בחירות סבב 4 מגיעות אחרי שנה של משבר הקורונה, על רקע עייפות גדולה של קהל המצביעים משלוש סבבי הבחירות הקודמים.
ועדיין, מסתמן כי עם ישראל יצביע באחוזים גבוהים, מלבד עצלנים כרוניים ובעיקר – האגוזים הקשים לפיצוח.
ננסה לאתר אותם.
בישראל נהיגה במהירות מופרזת היא נורמה: למה אנחנו נוסעים מהר?
1.
הציבור החרדי שאינו מצביע מורכב מסורתית מחוגי ‘העדה החרדית’ וחסידי סאטמר המרוכזים בירושלים, בשיכון בבני ברק ובשכונות של אנשי ‘היישוב הישן’ בעוד מספר ערים ברחבי הארץ.
אליהם נוספו בשנים האחרונות קהילות חסידיות קטנות, כמו גם אנשי ‘הפלג הירושלמי’. חלק מאנשי ‘הפלג’ שבו לזרועות מפלגת יהדות התורה, אחרי פטירת מנהיגם הרוחני הגר”ש אויערבך זצ”ל, לאחר ש’הפלג’ התפצל לתתי-קבוצות בהנהגת כמה רבנים. אבל, עדיין, רובם הגדול נמנע מהצבעה.
לדעתם, המפלגה החרדית לא ממלאת את תפקידה הרוחני, כראות עיניהם.
2.
הציבור הדתי-לאומי. הפעם, בשונה מסיבובים קודמים, יש מבחר על המדף. אם בסיבוב הקודם נאלצו המצביעים החרד”לים להתלבט בין תמיכה ברשימה המשותפת של בנט-שקד-סמוטריץ’, הרי שהפעם הוקל להם: סמוטריץ’ ובן גביר רצים יחד, ולכאורה אין התלבטות. הסקרים, לפי שעה, גם מפריכים את החשש כי לא יעברו את אחוז החסימה, חשש שתלה בחלל בסיבוב הקודם – כשהסקרים טענו ובצדק, שכן כך התברר בבחירות עצמן – שבן גביר לא עובר.
הדתיים-לאומיים-לייט יבחרו, מן הסתם, בימינה של נפתלי בנט ואיילת שקד, וגם במפלגות נוספות, כל אחד לפי ראות עיניו.
אלא שיש גם מתלבטים. חלקם תוהים: מה יעשה בן גביר במקרה שיהפוך ללשון מאזניים (הוא ה-61)? האם יבחר לערוק לשורות האופוזיציה, או שייכנס ל’קואליציית נתניהו’ יחד עם סמוטריץ’? הסיפור לא ברור עד הסוף, ויש מי שהדבר מטריד אותם. “רק חסר לנו שעם הקול שלנו יילכו לאופוזיציה ויפילו אפשרות להקמת ממשלת ימין ‘על מלא’, בהנהגת נתניהו”.
ויש עוד סיפור: בקהל הזה, הדתי-לאומי, על כל גווניו, יש מי שמבקש לנגוס. בעיקר נתניהו, שאוהב לשלוף ערב הבחירות את הקשית ולשתות מצביעים, גם ממפלגות שנחשבות מפלגות לוויין. אבל הפעם הוא ישתה חופשי את מצביעי ‘ימינה’, פחות יבוא לו בטוב מצביעים מ’הציונות הדתית’ (כי רק זה חסר לו, שלא יעברו בסופו של יום את אחוז החסימה וכמה מנדטים ימצאו עצמם בפח).
השתייה של קולות מימינה טובה כאשר המטרה היא הקמת ממשלת ימין ‘על מלא’. שכן, היא קוצצת את כנפיו של נפתלי בנט, מורידה תיאבון, ומפחיתה מיכולתו לזגזג בין תמיכה בנתניהו להצטרפות לקואליציית לפיד והשמאל-מרכז.
אם בסיבוב הקודם ניסתה יהדות התורה את כוחה בלהתחפש ל’מתנחלת’, הציגה פלקטים בהתנחלויות – ויצאה לפגישות עם רבנים חרד”ליים, הרי שהפעם, ביקור אחד כזה הבהיר להם – שאין סיכוי. הפעם יש סמוטריץ’.
