מתי טוכפלד: מחר יתכנסו חברי הכנסת של הפלג הליטאי של ‘יהדות התורה’ – ‘דגל התורה’. מה על הפרק?
שרי רוט: טוב, מה על הפרק ברור. נתניהו רוצה מהם איזושהי הצהרת נאמנות והם לא ממהרים לתת, ומחר בישיבת הסיעה הם אמורים איכשהו להחליט בעניין הזה. בינתיים הם משדרים: אנחנו לא ממהרים. זה חג, חלקם עם ילדים, חלקם עם נכדים, חלקם סתם יושבים בבית. הם אומרים: זה שנתניהו כל-כך לחוץ, זה לא אומר שאנחנו גם אמורים להיות לחוצים. אנחנו לא מבינים את הבהילות, הם אפילו רומזים שאנחנו – הכתבים הפוליטיים – עובדים מדי קשה בחג… תנוחו, אל תלחצו עלינו, יש לנו זמן.
מתי טוכפלד: אבל הנה, הם מתכנסים.
שרי רוט: אז הם פינו את היום של מחר כדי להתכנס, אין שום סיבה שהם ישחררו כבר היום הצהרות לתקשורת. שום דבר לא בוער להם. אגב, בינינו, כל הצהרות הנאמנות הללו כוחם יפה רק לאותו יום, כי קודם כל הם נתנו כזה אחד עוד לפני הבחירות, אז אם הוא לא תקף, למה הם נתנו אותו אז… ואם הוא תקף, למה צריך עוד אחד. ב כולנו זוכרים את המסמך שנחתם יחד עם נפתלי בנט ואיילת שקד, ולא היה שווה אפילו את הנייר שעליו נכתב. כל ההצהרות הללו לא ממש שוות ביום פקודה.
הם גם שואלים אותי: תגידי, יש לביבי 61, שהוא כבר דחוף צריך אותנו? שיבוא אלינו ויראה שיש לו משהו ביד בכלל. באופן ודאי, והם לא יגידו את זה בקול, הם גם רוצים לקבל ממנו משהו, אבל אין להם הרבה אלטרנטיבות.
מתי טוכפלד: השאלה היא האם כל המטרה היא לאותת לנתניהו, אנחנו לא בכיס שלך.
שרי רוט: זה דרכו של משא ומתן. מחכים לעוד הבטחות.
מתי טוכפלד: או שיש פה מהלך ויתכן שנראה אותם עוברים לצד השני.
שרי רוט: תראה, כשאני מדברת איתם הם שוללים את זה מכל וכל והם אפילו מדברים על אופציה של אופוזיציה שהיא לא כל כך גרועה… ומצביעים על סמוטריץ’ ואומרים: זה רק עשה לו טוב הישיבה באופוזיציה. באופוזיציה אתה יכול לומר, הכלכלה פה לא בסדר, משהו אחר לא בסדר, ואז הבוחרים שלך רואים שאתה מנסה לעשות משהו. כשאתה בכיס של נתניהו ובקואליציה שלו, קצת קשה לך לבצע דברים, אתה צריך להיות ממושמע, כמו יעקב אשר בוועדת החוקה שהיה צריך להנהן בראש לכל מה שנתניהו ביקש. יכול להיות שזה מה שגרם להם לאובדן מנדטים.
ואז, הם מוסיפים לי: בסוף הוא עוד בא ושתה לנו מנדט, אולי אפילו מנדט וחצי, בקשית עבה עבור סמוטריץ’. לא הוגן מצידו.
אבל כשאתה מתחיל ללחוץ ולשאול מהן האלטרנטיבות, אין להם באמת אלטרנטיבות. הרי נפתלי בנט וגדעון סער, עם כל הכבוד להם, מביאים איתם מספר מאד קטן של מנדטים ולא יכולים באמת להקים פה איזושהי ממשלה. הם צריכים את לפיד, הם צריכים את מרב מיכאלי שבסיעה שלה לא כל הח,כים מתאימים לחרדים, הם צריכים את אביגדור ליברמן – איך אתה רואה את החרדים סוגרים קואליציה עם האנשים האלו?
אז זה או לשבת באופוזיציה, מה שמאד לא אוהבים במפלגות החרדיות, כי בסוף הם צריכים, איך הם קוראים לזה? ‘יבנה וחכמיה’, קרי ועדת כספים וצינורות כלכליים, והם לא יכולים להרשות לעצמם לשבת באופוזיציה, אלא אם כן יבעטו אותם החוצה. כלומר, נתניהו יחליט שהוא הולך למהלך של ממשלת אחדות, נניח, בנט ולפיד – והם בחוץ. רק לדוגמה. וגם את הקולות האלו אני שומעת, שאם החרדים יעשו יותר מדי שטיקים, שלא יתפלאו ש-2013 חוזרת על עצמה.
