מגיפת הקורונה שפרצה לחיינו בסערה לפני כשנה, משנה את תפיסות העולם של ציבור ושל אנשים פרטיים, לא רק בעניינים שברומו של עולם, אלא גם בעניינים שבדרך כלל לא נותנים עליהם את הדעת.
בישראל נהיגה במהירות מופרזת היא נורמה: למה אנחנו נוסעים מהר?
לדוגמה: עד לא מזמן חשבתי שהתחום היחידי שבו אנשים מרשים לעצמם להביע עמדה חותכת ומלאת בטחון, גם כאשר יש להם ידע מועט ביותר, הוא ההלכה היהודית.
ואז הגיעה המגיפה הארורה, ולאחר ציפיה מורטת עצבים, ברוך הוא וברוך שמו, נמצא לה חיסון! זכינו – וישראל הקטנה מובילה בכמות החיסונים והמתחסנים בעולם ויכולה לצאת מהמגפה הרבה לפני שאר מדינות העולם.
אממה? מסתבר שיש עוד תחום בו אנשים עם מעט מאד ידע, מתבטאים בביטחון ובנחרצות משל היו גדולי המומחים: חיסונים.
“זה חיסון חדשני, הוא חודר לתוך התא! המדענים אומרים את זה!” שחה לי בידענות הפאנית החביבה שלי, אישה חרדית שלא מכניסה אינטרנט הביתה ושקשה לי לנחש עם איזה מדען היא שוחחה לאחרונה.
מעניין איך הייתה מגיבה אם מי מלקוחותיה הייתה מעיזה להתבטא בנחרצות וידענות על איכות השיער האירופאי לעומת הברזילאי והאם הלייס היקר אכן שווה את מחירו או שמא יש דרך טובה יותר להראות נפלא.
“את לא קולטת שהחיסון הזה שונה לחלוטין? זו טכנולוגיה שבעצם משנה מקטע קטן מאד בדינאיי. לא עשו את זה קודם”, סחה לי צייצנית אחת. לשאלתי מהיכן היא שואבת את הידע המופלא שלה, היא שלחה אותי לעשות גוגל והוסיפה: “אני לוקחת נתונים שמפרסם משרד הבריאות”.
היא כמובן לא למדה מדעים או רפואה, אבל יודעת לנתח את הנתונים שמביאים הגורמים הרשמיים ולהביע דעתה בפומבי וללא פקפוק.
איני יודעת מה מקצועה של אותה גברת אבל בואו נניח שהיא עובדת סוציאלית. איך הייתה מגיבה לגבי הסקת מסקנות חותכות מנתונים שמפרסם משרד הרווחה והבעת דעה נחרצת ופומבית בקשר לאיכות עבודת העובדות הסוציאליות? האם כל אדם שקורא מאמרים בגוגל ונחשף לנתונים שמפרסם גורם רשמי זה או אחר, יכול לחוות דעה בתחום כלשהו, אומנות, ספרות, טכנאות מזגנים או שמנים אתריים כמו מי שמשקיע עבודה מאומצת ורבת שנים בתחום?
דעת תורה
אז מה בכל זאת צריך לעשות מול החלטה שצריך לקבל בנושא שאין לנו ניסיון וידע לגביו? לתורה ולהלכה יש הנחיות והוראות בכל נושא. מי שאינו בקי ברזי המדע והרפואה הספציפית, לא יכול לרדת לעומק העניין של החיסון והשפעותיו, אך מי שחי על פי תורה והלכה, צריך להשתדל ולקבל את הדעה התורנית וההלכתית הנכונה לגבי רפואה ומדע ככלל וחיסונים בפרט, וללכת לאורה.
במאמר הזה אנסה להביא השקפה תורנית חסידית, המיוסדת בעיקר על הגישה של הרבי מליובאוויטש בנוגע לרפואה, תפקיד הרופאים, וחיסונים.
מובא בגמרא כי ניתנה הרשות לרופא לרפא. הרבי מסביר שהשליחות המיוחדת של הרופא היא העיסוק ברפואה ולכן יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת בכך.
על פי תפיסת החסידות, לכל אדם יש שליחות ייחודית המתבטאת גם בתחום עיסוקו. אדם המתעסק בשליחות לא לו, מחסיר מהתפקיד המיוחד לו ונכנס לרשות לא לו. כאשר הוא עושה זאת, הוא יכול חלילה לקלקל. על פי התפיסה החסידית, הסדר שקבע ה’ בעולם, הינו סדר מדויק בתכלית.
תפיסה זו מבוססת על תפיסת הבעש”ט, שהסביר לתלמידיו שאפילו עלה בודד הנושר מהעץ, מכוון ומושגח מלמעלה. על אחת כמה וכמה – תחומי העיסוק וההתמחות של בני האדם. “מה שכותב שהתבונן בדו”ח של הרופא ומדמיין את העתיד, אינני בדעה אחת איתו, כי הדבר בהחלט אינו שייך אליו ולא לכך נברא… רפואה אינה המקצוע שלך ואנו למדים מכך שנושאי רפואה אינם השליחות שלך בעולם ולכן, כאשר תאמר השערות ודעות בחכמת הרפואה, הרי זה יסיט אותך ממילוי השליחות שלך ובענייני רפואה אתה יכול חלילה לקלקל מפני שכתוצאה מעצבנות נדמה לך דברים שלא יהיו. התורה נתנה רשות לאדם לפנות לרופאים ולכן הולכים לרופאים ואח”כ עושים מה שהם מצווים לעשות.. ועליך להשאיר זאת לרופא ולשכוח לגמרי ממה שקראת בספרי רפואה כי זה בכלל לא שייך אליך ולכן אין זה יכול להיטיב לך ובד”כ עושה את ההפך הגמור”.
