הטלפון לא חדל לצלצל בבחירות? כך סוחרות המפלגות במידע עליך

בחסות החוק (או בהיעדרו), המפלגות הפכו ביום הבחירות למטרידות סדרתיות. כמעט כל אחד מאיתנו קיבל ביום שלישי עשרות הודעות וטלפונים מהמפלגות השונות, ללא הבדל דת, גזע ודעה פוליטית.

נדמה שבבחירות מספר 4, המפלגות הלכו צעד אחד רחוק מדיי בשימוש הגובר שלהן במידע שלנו בכלל – ובטלפון שלנו בפרט.

רבים דיווחו ברשתות החברתיות על קבלת עשרות הודעות וטלפונים מפוליטיקאים שקוראים להם לצאת ולהצביע.

חלק מהאנשים דיווחו שקיבלו הודעות וטלפונים ממפלגות משני צדי המפה הפוליטית – מהרשימה המשותפת ועד הציונות הדתית, ואילו רבים דיווחים כי קיבלו בעיקר הודעות וטלפונים מצד אחד של המפה הפוליטית.

•

הפרקטיקה האחרונה מעלה את השאלה האם ההודעות נשלחו לאחר פילוח ואפיון של הבוחרים? ואם כן, על בסיס איזה מידע? מקום מגורים, השתייכות לקבוצות בפייסבוק, התפקדות למפלגה בעבר? הכל אפשרי, בייחוד שאין דרך אמיתית לדעת מה מקור המידע.

בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות ראינו את המפלגות מעלות הילוך בנוגע לשימוש במידע שלנו, על מנת לגייס בוחרים פוטנציאליים ולהשיג יתרון “שובר שוויון”. בבחירות שהסתיימו זה עתה, המפלגות ביזרו באופן משמעותי את תשתיות המידע שלהן, החל ביישומונים לניהול ומעקב בוחרים (דוגמת אלקטור), עובר בבוטים שמתשאלים בוחרים על עמדות פוליטיות ועד להודעות אישיות לעידוד הצבעה.

היום אפשר כבר לקבוע באופן חד משמעי – אנחנו מצויים בכאוס של מידע, ואיבדנו שליטה. אנחנו לא יודעים היכן המידע שלנו, לאן הוא עובר וכיצד משתמשים בו. גרוע מכך, נראה כי גם מי שעושה שימוש במידע – לא תמיד יודע מה המקור שלו, והאם השימוש בו הוא חוקי.

דוגמה מוחשית לכך הן ההודעות האישיות ששלחה לאחרונה מפלגת הליכוד, כשפנתה לאנשים בשמם הפרטי או בכינוי מוכר שלהם.

ההנחה הרווחת היא כי הזיהוי של הנמען התבצע באמצעות הצלבה עם מאגר המידע של אפליקציית זיהוי אנשי הקשר, TrueCaller.

האם מאגר המידע של הליכוד שואב במישרין מידע ממאגר המידע TrueCaller? זו אפשרות אחת, אפשרות אחרת היא כי בדרך מהמאגר TrueCaller ועד למאגר של הליכוד, ישנם מאגרי מידע רבים, או בפשטות: סחר במידע אישי.

•

על אף שההודעות והטלפונים האוטומטיים מהמפלגות והפוליטיקאים נראים כמו ספאם אחד גדול ומתמשך, “חוק הספאם” לא חל על תעמולת בחירות, ולכן מההיבט של ספאם, מדובר בפרקטיקה חוקית לחלוטין. סידור נוח של המחוקק עם עצמו.

עם זאת, חוק הגנת הפרטיות קובע הוראות בנוגע לדיוור ישיר, ללא פטור לתעמולת בחירות. הרשות להגנת הפרטיות אף הוציאה הבהרה וקבעה כי על ההודעות שמפלגות שולחות על בסיס פילוח של מאפיין אישי, חלות הוראות חוק הגנת הפרטיות בעניין דיוור ישיר.

פילוח יכול להיות לפי מקום מגורים, השתייכות אתנית, דתית או כל מידע אחר שעל בסיסו המפלגה מחליטה לשלוח דווקא אליכם את ההודעה המוקלטת.

כלומר, כל פנייה של מפלגה שנעשית על בסיס פילוח צריכה לציין (1) שמדובר בפנייה בדיוור ישיר, בצירוף מספר מאגר המידע שממנו שאוב המידע, (2) הודעה בדבר זכותו של אדם לבקש להימחק ממאגר המידע, ו-(3) את זהות המפלגה, והמקורות שמהם קיבלה את המידע.

כידוע, למעט פרסום זהות המפלגה – אף דרישה חוקית לא מתקיימת בפועל.

באשר לסחר מידע, חוק הגנת הפרטיות קובע עקרון בסיסי: אסור לעשות שימוש במידע שלכם או לפרסם אותו – אלא אם הסכמתם לכך.

“סחר במידע ללא שניתנה הסכמה, אינו חוקי”, קבעה הרשות להגנת הפרטיות. זה כמובן לא מנע מהציונות הדתית וש”ס להכריז לפני הבחירות כי הן משתפות מידע עם מפלגת הליכוד.

אבל חוק לחוד ומציאות לחוד. כיום כמעט ואין אכיפה בכל הממשק שבין חדירה לפרטיות ובחירות.

הרגולטורים, הרשות להגנת הפרטיות וועדת הבחירות המרכזית, ממעטים להתערב ולעשות מעט סדר בכאוס המידע שלנו. על אף שפרטיות היא זכות אינהרנטית בדמוקרטיה – אנחנו רואים לנגד עינינו, בחירות אחר בחירות, את ההידרדרות המוסרית בכל מה שנוגע לשימוש במידע שלנו על-ידי גורמים פוליטיים.

המסר של היעדר אכיפה הוא שמשתלם לפגוע בפרטיות, ושהמידע שלנו – על אף שהוא שווה למפלגות כמה מנדטים לפחות, הוא לא מספיק חשוב כדי שיאכפו את השימוש בו באופן שמכבד אותנו, ואת זכות הבחירה שלנו.

המאמר פורסם ב‘שקוף‘