שר התרבות והספורט, חילי טרופר, הגיב הבוקר (ראשון) על העדויות שפורסמו החל מהתחקיר שפורסם ביום חמישי ‘בהארץ’ – על יהודה משי זהב, יו”ר זק”א.
בישראל נהיגה במהירות מופרזת היא נורמה: למה אנחנו נוסעים מהר?
השר פתח: “החשדות נגד יהודה משי זהב עוד יתבררו בבדיקה של הרשויות כמובן, אבל אל מול כל כך הרבה עדויות וטענות ובעיקר כל כך הרבה כאב אסור לשתוק”.
לדבריו, “מעבר לכאבן האישי של הקורבנות, כואבות בעיקר הטענות שהכל היה גלוי וידוע, מן סוד גלוי שהיה ידוע לרבים. האם מדובר בעלילה כפי שנטען עוד נגלה, אבל במידה שלא, ולפי העדויות המצטברות ספק גדול אם כך יקרה, הרי שיש כאן אות קלון לא רק על משי זהב עצמו אלא על סביבה שלמה ששתקה. שהסתירה ושתקה”.
השר הוסיף: “דינו האישי של משי זהב יתברר בחקירה ואולי במשפט, ואני בוודאי לא אעסוק בכך, אך את החרדה ותחושת הקבס מכך שרבים ידעו ושתקו, ידעו ועמדו מנגד – קשה יהיה למחות. זה כבר לא ענין של בית המשפט, אלא של כשל חברתי וערכי עמוק, שאולי המהומה הגדולה שהתעוררה תסייע בתיקונו.
“את מחיר הבושה משלמים רבים. את מחיר ההסתרה, המבוכה והפחד נושאים רבים. במקום תוקפים מבוישים, יש לנו קורבנות מבוישים. בזמן שתוקפים ממשיכים בחייהם ומדליקים משואות, הקורבנות נשרפים מבפנים. וזו הזדמנות עבור כולנו לעשות תיקון קטן בהקשר הזה. כאמור, אינני מבקש לחרוץ דין, אלא להשתמש בהזדמנות שנוצרה לא כדי לעסוק בפרטים האינטימיים, אלא בסטנדרט החברתי שנדרש מכולנו, ובבסיסו הוא פשוט: אם יודעים, לא שותקים.
“הקול המתבקש היום הוא קול רחב הרבה יותר מסיפורו האישי של משי זהב שעוד יתברר. יש להשמיע קול שמתעקש לשבור את חומות הדממה ולהזכיר שכאשר יש מי שסובלת או סובל מאדם עם כוח, חובתנו להושיט יד ולהתייצב לצידן/ם. רק לא להשאיר לבד. רק לא לשתוק”.