גם ש”ס לא מנסה לפזול לקולות הסרוגים, ומסתפקת בקולות המסורתיים ספרדיים, המכונים בעגה הפוליטית ‘מסעודה משדרות’.
3.
חסידי חב”ד. ויכוח של ממש ניטש סביב גודלה של האימפריה החסידית, שהביאה בבחירות תשמ”ט 5 מנדטים לאגודת ישראל (בנוסף לשניים בהם זכתה אז ‘עץ’, היא דגל התורה). יש אומרים, שהיא ‘שווה’ יותר ממנדט. יש הטוענים כי כוחה גדול יותר משום ש’לכל חב”דניק יש גם מקורבים’.
כך או כך, החיזור סביב חב”ד עבר זה מכבר את גבולות הגודל הריאלי; אולי בזכות העובדה שניצחונו של נתניהו ב-96′, עם הסלוגן המנצח ‘נתניהו טוב ליהודים’, נרשם גם הוא על שמם; ואולי סתם ככה בזכות הקשרים שיש להם עם המוני מסורתיים, לאו דווקא חסידים אותנטיים.
היכולת שלהם להתחבר עם קהלים שונים ומגוונים, היא גם היכולת שלהם, בפוטנציאל וברעיון, להביא מצביעים, אם רק ירצו. בהדגשה, אם רק ירצו – באשר הוראות הרבי מליובאוויטש זצ”ל הן שלא להתערב בפוליטיקה (תשמ”ט נותרה יוצאת-דופן).
בליכוד, פוזלים תמיד לעבר חב”ד. זכור ביקורו המתוקשר של נתניהו בכפר חב”ד לפני הבחירות הקודמות. אולי הוא יופיע שוב גם הפעם, ויחדד את המסר ש”אם לא יהיו לי 61 מנדטים”, תקבלו ממשלה שתקדם את החזרת שטחים, ואולי אפילו אסון דומה ל’אוסלו’.
ימינה, לעומת זאת, לא ממש מנסה. ברור לה, כמו לכולם, שהמתחרה סמוטריץ’ ושותפו לדרך בן גביר, נחשבים בחב”ד ליותר חרדים מהם, הגם שאת שלימות ארץ ישראל הם כנראה רואים עין בעין. כלומר, גם זה לא ברור, שכן תמיד יתלה החשד שבנט עשוי לחבור ללפיד-ליברמן-סער. עבור חסיד חב”ד ממוצע מדובר באסון.
ומה באשר לש”ס ויהדות התורה?
הם יעשו הכל כדי שלא להעניק ‘בלי קרב’ את הקולות לסמוטריץ’, המתחרה הכי גדול שלהם בשדה הקרב החב”די.
ש”ס תשוב ותישבע שלאריה דרעי לא היה שום קשר לאוסלו (מתנגן רע, בפרט על רקע הקלטת בה נשמע הגר”ע יוסף זצ”ל, מספר שאריה הוא ששכנע אותו), תחתום בפעם המי-יודע-כמה על ‘שלוש השלמויות’, והנציג הכי טוב שלה, יעקב מרגי, ימשיך לחרוש את הזירה.
בפעם הקודמת, זה הצליח לגרד כמה אלפי קולות. הפעם, על רקע סמוטריץ’ ובן גביר, זה יהיה קשה הרבה יותר. אולי אפילו לא מספר ששווה להתאמץ עבורו.
ביהדות התורה עושים את עבודת השטח מאיר פרוש ואנשיו. סגן השר כבר פתח ב’פסטיבל מספרי סיפורים’, כיצד רק הוא התריע מפני ‘תכנית המאה’ של הנשיא טראמפ, ועוד אי אלו עלילות והבטחות, שרק מי שלא מכיר את ההיררכיה השוררת במפלגה ה’מאוחדת’ יכול ליפול ברשתו. כאילו פרוש הוא זה שקובע ביום-יום את התנהלות המפלגה. שכן, ליצמן וגפני הם הקודקודים, וכל השאר, שחקנים חביבים. הא ותו לא.