כל הצדדים צריכים לנהוג פה מאד מאד בזהירות. נתניהו לא נהג מספיק בזהירות לפני הבחירות, כשהוא לא מספיק התחשב ברגשותיהם… בסביבתו אומרים, לא הגענו לכפר חב”ד, למרות שהייתה תוכנית כזו כבר ממש מפורטת לפרטי פרטים, לא הגענו לבני ברק, התחשבנו, מה עוד רציתם שנעשה? פחדנו שסמוטריץ’ לא יעבור את אחוז החסימה.
תשמע, כל צד שאתה מדבר איתו, אתה אומר: יש פה משהו צודק. ואת הבליל הזה נשמע כנראה בכל ימי החג, וכנראה שרק אחרי הכינוס הראשון של הכנסת אנשים יתיישבו ברצינות על העניין הזה. כמובן, גם כשהנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה. כרגע, זה המון ספינים באוויר.
אני שומעת גם מהכיוון של גורמים באופוזיציה ספינים: ‘יש בחרדי כבר מי שבכיס שלנו’. זה עוד ניסיון להלחיץ את נתניהו, זה לא יכול להיות משהו רציני. כי החרדים לא באמת יכולים להכיל את יאיר לפיד ודרישותיו, ולא באמת יכולים לסלוח לאביגדור ליברמן על אמירותיו.
מתי טוכפלד: את רואה הבדלים בין שני הצדדים החרדיים, כלומר דגל-אגודה-ש”ס, בכל הנושא שדיברנו עליו?
שרי רוט: כן. אגיד לך, אצל ש”ס, ואמרו לי את זה כמה חב”דניקים שהצביעו לש”ס הפעם, הם אומרים: אנחנו מאד שמחים שלא הצבענו לג’, כי בג’ אתה שומע כל מיני מנגינות, הכינור מנגן בכמה תווים, ובש”ס הקולות הם קצת יותר אחידים, כלומר יש נאמנות לנתניהו עם נקודה בסוף.
כנראה זה נובע מהרצון לשמור על ‘מסעודה משדרות’, על הקולות של חב”ד שקצת נתנו לש”ס גם הפעם ואולי בפעם הבאה יתנו יותר. בג’, העניין הוא שכל אחד הוא מפלגה בפני עצמה, כל אחד שם יכול להגיד מה שבא לו. בש”ס זה לא עובד ככה. חבר כנסת שיגיד משהו שלא מתאים לרוח המפלגה, מיד יקבל טלפון, מהדובר או ממישהו אחר, ויסבירו לו: תשמע, אתה אמרת משהו לא טוב ועדיף שתשתוק…
ב’יהדות התורה’, מי אומר להם מה לעשות? כל אחד שם יכול לצאת לפארק עם הילדים, לשבת על הדשא ורגע לפני שהילד או הנכד קורא לו לשחק בכדור, הוא משחרר לכתב: ‘אנחנו לא בכיס’ או ‘כן בכיס’.
את הכתבים הפוליטיים זה מטרלל, את המערכת גם, אולי אפילו את נתניהו, כשמאחורי זה אין שום דבר אמיתי חוץ מאוויר. כי לא באמת יש להם הרבה מאד אלטרנטיבות. אם נתניהו יבוא ויציג בפניהם איזושהי אופציה של קואליציה, כזו או אחרת, עם עבאס, שיצהיר נאמנות למדינה, עם עריקים – דיברו על זה לפני הבחירות, מדברים על זה גם עכשיו. אני לא מאמינה שזה יקרה הרגע ומיד, זה משהו שצריך להבשיל.
אנשים שרוצים לערוק צריכים שהמצב יבשיל, כלומר, שעם ישראל יראה שבאמת אין שום אופציה מלבד בחירות חמישיות, ואז יקומו אנשים ויגידו: ‘הושענו אתכם מסיבוב חמישי’. הרי גם בפעם הקודמת גנץ ואורלי לוי ועמיר פרץ לא ביום הראשון באו ואמרו: ‘טוב, אנחנו בכיס של ביבי’. היה תהליך, זה הבשיל, הנשיא נתן לזה להרכיב ולזה להרכיב, ובסוף הם באו ואמרו: ‘יש קורונה, בואו ונושיע את עם ישראל’. זה דברים שצריכים להבשיל. ובינתיים כולנו מטרללים בציוצים…
מתי טוכפלד: הנה אפרופו ציוץ בשם בכיר ב’יהדות התורה’, מערוץ 20, שאומר, אם נתניהו זז הצידה תוך 5 דקות קמה ממשלה.
