עבאס שינה את המאזן הפוליטי: לנתניהו יהיו 61 כדי לסחור בהם?

מתי טוכפלד, ישראל היום
|
י"א ניסן התשפ"א / 24.03.2021 17:14
הליכוד צברה במדגמים רוב מוצק, אך כזה שהיה מבוסס על נפילת רע”מ מתחת לאחוז החסימה • אחרי שב-2015 רה”מ נתניהו יצא בקמפיין געוואלד, כל יתר המפלגות הצטרפו • מתי טוכפלד, הפרשן הפוליטי של ‘ישראל היום’, ב’יום שאחרי’

למרות תמימות הדעים של שלושת הסוקרים, שהעניקו אתמול ניצחון לגוש הימין והבטיחו כי הממשלה הבאה תהיה “ממשלת ימין על מלא” בראשות נתניהו – מוטב גם במקרה הזה לנהוג בצניעות ולהמתין לתוצאות האמת.

שני ילדים זועקים: “אנחנו רוצים להישאר יהודים!” • פרשה מטלטלת

מחפשים רעיון למנת דג לחג? קבלו עשרות מתכונים למנות של דגים

‘נגד חיסון ניסיוני, שקרונה’: כמה אנשים הרג הפייק נגד החיסונים?

המדגמים כולם מבססים את ניצחון מחנה הימין על מפלתו של מנסור עבאס. אם בסופו של דבר יעבור, כפי שמסתמן מתוצאות האמת, היתרון עלול להימחק.

אם מתבססים על המדגמים, ותוצאות האמת יעניקו גם הן ניצחון לנתניהו, סביר להניח שראש הממשלה יעדיף לסחור ב-‭61‬ שברשותו (כולל בנט) מאשר לממש אותם ולהרכיב קואליציה על הקשקש.

מבחינת נתניהו – גדעון סער, בני גנץ ואפילו יאיר לפיד, הם אופציה לא רעה להצטרפות לממשלה, אם יסכימו לכך. ללא ‭ 61‬אין כמעט סיכוי שיבואו.

כדאי גם להעיף מבט לעבר המפלגות הקטנות, אלה שהתנדנדו במשך שבועות ארוכים – שעל פי המדגמים לא רק שרדו אלא גם רשמו זינוק מפתיע לעומת הסקרים. מרצ, העבודה, כחול לבן והציונות הדתית הבטיחו את מקומן כצירים משמעותיים בקואליציה או באופוזיציה, למרות קיתונות הבוז שספגו מאנשי מחניהן.

בבחירות 2015 היה נתניהו היחידי שצעק את זעקת הגעוואלד, בבחירות שאחריהן כבר כולם הצטרפו.

אבל נדמה שלא היו קריאות שוד ושבר ביום הבחירות יותר מאמש, ברעש מחריש אוזניים ובניסיון להתגבר על כל השאר. וכשכולם צועקים, אי אפשר לשמוע.

אפילו הנתון האובייקטיבי היחיד, זה שיצא מוועדת הבחירות המרכזית וקבע כי שיעור ההצבעה הפעם נמוך מהרגיל, הפך מיד לכלי שרת בידי המפלגות המתמודדות ועבר אינספור מניפולציות וספינים, עד שהגיע לאוזני הציבור.

אחד המוטיבים החזקים בבחירות אלה הוא המשחק הקבוצתי של ראשי שני המחנות: נתניהו ולפיד.

ראש הממשלה למד את הלקח שלו כבר בבחירות ‭ 2019‬ א’, כשקמפיין הצעקה האחרונה של יום הבחירות הותיר את הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד מתחת לאחוז החסימה, ואותו עצמו – ללא קואליציה. לפיד למד מניסיונם של אחרים, והחליט הפעם לנקוט שיטה דומה: במקום להתייצב בקרב ראש בראש מול נתניהו, העדיף להסתתר, לנצל את העובדה כי ממילא הוא זה שניצב בראש הגוש, ולאפשר למפלגות הקטנות בשמאל להילחם על קיומן באין מפריע.

