אם אתם כבר סגורים על מה תצביעו בקלפי ביום שלישי הבא עלינו לטובה, אל תבזבזו זמן על הטור הזה. לכו להתכונן לפסח. במקרה הצורך אפשר להשתמש בעמוד הזה לניקוי הבית. כל שעליכם לעשות הוא להתיז קצת נוזל להברקת חלונות – ולנגב. בהצלחה.
שני ילדים בסכנת שמד – זועקים: “הצילו אותנו!” • פרשה מטלטלת
לא חייבים להיות מתנדב בארגון חירום כדי להציל חיים. גם אתה יכול
‘נגד חיסון ניסיוני, שקרונה’: כמה אנשים הרג הפייק נגד החיסונים?
אבל אם אתם מתלבטים באשר להצבעה שלכם, חשוב שתקראו את המדריך המלא למתלבט בבחירות לכנסת ה־24 – השיקולים, הטיעונים, הערכים, הדילמות.
להערכתי יש שלושה סוגי מתלבטים עיקריים.
כלומר, יש הרבה סוגי מתלבטים במערכת הבחירות הנוכחית, אבל אני מניח שאוכלוסיית המתייסרים בין מרצ למרב מיכאלי, למשל, לא קוראת את הטור הזה. אז אתמקד, ברשותכם, בבייס של מתלבטי ‘בשבע’.
סער או בנט?
האם יש בציונות הדתית אנשים ששוקלים ברצינות לתת את קולם לגדעון סער? כנראה שכן, למרבה הפלא.
אחרת הוא לא היה משקיע מאות אלפי שקלים בשבועות האחרונים, בפרסום מודעות בעיתוני המגזר, כולל בזה שאתם קוראים עכשיו. אולי משהו בימניות המכובדת, הממלכתית כביכול, של סער מדבר אליהם. אנשים שאוחזים בדעות ימניות אבל נמאס להם מהסגנון של חלק גדול מבכירי וזוטרי הליכוד. והנה כאן יש ראש מפלגה שהוא ימני יותר מנתניהו, שקרוב למסורת, שבאופן אישי אפילו התחיל לשמור שבת, שברשימתו יש נציגים ראויים מהציונות הדתית. אז אולי חשוב לחזק את הקול המכובד הזה? כן, אנחנו ימניים, אבל אנחנו ממש לא ביביסטים שתמיד יצביעו אוטומטית לנתניהו, והפעם יש אלטרנטיבה.
ברור לי מה מפריע לכם בסגנון של הליכוד. האמת? גם לי זה מפריע.
אבל סער כבר מזמן לא אלטרנטיבה לליכוד. למרבה המבוכה, בגלל חשבונות אישיים עם נתניהו, האיש עבר הלכה למעשה לגוש השמאל. אגב, אני מבין מאוד את הכעס האישי שלו על נתניהו. בעימות המיותר ביניהם אני בצד של סער. כלומר, הייתי בצד שלו. עד שהוא הפך את הטענות הצודקות שלו על ההתנהלות הלא הוגנת של נתניהו כלפיו לחרם מוחלט על נתניהו ועל 1,352,449 בוחריו. והוא עוד אומר כל היום שנתניהו מסית ומפלג…
היום הצבעה לסער היא הצבעה ללפיד ולגוש השמאל. נקודה. לא רוצים לתמוך אוטומטית בנתניהו? בסדר. תצביעו לבנט. הוא יודע לבקר את נתניהו, לאתגר אותו אפילו, אבל הוא לא מחרים אותו מראש.
אתם שומעים את הראיונות עם סער בשבועות האחרונים? אותי הוא ממש מצחיק. שום מסר, שום חזון, שום רוח. לא רק אפרוריות אישית אלא אפרוריות אידיאולוגית. הוא רק רוצה לחזור הביתה בשלום, בלי שחלילה יאמר משהו משמעותי שיגרום למי ממצביעיו הלא נאמנים לנטוש אותו לטובת לפיד. הראיונות איתו דומים למשחק כן־לא־שחור־לבן. רק לא להגיד מילה לא נכונה ולהיפסל.
מדהים כמה הוא איבד את הדרך. אפילו על הזכויות שהיו לו בעבר הוא מוותר, והיו לו כמה כאלה. למשל, המאבק האידיאולוגי, האמיץ והלא פופולרי למען השבת של מוכרי המרכולים בתל אביב. כל כך הערכתי אותו על זה. ולא רק אני.
והנה בשבוע שעבר, כנראה בגלל איזה סקר, הוא די חזר בו מהדברים. עצוב. בשורה התחתונה, סער כבר לא חלק מגוש הימין או מהגוש המאמין, הוא מכונה להעברת קולות מהימין לשמאל.
בנט או סמוטריץ’?