שרי רוט: אני יכולה אפילו לנחש מי אמר את זה, ואני יכולה לנחש באיזו סיטואציה, אבל אין בזה כלום. כלומר, חוץ מלהפחיד את נתניהו שמטבעו הוא מאוד מפחד מהדברים הללו, אין בזה כלום חוץ מאוויר.
מה זו האמירה ‘אם נתניהו זז הצידה’? נתניהו לא זז. נקודה. כל מצביעי הליכוד, 30 מנדטים במספר, ובואו לא נקל ראש, יהדות התורה לא התקרבה להישג של 30 מנדטים, עם כל הכבוד לה… היא בקושי גירדה את ה-7. אז הוא השיג 30 מנדטים של אנשים שאמרו לו ‘כן’ מפורש, כי אם לא הם היו הולכים לאלטרנטיבות – לגדעון סער, לנפתלי בנט, אולי לסמוטריץ’. העובדה היא שיש 30 בכיס של נתניהו. נקודה.
לבוא, ממרומי הדשא באיזשהו פארק או בכנרת, ולהגיד ‘אם הוא יזוז’, נענה לו ‘אם אתה ביהדות התורה תזוז אולי דברים ישתנו?…אולי גם יהיו יותר מצביעים?’…
תראה, זו לא אמירה רצינית, שיש במה לגעת. זה מסוג האמירות שבוא נתרגם: אין לי מה להגיד, חול המועד, אני לא באמת יודע מה הולך להיות, אני גם לא באמת יודע מה התוכניות של נתניהו, אז יאללה בואו נעשה משהו, נענה לכתב שהטריד אותי תוך כדי טיול חול המועד שלי.
מתי טוכפלד: לא מזמן שוחחתי עם גורם חרדי בפלג הליטאי והוא אמר לי כך: אנחנו באמת לא יודעים, הכעס על נתניהו גדול, הצד השני לא ממש מתאים, אבל! הוא מעריך שאם בסוף כן תהיה אפשרות להרכיב ממשלה עם לפיד ללא ליברמן, כמובן יחד עם סער ובנט, לא תחת לפיד אלא בשותפות, ומפלגת העבודה תהיה הגורם השמאלי ביותר כלומר גם מרצ לא תהיה שם – אז דגל התורה תצטרף לזה ואז ש”ס ואגודת ישראל לא יוכלו להתנתק, ויצטרכו גם הן להצטרף לתוך המהלך הזה. מי שיוביל אותו יהיה הרב קניבסקי ולכן גם דרעי וגם ליצמן לא יוכלו לנהוג אחרת. זה נראה לך מעשי?
שרי רוט: אני יודעת על גורם אחד ביהדות התורה, ולא בפלג הליטאי, שמעוניין בדבר הזה, ב’דגל התורה’ אני חושבת שלא מעוניינים בזה, בש”ס בוודאי שלא כי תחשוב על האופציה של הבחירות הבאות. בבחירות הבאות עומד אריה דרעי וקורא ל’מסעודה משדרות’ להצביע ואומר לה מה? אני זה שבעטתי את נתניהו הביתה, בואי תני לי את הקול שלך? הוא מגיע לכפר חב”ד ואומר לבוחר החב”די: אני זה שפגעתי בביבי, יקיר הרבי מחב”ד ומי שהתברך מפיו? אני זה שעשית את המהלך הזה?
אתה חושב שהחרדים יכולים לתת לזה יד? אני לא רואה לא את ש”ס עושה את זה, וגם לא את דגל התורה. כשאני מדברת עם גורמים בדגל התורה הם שוללים את זה מכל וכל. גם אופוזיציה היא לא תרחיש יום הדין השחור עבורם. ואגב, אני מכירה את הדעה שאומרת, זה בחיים לא יקרה, הם לא יילכו לאופוזיציה, הם צריכים את הצינורות הכלכליים, אני לא בטוחה שחלק מהפקת הלקחים לא תוביל אותם הפעם לאופוזיציה. יכול להיות שהם כן חושבים שהבוחר רוצה אותם קצת עם חשבון נפש, כי הוא רצה לנער אותם בזה שהוא הוריד להם את המנדטים.
ואני לא רואה את אריה דרעי, במיוחד הוא, מיישיר מבט לחב”דניקים שהצביעו לו, ויש קצת שהצביעו לו, לא כמו בסיבוב השלישי הקודם, אבל יש, או לכל הציבור המסורתי בארץ, והצעירים שהם ימניים ברובם, ואומר להם: אני זה שהורדתי את ביבי ממפת ההיסטוריה. אני לא רואה את זה קורה ואיך החרדים לוקחים את זה על אחריותם.