המתח בקרב התחתית היכה במפלגות עד הרגע האחרון. שיעור ההצבעה הנמוך לאורך כל היום עודד אותן, אולם החשש כי אלפי קולות בודדים עשויים להותיר מי מהן מחוץ למשחק, גרם לאנשיהן להסתובב ביממה האחרונה במתח ובלחץ.

מבחינת גנץ, הפסד ונפילה תחת אחוז החסימה פירושם סיום הפרק הפוליטי בחייו בבושת פנים, נפילה שאף מתחדדת הרבה יותר לאור העובדה כי היה ראש המחנה המתנגד לנתניהו שהגיע להישג הגדול ביותר בעשור האחרון. שלא לדבר על הסכם הרוטציה שעודנו בתוקף, ושיכול היה להכניסו, על אף ולמרות הכל, ללשכת ראש הממשלה.

מבחינת העבודה, אמנם מאז נבחרה הצליחה מרב מיכאלי להקים את המפלגה מההריסות ולשקם אותה, אבל החשש הוא כי השאננות והעובדה שהמפלגה לא נמצאת בסכנת הכחדה, הביאו לדאגה כי מרוב רצון להציל את האחרות, תהיה העבודה זו שתשלם את המחיר.

במרצ הפנימו מאוחר את העובדה שמיכאלי הקימה למעשה מפלגה תאומה, לא המתינו עם קריאות המצוקה ליום הבחירות והתחילו אותו כבר שבועות קודם לכן. לא ניצן הורוביץ ולא תמר זנדברג היו מעוניינים להיות חתומים על תעודת הפטירה של המפלגה הוותיקה.

לא רק בשמאל, אלא גם בימין נשמעו היטב קריאות הגעוואלד.

בעוד שבנט טען שסמוטריץ’ כבר עבר בביטחה ולכן אפשר להצביע למפלגה עם אוריינטציה שלטונית יותר כמו ימינה, סמוטריץ’ גרס כי מדובר בשקרים וכי המפלגה עודנה על סף אחוז החסימה. ברגע האחרון קלט בנט שאין לו באמת בייס ופנה למכנה המשותף הקרוב והמוכר של הציונות הדתית.

אולם בניגוד לכל אלה, יש מועמד אחד שלא יכול היה להשתמש בטריק הידוע של זעקות השבר ותחושות החירום המומצאות: גדעון סער. הסיבה: גם אם היה צועק, איש לא היה נחלץ לעזרתו. לסער אין בייס ואין קהל תומכים אדוק, גם לא שטח, ואפילו הקמפיין די דשדש.

כל הישג שהביא בבחירות הללו נשען בעיקר על האהדה התקשורתית שהצליח לצבור אחרי שנים של טיפוח קשרים עם בכירי העיתונאים והעורכים. בלעדיהם לא היה שום סיכוי שיעבור את אחוז החסימה.

גם בסיעות החרדיות לא היה שקט. זה התחיל בקרב שבין יהדות התורה לציונות הדתית, אחרי שהתברר שלא מעט חרדים מתכוונים להצביע לראשונה למפלגת הכיפות הסרוגות. הדבר נמשך באחוזי ההצבעה הנמוכים ביישובי המגזר, עד לשעות המאוחרות של יום ההצבעה.

ביהדות התורה לא ייחסו זאת לניקיונות פסח והעובדה שהילדים בחופשה, אלא להצבעת מחאה.

התחושה שההנהגה הפוליטית מנותקת מהציבור היא תחושה שהתעצמה בזמן הקורונה, וראשי המפלגות, שבזמן גיבוש הרשימות איש מהם לא העלה בדעתו לפנות את מקומו להנהגה רעננה וצעירה, חששו כי כעת הכל מתפוצץ להם בפנים.

רק הספירה הסופית תבהיר אם החשש התאמת, או שאפשר להשמיע צפירת הרגעה ולהמשיך כרגיל.

סימן השאלה הגדול הוא, כאמור, מנסור עבאס, שבמדגמים לא עבר, אולם תוצאות האמת עשויות להיות שונות. במשך כל יום הבחירות, שבו דווח על שיעור הצבעה נמוך ביותר במגזר הערבי, נוצר הרושם כי במאבק שבין הח”כים הערבים לעורר את השטח, לבין רצונו של נתניהו להרדימו, ידו של ראש הממשלה היתה על העליונה.