כאן הגענו לקבוצה מאוד גדולה בציונות הדתית שלהערכתי תסחוב את הלבטים שלה עד לקלפי עצמו. מצד אחד הם מזדהים עם בנט, הם לא חרד”לים, ובטח שקשה להם לבלוע את בן גביר ואת החיבור עם מפלגת נעם. מצד שני, חשוב להם שתהיה בכנסת רשימה דתית לאומית.
בעצם, אולי אני סתם שם בפיהם טיעון שמגיע מהרהורי ליבי. כי מבחינתם ימינה היא מפלגה דתית לאומית לכל דבר. מה, מתן כהנא לא דתי לאומי? אלון דוידי לא דתי לאומי?
ובכן, מתן כהנא הוא איש נהדר, וגם אלון דוידי. באופן אישי אני מתחבר אליהם הרבה יותר מאשר לבן גביר. גם עמיחי שיקלי הוא בחור חיובי מאוד. אבל מה לעשות, הבחירות הפעם (ובעצם תמיד, אבל בטח שהפעם) הן לא על חיבה והערכה אישית למועמדים מסוימים בתוך המפלגות, אלא על הדרך של המפלגה ובעיקר על הגוש שאליו היא תשתייך אחרי הבחירות. צריך לראות את הסיפור במבט מלמעלה, בהקשר הכללי. אנחנו לא בוחרים נציג טוב לוועד הבית, או אפילו למועצת העיר, אלא מצביעים אסטרטגית על עתיד המדינה. ולצערנו, במאבק הכולל, בנט לא שולל לחלוטין חבירה לגוש השמאל.
נכון, למי שמתלבט בינו ובין סער, בהחלט עדיף, כאמור בסעיף הקודם, להצביע לבנט שלא מחרים על הסף את נתניהו ובוחריו. אבל מצד שני, נאמר שתוצאות הבחירות יעניקו לבנט שתי אפשרויות: או הזדמנות היסטורית להיות ראש ממשלה ברוטציה עם יאיר לפיד, או להיות שר ביטחון בממשלת נתניהו, במה הוא יבחר? לפי כל ההערכות הוא ילך על אופציה א’.
אין ספק, זה יהיה רגע סמלי. לראשונה בתולדות מדינת ישראל יהודי מאמין, חובש כיפה, יעמוד בראשות הממשלה. אבל האם אתם עד כדי כך מגזריים? האם כיפה סרוגה על ראשו של ראש הממשלה כל כך מדליקה אתכם, עד שאתם מסכימים לשלם על זה בוויתור על שלטון הימין? הרי אילו ערכים בנט הכי פחות יקדם כראש ממשלה? את ערכי הימין ואת ערכי הציונות הדתית.
קודם כול כי הוא יפחד. הוא ירצה להיות בקונצנזוס ולזכות לתמיכה כמה שיותר רחבה. למעשה, כבר היום הוא נמצא שם. הוא לא רוצה להיות מזוהה כדתי. לכן הוא פרש מהבית היהודי והתנער ממנו ומרבניו (ואז חזר, רק כדי להשתמש בבייס הבוחרים של המגזר). אבל גם אם הוא פתאום יתמלא ברוח אמונית גדולה, השותפים שלו – לפיד, סער, ליברמן, מיכאלי ואולי ניצן הורוביץ – לא ייתנו לו להגשים אותה.
דת ומדינה? הצחקתם את ליברמן. התיישבות? הצחקתם את לפיד. לתת לצה”ל לנצח? הצחקתם את ניצן הורוביץ. טיפול במערכת המשפט? איילת שקד עשתה עבודה טובה כשרת המשפטים, אבל בממשלת בנט הבאה? הצחקתם את מרב מיכאלי.
אגב, לא רק בסוגיות היסוד האלה בנט לא יוכל לעשות כלום, אלא בעצם בשום דבר. ראינו כמה הממשלה הפריטטית של נתניהו וגנץ הייתה תקועה, אז על מה בדיוק יסכימו אסופת הפוליטיקאים, בנט, לפיד, ליברמן, מיכאלי והורוביץ? עכשיו הם מאוחדים כולם סביב הערך הגדול של “רק לא ביבי”, אבל מה יהיה אחרי שיצליחו להעיף (היה לא תהיה!) את ביבי?
לעומת זאת, כשאתם מצביעים לסמוטריץ’ אתם יודעים בוודאות של מאה אחוזים שהוא לא ילך עם גוש השמאל. אתם יודעים בוודאות שהוא עם נתניהו. ואתם יודעים בוודאות שהוא באמת יקדם את ערכי הימין והציונות הדתית.
בשביל זה הוא קם בבוקר (וגם בשביל להיות שר תחבורה מעולה, או כל תפקיד מקצועי אחר שייפול בחלקו בממשלת נתניהו). ואתם יודעים בוודאות שהוא יילחם בכל הכוח במאבק הכי חשוב בציבוריות הישראלית מאז קום המדינה, המאבק שכולל בתוכו את הכול כולל הכול – תיקון מערכת המשפט.
