
לפי דיווח ב'כאן חדשות', האם והאחות העידו במשטרה כי נאבקו פיזית עם האב בשעה שדקר את הבן וניסו למנוע ממנו להמשיך ולדקור.
האב התלונן בתקופה האחרונה פעמים רבות על הקבלן שמבצע עבודות צינורות ברחוב. הוא שלח וידיאו שבו הוא מצלם ברחוב את החומה שלו ואומר כי יש המון בוץ ואבק, אולם בצילום שאותו הוא מלווה בתיאור, לא נראה דבר מזה. הוא נשמע מתלונן בכעס על כך שהפועלים השאירו בקבוק מים ברחוב ליד הגדר שלו.
לאחר הדקירות, האב נמלט מהזירה, ואותר על ידי כוחות משטרה בתום מצוד בחורשה סמוכה, נעצר ונלקח לחקירה. מי שפינה את הנער הוא שכן של המשפחה, סמי עמר, שעובד במד"א. הנער שכב על רצפת חדרו. על גבו היו 14 דקירות. עמר ל'ישראל היום: "נקראנו לטפל בנער, לצערי שכן שלי, עם דקירות מרובות על גופו. הוא דימם בחלקו האחורי. התחלנו פעולות החייאה ויצאנו אל בית החולים. בדרך הוא איבד לגמרי את הכרתו ובבית החולים קבעו את מותו. הם גרים פה בערך שנה וחצי -שנתיים, ואני מכיר את האבא משיחות קצרות שניהלנו. מדובר במשפחה נורמטיבית, האב הוא איש עסקים". יו"ר איגוד הפסיכיאטריה, ד"ר צבי פישל, קרא לא למהר לקבוע כי האב ביצע לכאורה את המעשה תחת התקף פסיכוטי. "עובדתית: רוב הרוצחים את יקיריהם עושים זאת בגלל כעס, קנאה, פגיעות ועוד. זו אינה מחלה פסיכיאטרית! מוטב יהיה לתת למשטרה לחקור את החשדות בטרם ייתנו במה משפטית או תקשורתית לחשדות ואמירות מעין אלה". מהחקירה עלה כי לא היו תלונות קודמות נגד האב. שכן של המשפחה אמר לכאן חדשות: "הכרתי את האבא, הוא אדם מאוד עדין, מתפלל בבית הכנסת עם אנשים בשכונה. לא היה איתו אף פעם שום מקרה, אומרים שהוא חטף התקף עצבים והשתגע פתאום". שכן אחר סיפר: "קמתי בבהלה, יצאתי וראיתי את הניידות. לא מאמין שזה קרה אצלנו". שכנים נוספים שהכירו את המשפחה סיפרו כי "נראה שהאב השתגע". הם סיפרו העידו כי האב הוא יבואן ואיש עסקים אמיד, כך לדבריהם. "אדם אהוב ומוכר, הכי עדין והכי שמח. הייתי אולי מצפה מאחרים בקהילה, לא ממנו. בשנה האחרונה לא עבד. הם עברו לשכונת הווילות לפני שנה וחצי, השתדרגו". המועצה לשלום הילד מסרה הבוקר: "מדובר באירוע מזעזע ונורא. ילד צעיר שנרצח, על פי החשד, על ידי מי שהיה אמור להגן עליו ולשמור עליו מכל משמר. "רצח ילדים על ידי הוריהם הוא תופעה שהדעת מתקשה לקבל. משנת 2005 נרצחו 58 ילדים בתוך המשפחה. חלק ממקרי הרצח אינם ניתנים לחיזוי מראש, אולם בחלק מהמקרים ניתן היה להציל חיים באמצעות זיהוי אותות מצוקה ותקשורת בין הרשויות השונות. "חשוב לזכור בנוסף כי תקופת משבר הקורונה היא תקופה מסוכנת עבור חלק מהילדים. זאת בשל העובדה שלצד סיר הלחץ בבתים, רבים מהילדים לא פגשו מבוגר מחוץ למשפחה תקופה ארוכה ואי אפשר היה לראות את המצוקה שלהם או לשמוע את הזעקה השקטה שלהם".