יצחק פינדרוס התיישב עם עיתונאים לצ’ולנט ב’יאפצ’וק’. מה יצא?
1.
הוא ישב מוקף בעיתונאים, ונראה די מרוצה.
ברקע, דיבורים על ירידת יהדות התורה בסקרים, נגיסה חזקה של בצלאל סמוטריץ’. אבל על פניו של ח”כ יצחק פינדרוס כל זה לא ניכר. הוא נראה בהחלט מרוצה.
ליל שישי, מסעדת יאפצ’וק בבני ברק. אני נכנסת פנימה, אבל לא ממהרת לשולחן העמוס כל-טוב. אותי מעניין יותר מי שעל הקופה הרושמת: נער שאני דואגת לו מאז עליתי אל ביתו לראיון – יאיר בראל. כן, הנער עם האיקס השחור על חולצת הטריינינג הלבנה, עם התספורת הפחות מקובלת במגזר החרדי (“איך קיבלו אותו לישיבה עם התספורת הזו?” שאל אותי למחרת חרדי בוואטסאפ, בתגובה לפוסט שפרסמתי. האמת? אולי בשמים מקבלים גם אנשים עם תספורת פחות מקובלת, אבל עמדו בניסיונות קשים. וכן, יש גם ראשי ישיבות, שמוכנים לעשות הפרדה בין מראה חיצוני ללב יוקד); זה הנער שנפגש עם משה גפני.
אגב, הרחק מעין הזרקורים נפגש גם סגן השר אורי מקלב, עם יאיר והוריו. תמונות לא פורסמו, אהבתי את הצניעות הזו. מקלב העדיף מעשים בשטח מתמונות.
הוריו של יאיר לא נהנים מהחשיפה התקשורתית, הם אנשים צנועים ושקטים, אבל גם הם מבינים שהראיון עמו הזיז משהו. בתחתית השורה: היום יש להם נחת ממנו. הוא לומד בישיבה ביד בנימין ושוקד על לימוד הגמרא כמה שעות בכל יום.
בכל ליל שישי הוא מגיע למסעדה של נפתלי פכטר, תושב שכונת אחיסמך, שתמך בו מהרגע הראשון. שם, הוא מרוויח כמה שקלים וגם נהנה מהעבודה.
הבחנתי בו יושב מול הקופה, עושה את עבודתו ברצינות, אפילו לא מפנה מבט לצדדים. לקח זמן, עד ששם לב שאני ניצבת לידו. ואז, לא יכולתי שלא לעשות עמו סלפי שכולו התרגשות. “תמסור לאמא את אהבתי”, אמרתי לו. “ואל תשכחו להזמין אותי לחתונה שלך, שתהיה חתונה יהודית אמיתית, אני בטוחה ומאמינה בך”.
2.
יסלח לי פינדרוס שסטיתי מעט מהנושא לשמו כינס אותנו. אך אני בטוחה, שגם הוא מבין את חשיבות העניין.
כשאצא מכאן, איפשהו קצת אחרי חצות, אקבל הודעה כואבת מאחד הנערים, אותם אני מלווה כבר כמה שבועות. הנוער המתמודד של בני ברק, זה שברוך ה’, בכוחות משותפים, הצלחנו להוביל לפתיחת מתחם מיוחד עבורם ברחוב הלח”י בבני ברק.
“תקשיבי משהו. אחרי המסיבה היפה שעשו סוף-סוף לחבר’ה, מה קורה? עכשיו השעה 12:41, בא אחד, טוען שהוא אחראי פה, אב בית, בחיים לא ראיתי אותו פה, ואומר לחבר’ה ‘להתקפל’, ‘זהו, נגמר’. עכשיו, מה קורה? כל החבר’ה יוצאים לרחובות, ואני לא יודע מה יעשו. הרי עשו את המתחם בכוונה מחוץ לעיר, אז למה סוגרים אותו בשעה כל כך מוקדמת?”
לדוברי העירייה נמאס, כך נראה, מהנדנוד הבלתי פוסק שלי למען הנוער – והם חדלו להגיב. צייצתי בטוויטר, העליתי פוסט בפייסבוק, וגורם בלתי רשמי הקשור קצת לתחום מיהר לפנות אלי. “זה נהיה ריטואל קבוע. מגיעה שבת, שרי רוט משמיצה. תפסיקי לבלבל את המוח, תחפשי אנשים אחרים, לא יודע אם שמת לב זה לא מעניין אף אחד מה שאת כותבת, יש פה עשיה מטורפת”.
יש עשייה, נכון; יש התקדמות, גם נכון. אבל עדיין יש הרבה מה לשפר. וזהו בדיוק התפקיד של עיתונאי, שאכפת לו. זה לא “שרי רוט משמיצה”. זה שרי רוט, שמשמשת אוזן ופה לנוער שזועק ‘הצילו’.
שמחתי לעזור.