אז מה יותר חשוב לכם? תוכנית סינגפור או מינוי שופטים שיחליטו על עתיד ההתיישבות, על הרס בתי מחבלים, על ענייני דת ומדינה ומה לא? ובכלל, האם לציונות הדתית לדורותיה, מהרב קוק ועד חנן פורת, אין חזון הרבה יותר גדול להציע למדינת ישראל מאשר “לא קורונה – לא מעניין”?
אבל עזבו, נגיד שכל מה שכתבתי פה לא נכון, ואפשר לסמוך על בנט במאה אחוז, ולכן הצבעתם ימינה, כי שם נמצא הלב שלכם. ואז גיליתם ביום שלישי בלילה שסמוטריץ’ לא עבר את אחוז החסימה בגלל כמה אלפי קולות, הקולות שלכם. זה אסון.
ואל תגידו לי שבסקרים הוא עובר. זה לא בטוח בכלל. שלוק אחד לא מדויק של נתניהו ברגע האחרון במשתה הקולות – ופתאום משהו זז במנדטים ומשאיר את סמוטריץ’ בחוץ חלילה. לא מחוץ לממשלה, מחוץ לכנסת.
ואז, זו לא רק מכה קשה לציונות הדתית אלא מכה אנושה לגוש הימין כולו, למדינה כולה. פחות ארבעה מנדטים לגוש הימין עלולים להעניק את הניצחון הנכסף ללפיד וליברמן.
דמיינו: חגיגות של הדגלים השחורים בבלפור (בכל מוצ”ש). ניצחון לבג”ץ. לרביב דרוקר. לקרן החדשה. למפלגות הערביות. יונית קורנת מאושר באולפן, אברמוביץ’ רוקד. והכול בגללכם, כי רציתם להוסיף עוד קול לבנט (שלפי כל הסקרים גם בלעדיכם מגיע למספר מנדטים דו-ספרתי), וכי משהו בפרצוף של סמוטריץ’ מעצבן אתכם ונראה לכם קיצוני מדי. אז תתגברו בבקשה. תצילו את גוש הימין.
נתניהו או מפלגות מגזריות?
זאת הקבוצה שהכי מדאיגה אותי, והאמת שגם הכי מאכזבת. אני פוגש לא מעט צעירים חרדים ושואל אותם מה הם מצביעים, והם עונים לי בגאווה “ביבי!”. אני פוגש דתיים לאומיים, הארד קור, אנשים ששנים הצביעו למפד”ל, ושואל אותם מה הם מצביעים, ושוב אותה תשובה: “ביבי!”. אני פוגש מסורתיים, שהחינוך והזהות היהודית יקרים לליבם, אבל הם לא חולמים להצביע לש”ס אלא לביבי.
תגידו, התבלבלתם לגמרי? נכון, ביבי הוא גדול ראשי הממשלות שהיו כאן. עילוי, מדינאי, מציל ישראל מהקורונה, אלוף הארץ בשידורי לייב בפייסבוק תוך כדי נסיעה. אבל אתם באמת סומכים עליו? שכחתם שהוא לחץ יד לערפאת? שכחתם שהוא הצביע בעד ההתנתקות? שכחתם את נאום בר אילן? שכחתם שהוא הקים ממשלה מגה-חילונית עם לפיד? שכחתם שהוא מינה את ניסנקורן לשר משפטים?
אי אפשר לסמוך רק על נתניהו. איך נאמר בקמפיין ההוא של ש”ס? “ביבי צריך אריה חזק”. זה נכון. וביבי צריך סמוטריץ’ חזק. וגם גפני חזק. אז נכון, חשוב שהוא ימשיך להיות ראש ממשלה. לפיד הרי לא באמת מסוגל להיות ראש הממשלה. עם כל הכבוד לכל הכישרונות שלו (יש לי הערכה גדולה לכל כותב שבמשך שנים מצליח להנפיק טור שבועי), מפחיד לדמיין שניהול המדינה ייפול על כתפיו. פשוט מפחיד.
אנחנו מקווים ומתפללים שנתניהו ימשיך לנווט את הספינה לאורך שנים טובות. אבל לאיזה כיוון הוא ינווט אותה? מי יהיו השותפים שלו? זאת שאלה חשובה מאוד. חייבים לחזק את המפלגות הדתיות, כן, המגזריות: ש”ס, יהדות התורה והציונות הדתית. זאת הדרך שלנו להשפיע על נתניהו ללכת בכיוון הנכון.
אז הצביעו והשפיעו. ואם לא השתכנעתם, לא אשתמש פה בקלישאת “העיקר שתצביעו”. הרי בכל מערכת בחירות מפמפמים לנו שהכי חשוב לצאת מהבית וללכת לקלפי ולבחור. לא משנה מה, העיקר לבחור. אבל זה לא נכון. חשוב לבחור נכון. הכי נכון. אם אתם מתכוונים לבחור לא נכון – תישארו בבית.
• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’