בג”ץ: להכשיר תפילין מפלסטיק, לימון הוא תחליף כשר לאתרוג

חבל מאוד שבתגובה להחלטת בג”ץ המכירה ב’גיורים’ שלא כהלכה הגיבו כמה גורמים במתקפות נגד הרפורמים והקונסרבטיבים, ובכך העבירו את הדיון למסלול שגוי.

השאלה המרכזית היא מהו גיור, ולא העיסוק בקבוצות כאלה ואחרות.

האבסורד הוא שבית משפט חילוני, שופטים שאינם מבינים בהלכה ואינם מרגישים מחויבים לה, מעיזים לפסוק בשאלה הלכתית. החלטת בג”ץ בעניין הגיור כמוה כהחלטה שקופסאות פלסטיק הן תפילין, שפתק מודפס הוא מזוזה, שאמבטיה היא מקווה טהרה, ושלימון הוא אתרוג כשר לארבעת המינים.

אילו זה לא היה עצוב כל-כך, זה היה יכול להיות מצחיק. בית משפט חילוני שם עצמו פוסק הלכה, וקובע מהו גיור.

סליחה, עם כל הכבוד – מה לכם ולענייני הלכה? אתם רבנים? פוסקי הלכה? מאמינים בה ומחויבים אליה? איך אתם בכלל מתערבים בשאלה הלכתית טהורה.

גיור בבריכות דגים

אילו בג”ץ היה פוסק שאין צורך בגיור כלל, וכי דיי בהצהרה כלשהי באוזני פקיד, היה אפשר למצוא בזה היגיון כלשהו. אבל לקבל את ההנחה שחייבים גיור, ולהתערב בתוכנו של הגיור, שכל-כולו מושג הלכתי טהור – זה דבר אבסורדי שאין הדעת סובלתו.

ולמה ‘גיור’ רפורמי וקונסרבטיבי דווקא? למה לא ‘גיור’ של התנועה הקיבוצית? ולמה ייגרע חלקם של איגוד האמנים והרוקחים וארגון מגדלי הדגים? מה, הם לא יהודים טובים? למה שגם הם לא יוכלו ‘לגייר’?

ואפרופו ארגון מגדלי הדגים – זה דווקא יכול להיות רעיון לא רע, להתנדב שבוע בבריכות הדגים ולקבל ‘תעודת גיור’.

אחת מהשתיים: או שהגיור הוא מושג הלכתי, ואז הוא חייב להיעשות על-פי ההלכה, בפיקוח רבנים המחויבים להלכה;. ואם הגיור איננו מושג הלכתי, מדוע לתת יתרון לרפורמים על עיריית תל-אביב או על המכון הישראלי לדמוקרטיה? שכולם יוכלו ‘לגייר’ – בלי הבדל דת, גזע ומין.

ושוב, הרפורמים אינם העניין, אלא מהותו של הגיור. לאורך כל ההיסטוריה היהודית נתקבלו גרים לעם ישראל בדרך אחת – כפי שקבעה התורה. אם רוצים להמשיך את הרציפות היהודית, צריך להמשיך באותה דרך. ואם חלילה מחליטים לשבור את הרציפות הזאת ולהתנתק מהמחויבות לתורה ולהלכה – איזה מעמד מיוחד יש לרפורמים לעומת האגודה הישראלית לאקולוגיה?

פעם הבינו

בשנות החמישים, כשסוגיית ‘מיהו יהודי’ עלתה בפעם הראשונה בציבוריות הישראלית, פנה ראש הממשלה אז, בן-גוריון, אל מי שהגדיר ‘חמישים מחכמי ישראל’, ובהם רבנים, אנשי רוח וכדומה, ושאל לדעתם. רובם השיבו שיש להשאיר על כנה את ההגדרה ההלכתית המסורתית.

בנאום בכנסת, בעת חקיקת חוק ‘מיהו יהודי’, בשנת תש”ל (1970), הצהיר ח”כ מנחם בגין: “מאחר שלגבי היהודי – וזו הכרתי – אין הפרדה בין לאום ודת, הרי מבחינת הדת והלאום גם יחד התשובה לגבי השאלה מיהו יהודי נקבעה ותיקבע על-ידי ההלכה”.

הגיור היה ונשאר מושג הלכתי, ורק מי שמחויבים להלכה ופועלים על-פיה יכולים לגייר. כל ‘גיור’ אחר אינו אלא הונאה והולכת שולל.