לא מאמין, הלזה ייקרא ניצחון?

היום נרשם בדפי ההיסטוריה ניצחון מוחץ לכוחות הטובים.

זה לא דבר של מה בכך. התגייסות של כלל המחלקות הרלוונטיות, יחידות מיוחדות, גם הקשר עם ‏התקשורת לא נזנח הפעם. טובי המוחות התקשורתיים גויסו בחיפזון ובבהילות, העטים הושחזו וניסוחי הצלחות וניצחון נשלחו במייל, בפקס ובוואט-אפ.

ושלא יקל הדבר בעינכם. המון היה מוטל על כף המאזניים.

שנים ארוכות המערכת הייתה קפואה ומושבתת. המנהלים עטו על המערכה כמוצאי שלל רב, סוף סוף כמה דקות של תהילה. קצת נחת רוח. קרב שיביא הצדקה לכל התקציבים ולכל השואלים מה נעשה עד היום. על מה כל הכסף והמאמצים שכולם תרמו בשבילם.

מאידך, גם הצד השני ידע שמדובר בקרב של החיים. לרגע הזה נערכו כולם ועשרות אלפים תלו את עיניהם לראות: איך תוכרע המערכה.

גם הם הטילו את כל כובד משקלם וגדודים של תומכים, תקשורתנים ולוביסטים עשו הכל בשביל שיוכלו להציג את התוצאה כניצחון.

כולם ידעו את היום והשעה. גם את המקום. ידעו שיהיה סבב אחד. אולי שניים. ושם יצטרכו לבצע מהלך קטלני, כזה שישאיר את הצד השני בהלם. מצביאים יודעים שהכל תלוי בשלב הראשון. מה שמטילים למערכה בנקודת הפתיחה, יכול להשליך מאוד על ההמשך.

לא.

אני לא מדבר על צה”ל והחמאס.

למרות שאני בטוח שככה חשבתם.

אני מדבר על ה’ניצחון’ שהוכרז בפאתוס על דחיית חוק מע”מ אפס.

אני רואה ולא מאמין. הלזה ייקרא ניצחון? בשביל זה בחרנו חברי כנסת והשקענו מליונים? בשביל ש”נצליח” לגרום לדחיית חוק המע”מ בחודשיים?

חברי הכנסת החרדים. נכבדי. ומכובדי. פיקששתם. בענק.

אם הייתם מקדישים עשירית מהמאמץ שהושקע ב’מערכה’ הזו, היינו אחרי חוק הגיוס, ואחרי הקיצוצים. וד”ל.

ומי יודע אם הטעם המתוק של הניצחון הזה, לא יתחלף מהר מאוד לטעם מריר, כשהנקמה תגיע.

ונקודה לסיום: פעם, לפני כך וכך שנים, היו זמנים מסודרים. סוף זמן. תחילת זמן. ערב חג. בין הזמנים.

היום, בירי אחד של הזרוע הצבאית הלו”ז שלנו שונה לחלוטין.

הפסקת אש. הומניטרי. פקיעת הסכם ביניים. ואידך זיל גמור.

איכשהו כל התיכנונים שלנו לטיולים ויציאות ושמחות סובבים מסביב ללוח שנה שמקורו בעזה.

ונזכה לראות בביאת משיח צדקינו. במהרה. אמן!

שלכם מיכה.

תגובות הערות והארות ייתקבלו בברכה במייל: [email protected]