית בני ברק לא התקבלה תגובה לפניית חרדים 10. כשתתקבל – נפרסמה.