אדם הפונה לרופא כשהוא זקוק לרפואה, עושה ‘כלי לברכה’: הברכה היא מהבורא, אבל האדם עושה כלי בצורה של השתדלות טבעית. “הקב”ה מרפא על ידי שליח – הרופא” כתב הרבי פעמים רבות. “התורה נתנה אפשרות שרופאים יוכלו לרפא חולים כי ה’ רוצה שהעולם יתנהל בדרך הטבע”.
מכיוון שכך, הפניה לרופא בעניינים של בריאות היא מצווה של ממש וכמו בכל קיום מצווה, יש ברכה בעצם קיום רצונו של ה’.
בעניינים רבים בהם התייעצו איתו, הפנה הרבי למומחים בתחום. כשהפנו אליו שאלות הלכתיות, תמיד הורה לפנות לרב מורה הוראה שאמון על העניין הספציפי. כאשר בכל זאת התערב בנוגע לטיפול רפואי זה או אחר, והיו פעמים כאלה, לא עשה זאת כמומחה לרפואה אלא כצדיק שרואה מעבר למציאות הגשמית ומסוגל לקלוט תהליכים רוחניים.
זכות הציבור
במסכת אבות כתוב “אל תפרוש מן הציבור” ויש בזה כמה פרושים. אחד מהם הוא הכלל ההלכתי המורה לא להתבדל ממנהגי הציבור אם אין חיוב הלכתי. על הציבור שורה ברכה יותר מאשר על הפרט והפרישה מהכלל במקום בו אין הכרח, גורמת לנזק ולחילול ה’.
את הכלל הזה מביא הרבי בנוגע לחיסונים: ראוי לסמוך על זכות הציבור, להתחסן כפי שמתחסן הרוב וכפי המלצות מערכת הבריאות בכל מדינה. “במענה על מכתבו בו שואל אודות הזריקות שעושים עתה לילדים קטנים, איך ינהג בזה. הנה בכגון דא נאמר אל תפרוש מן הצבור, וינהג כמו שעושים רוב הכתה בבית הספר בה לומדים ילדיהם שיחיו”.
(אם יטען מאן דהוא שזוהי הוראה לאדם פרטי שאין ללמוד ממנה על הכלל, המכתב של הרבי לאדם מארץ הקודש ששאל בנוגע למתן החיסונים מוכיח ההיפך: “לפלא שאלתו בזה.. שהרי כמה מארץ הקודש כבר שאלוני ועניתי להם בחיוב..” ומוסיף : “כיוון שכאן (בארה”ב) עושים זה רובם ככולם בהצלחה”. ובמכתב נוסף: “כמה וכמה עושים כך בעירו, אין להיות יוצא מן הכלל בזה”).
ועוד בנוגע לערבות הדדית: ידוע שאהבת ישראל היא נדבך מרכזי במשנת חב”ד. אדם הבוחר שלא להתחסן זו כמובן זכותו, אולם להטיף לכך בפומבי זו כבר פגיעה ביכולת החברה לחזור לחיים תקינים, מה שאינו עולה בקנה אחד עם מצוות אהבת ישראל.
חיסון ברוחניות ובגשמיות
הרבי הרבה להשתמש בדוגמאות מתופעות טבעיות כמשל לעניינים רוחניים. אחת מהתופעות הטבעיות שאותן המשיל לתהליכים רוחניים היו חיסונים ודרך פעולתם.
“ויהי רצון שלא יתרשם, על פי מאמר חז”ל כל התחלות קשות.. ואדרבה זה יעורר בו תוספת כוח וגילוי כוחות הנעלמים, וכידוע גם כן בתגליות חכמת הרפואה בתקופה האחרונה, אשר בכדי שהגוף יעמוד בפני מחלות תקיפות לא עלינו הנה זורקים בו מעין ודוגמא קלושה ממחלה זו, ועל ידי זה יוצר הגוף כלי מלחמה עד המחלה שלא תבוא כלל בגבולו והוא הנקרא בשם “חיסון” (Vaccination), ועל דרך זה הוא ברפואת הנפש, וכידוע.. בדמיון שבין רפואת הנפש ורפואת הגוף, ע”י העלם מדומה קלוש יוצרת הנפש כלי מלחמה, שמבטלים ההעלמות והסתרים אמיתיים”.
בעיניי, עצם השימוש בפעולת החיסונים על הגוף כמשל לפעולה חיובית בנפש, מחזקת גם היא את הגישה החיובית של הרבי לשיטת החיסונים כדרך יעילה ונכונה, שהרי לא סביר להניח שהרבי ידגים עניין רוחני חיובי על תופעה שלילית ומזיקה.
ולסיכום: גישתו של הרבי מליובאוויטש, גאון עצום ובקי בכל חלקי התורה, ובנוסף גם צדיק שרואה למרחוק, לנושאי רפואה בכלל וחיסונים בפרט, לא מתמקדת בהעמקה בתחום הידע הספציפי, בייצור החיסון, במחקרים וכדומה, אלא בהנמקות ההלכתיות, בטיעונים התורניים והרוחניים. על פי אלה הוא מכריע אופן מובהק לטובת החיסונים. לאדם המאמין יש על מי לסמוך. לכו להתחסן!