4.
החרדים העובדים נחשבים זה מכבר לאגוזים הקשים של יהדות התורה, שמידי ערב בחירות מפגיזה את אנשי ‘החולצות הכחולות’ במיטב מילות חנופה.
נעזור, נדאג, יבטיחו חברי הכנסת, ובקושי יאמינו לעצמם. כי נסו בסתם יום-של-חול להוציא מפיו של גפני מילים חמות בשבח החרדים העובדים.
מנהלי סמינרים מקשיחים עמדות אל מול תחנוני ההורים העובדים ומסרבים לקבל את בנותיהם. וכאשר הורים נאלצים להקים לעצמם מסגרות אלטרנטיביות, אוי לו לחבר כנסת שייתפס כמי שעזר להם יתר על המידה. גם מנהלי ה’חיידרים’ לא ממש מתלהבים מהם (“שיפתחו לעצמם חיידר מודרני”…אבל אל תשאלו כמה קשיים הם עוברים בדרך לפתיחת מוסד כזה).
הם גם לא ממש בראש מעיניה של ש”ס. כי למה שחרדי-אשכנזי, שלמד במוסדות אשכנזים, יצביע למפלגה שחרתה על דגלה את המזרחיות?
בסיבוב הקודם פנו מצד שתי המפלגות החרדיות, להצביע להם. ש”ס הציגה את משה ארבל, עורך דין במקצועו, חרדי עובד. ביהדות התורה ניסו להזכיר שגם אצלם ברשימה יש איפשהו נציג לחרדים העובדים (לא במקום ריאלי, אבל מי זוכר). הפעם יש כיוון אחר: סרטוני ‘גאווה חרדית’. האם זה ידבר על ליבם של החרדים העובדים? לא בטוח.
בסוף, כל אבא שבור משום שבנו קיבל סירוב בתלמוד תורה, אמא שעצובה כי לא הכניסו את בתה לסמינר – הם קהל עם נכונות נמוכה להצביע.
ויש גם את ‘הנוער המתמודד’ והוריו. קבוצה שלא מטופלת, משפחות שנופלות בין הכיסאות, הרבה מחדלים, אוטובוס אחד שרוף, והמון כתבי אישום מדממים.
“נביא להם וידאו שר’ חיים מברך”, אומרים ב’דגל’ ובטוחים שזה יעבוד. אבל הפעם יש מתחרה בדמות סמוטריץ’, שומר מצוות קלה כבחמורה, שמהווה אלטרנטיבה, לכאורה.
האם הוא ידאג למוסדות עבור ילדיהם? ימים יגידו. לקוות, תמיד אפשר.
גם איילת שקד מסיירת לא מעט בערים החרדיות, ולא מהיום. לכן, אפילו היא מקווה להוות אלטרנטיבה לחרדי הזועם על המפלגות החרדיות. על או אי טיפולם בימי משבר הקורונה, לצד עוד טענות שהצטברו במהלך השנים.
בשוליים, אפילו הליכוד ינסה לנגוס בקהל הזה. למרות שהפעם, עם סמוטריץ’ ברקע, זה יהיה קשה עוד יותר.
5.
אל האגוזים הוותיקים מצטרפות הפעם כמה קבוצות, לא גדולות אמנם, טעונות בזעם.
חסידי ברסלב עדיין זוכרים את המסע הכושל לאומן בראש השנה.
גם קהיל ראש הישיבה מגור, הגר”ש אלתר, כאובים על רקע הרדיפה נגדם. לא בטוח שיתמכו במפלגה שליצמן הוא גורם מרכזי בה. כל אלה יצטרכו להחליט במי הם בוחרים. עבור הראשונים, ש”ס היא כנראה גם לא אופציה, שכן גם על דרעי הם זועמים. עבור קהילת ראש הישיבה מגור – הכל פתוח.
13 לפני הבחירות, עדיין מוטלים על הקרקע אגוזים קשים מאד לפיצוח. מי יצליח למצוא את המפצח המתאים ולכבוש את היעדים? בקרוב נדע.