3.
נחזור ל’יאפצ’וק’, למאכלים המצוינים שהונחו על השולחן: צ’ולנט, יאפצ’וק, כבד והחלק היותר מעניין לי – סלט כרוב מצוין.
יש בו, בפינדרוס, משהו שאין בח”כים אחרים ב’דגל התורה’. הוא עממי, סחבק עם עיתונאים, ובהחלט מביא עמו משב רוח צעיר ורענן. הוא גם יותר ימני מיתר חבריו – מה שמדבר אל הדור הצעיר שצמח בעולם הישיבות.
הדור המבוגר יותר ידע את ימי הגראמ”מ שך זצ”ל, ינק את השקפת העולם של ‘דגל’ לפיה ‘פיקוח נפש’ דוחה שטחים וההצטרפות לממשלת ימין היא רק על בסיס ערכי המסורת. אלה זוכרים עוד את ‘נאום השפנים’ בימי ‘התרגיל המסריח’, כאשר הכל היו בטוחים שה’השקפה’ הנוטה שמאלה תוביל את הרב שך לתמוך בשמעון פרס – אך הוא הפתיע ותמך ביצחק שמיר.
מאז, החיבוק של ‘דגל והליכוד הפך למסורת. גם פגיעה בהתנחלויות ירדה מהפרק. היום אתם יכולים למצוא את ח”כ משה גפני מסייע, בשבתו כיו”ר ועדת הכספים, להתנחלויות, גם מבודדות.
בימים בהם שמאל-ימין, הסכמי שלום ופינוי כבר אינם על השולחן, פחות רלוונטי מה הן דעותיה המדיניות של יהדות התורה. ועדיין, ובעיקר בקרב חב”ד, יש הנמנעים מלהצביע ליהדות התורה, רק כי ‘דגל’ חלק ממנה.
למה שלא תצא לכפר חב”ד ולריכוזי חב”ד כדי לשכנע להצביע ג’? אני שואלת את פינדרוס. אחרי הכל, הוא נחשב הסמן הימני של ‘דגל’ ואין מתאים ממנו.
אבל הוא נראה כמי שלא מתעניין ברעיון. יש את מאיר פרוש, שמסורתית עושה את העבודה הזו, למה לו לנסות. זה קצת חבל, כי אפילו ש”ס, עם עננת אוסלו שריחפה במשך שנים מעל לראשה, הצליחה בסיבוב הקודם להגדיל את ההצבעה בחב”ד. ג’ עולה עליה, ועדיין, הצליחה להגדיל. גם הפעם הפקידה ש”ס את המלאכה בידי הח”כ החרוץ יעקב מרגי, הגם שבסיבוב הזה יש לו פחות סיכויים כשהאלטרנטיבה סמוטריץ’-בן גביר קורצת יותר, כשהיא עוברת אחוז חסימה.
האם הפעם החליטו ביהדות התורה להרפות קמעא מחב”ד? לא בטוח. זה שפינדרוס לא מתעניין, לא אומר כלום על הפלג החסידי. בחישוב קר, אגב, יתכן שלמפלגות החרדיות כדאי לאפשר לסמוטריץ’ לעבור את החסימה.
זה טוב לגוש, זה טוב לקואליציה הבאה.
4.
“הלואי שכל הח”כים של ‘דגל’ יהיו כמו פינדרוס”, לוחש עיתונאי שיושב לצדי. אני מסכימה. זה לא שגפני לא ‘תותח’ בוועדת הכספים, מקלב בפניות הציבור (תחבורה, אפעס, פחות מתחברת איתו), ויעקב אשר בוועדת החוקה. “אבל פינדרוס יש רק אחד”.
הוא חביב, מדבר בגובה העיניים, מתכתב חופשי בקבוצות הוואטסאפ, מחזה שטרם נראה כמותו אצל ח”כי ‘דגל’ או אגו”י. זה הופך אותו לעכשווי, נעודכן – וזה חשוב מאוד.
“אבל אני אוהבת למדוד חברי כנסת לפי קריטריונים מוזרים”, אני אומרת לו, והוא, לשבחו ייאמר, מקשיב קשב רב. “אני פוגשת בכנסת נכים ישובים על כסאות גלגלים ושואלת אותם, ‘מי עזר לכם היום’. זה קריטריון אחד”.
ויש עוד אחד, מוזר לא פחות. “אני אוהבת לשאול את עוזרי הח”כים, להתעניין איך הבוס מתנהג אליהם. זה אומר לי המון על נבחר הציבור”, אני מספרת לפינדרוס, ואיכשהו מפנה את המבט לעבר מוישי רבר, העוזר המסור.
“אז עליך, יצחק, תמיד שמעתי רק טובות”, אני מבשרת לו.
“אני תמיד נוהג לומר, ש’הנהג שלך, הוא לא הכלב שלך'”, עונה לי פינדרוס, שספג הרגע מחמאה מכיוון עליו לא חלם.
5.
אבל כתבים פוליטיים מתכנסים לא בשביל מחמאות, אלא כדי לקבל כותרות – וגם אותן הוא סיפק.
יש לו עד היום ‘בטן מלאה’ מ’התרגיל המסריח’ שעשו לו בעיתון ‘בקהילה’. מהמתחרה ‘משפחה’ הוא דווקא מרוצה. השבוע פרסמו טור מעמיק שכתב על חוק הגיור, עליו עמל במשך “שבוע ימים”. בטור ההוא ב’בקהילה’, ניסו להכניס לו בפה מילים על הצטרפות עתידית אפשרית לגדעון סער, אחרי הבחירות.
עם או בלי קשר, הוא נשמע נחרץ באשר ל’תקווה החדשה’. “סער לפי המצב כרגע, במקרה הטוב גומר עם 7 מנדטים, ויש גם סיכוי שהוא לא עובר את אחוז החסימה”, הוא יורה.
אתה חושב שזה עונש על הבגידה שלו בליכוד? אני תוהה, והוא, הולך לכיוון אחר. “אני יודע שהפעולה האחרונה שלו בכנסת הייתה שבחוק השוויון הוא יצא”.
והירידה שלו בסקרים התחילה כשהחל לדבר על השבת…
“אני לא יודע, לא מכיר חשבונות שמים”, הוא עוצר כאן.
אני עוברת לשאלת הריצה המשותפת עם החסידים. למה, בעצם, לא הלכתם, ‘דגל’, בנפרד? ככה לא היה יוצא מצב בו חסידויות מפוצלות מחלקות את הצבעתן בין ג’ לט’ של סמוטריץ’ או בין ג’ לש”ס.
“אגודה לא הייתה עוברת, ואסור לנו להרשות את זה לעצמנו”, הוא נחרץ. גם בהערכה לפיה ‘דגל’ הייתה עוברת הוא נותר נחרץ. טוב, אולי הוא לא מספיק אובייקטיבי.
אז ‘דגל’ יוצאת ‘פראיירית’ כשהיא מסכימה להסדר ה-50-50, אני אומרת לו, והוא מושך בכתפיו. אחרי הכל, זה עדיף מהמסורת של 60-40 לטובת אגו”י, נוהל שנמשך שנים לא מעטות.
6.
אבל החלק היותר פיקנטי הגיע בסוף.
נניח לרגע שאתה עיתונאי, אני מרימה לו להנחתה. מי חבר הכנסת ב’דגל’ איתו הכי נחמד לך לשתף פעולה? אני שואלת.
הוא מהרהר רגע, ועונה די מהר: “יעקב אשר. הוא הכי משתף פעולה עם עיתונאים”, ככה הוא חושב. לא בטוח שהוא צודק, אבל זו דעתו, והיא מעניינת, כי יעקב אשר נחשב לדור הצעיר של ‘דגל’. וכמו בש”ס, הצעירים יותר ‘סחבקים’. ככה זה.
נעבור לאגודת ישראל. כעיתונאי, עם מי היה הכי נחמד לך לעבוד?
הפעם הוא נוטל שניות ארוכות לחשיבה, מתלבט, מתלבט – ואז מחליט. “עם טסלר. הוא רהוט, הוא טוב עם עיתונאים”. לא בטוח שזה נכון, אני למשל מוצאת שפה משותפת רחבה יותר עם איכלר, שהיה בעבר עיתונאי בעצמו. אבל זו דעתו של פינדרוס, והיא מעניינת.
ומה באשר לש”ס?
“המממ…מן הסתם מיכאל מלכיאלי”. הוא לא אומר ‘אריה דרעי’.
למען האמת, בש”ס יש כמה וכמה שמשתפים פעולה יפה עם התקשורת. מרגי אלוף בזה, ארבל מצוין, גם ינון אזולאי מקסים.
נפתלי בנט או איילת שקד?
“איילת, אין ספק”. וגם כאן, אני מסכימה איתו, מכל הלב. למרות שלאחרונה החל נפתלי לגלות סימני פתיחות. אולי השהייה באופוזיציה עושה טוב לכישורי התקשורת של החברים. כך קרה גם ליאיר לפיד, שנפתח (בעיקר לתקשורת החרדית) כשהושלך אל ספסלי האופוזיציה.
ברגעים כאלה, אני לא יכולה שלא להיזכר, איך שנתיים וחצי לאחור, הובס בג”צ ונמנע ממנו להתמודד על ראשות העיר אלעד. אומרים, שהכול לטובה, אז בסיפור שלו, גם רואים. ‘דגל’ התברכה בנציג צעיר ונמרץ בזירה הארצית. ובאשר לאלעד. עזבו אותי בערב בחירות שגם חל בערב פסח מדאגה לרשויות המקומיות.
תגובות
אין תגובות