למרות מחאת איגוד העיתונאים ועל אף שאין ולו צל צלו של חשד להפרת חוק, המשטרה חקרה אתמול (רביעי) באזהרה את עיתונאי אתר ‘הקול היהודי’ אלחנן גרונר, וזאת ללא אישור מהפרקליטות, כנדרש בנוהל מיוחד לחקירת עיתונאים.
כרטיסים לרכישת מזון: מתי יחולק? מי זכאי לסיוע? כמה כסף מקבלים?
בישראל נהיגה במהירות מופרזת היא נורמה: למה אנחנו נוסעים מהר?
ביום 22/12/20, לאחר האירוע בו נהרג אהוביה סנדק ז”ל מניגוח של בלשי ימ”ר ש”י, פרסם גרונר בחשבון הטווויטר האישי שלו סרטון מזירת האירוע, בו נראה חוקר ימ”ר מחייך למצלמה – וכתב: “אלה הפנים של ימ”ר ש”י – * ** חוקר מהימ”ר מגיע לזירת הרצח עם חיוך מרוח על הפרצוף”.
אתמול בבוקר נחקר גרונר, עיתונאי נושא תעודת לע”מ, בתחנת מעלה אדומים בחשד ל”הפרת הוראה חוקית והפצת מידע כוזב”, וזאת בטענה שבית משפט השלום בירושלים הוציא צו איסור פרסום על שמו של החוקר שהוזכר בציוץ.
אלא שצו איסור הפרסום יצא רק ב-27/12/20 – חמישה ימים לאחר הפרסום של גרונר.
בנוסף יש לציין כי צו איסור הפרסום, הכולל שישה מבקשים, כלל לא הופץ למערכות התקשורת או לציבור. בצו שהועבר לגרונר רק לאחר פנייה מטעמו לפרקליטות, גם לא מופיעים שמות והמבקשים מוגדרים כ”פלוני” ו”אלמוני”, ומספרי הזהות שלהם מושחרים, כך שלא ניתן עד היום לדעת את פרטיהם של אלו שוטרים אסור לפרסם.
לחקירה לא ניתן אישור כנדרש מהמשנה לפרקליט המדינה, וזאת בניגוד לנוהל המשטרתי בדבר חקירת עיתונאים. כשהבהיר גרונר לחוקרת שקבעה את החקירה בטלפון כי הוא עיתונאי – היא ענתה: “מה זה משנה”.
יתרה מזאת, הפרשה כולה סוקרה כבר בכלי התקשורת, לאחר שלבקשת הפרקליטות טוויטר נעלה את חשבונו של גרונר, עד להסרת הציוץ המדובר.
בעקבות הסרת הציוץ אף פנו בארגון העיתונאים במכתב לפרקליטות המדינה בדרישה להבהרות בעניין ומחו על הסרת הציוץ. “התנהלות הפרקליטות היא חריגה ויש בה כדי פגיעה משמעותית בעיתונאי ובתוך כך בחופש העיתונות”, כתבו אז עו”ד סבוראי ובשה.
אלא שבמקום מענה והתנצלות, המשטרה הגדילה לעשות והזמינה את גרונר לחקירה.
גרונר מסר בתחילת חקירתו את תיאור השתלשלות הדברים ומחה על כך שמדובר בסתימת פיות, פגיעה בחופש הביטוי והתנכלות פוליטית, זאת לאחר שגרונר ואתר ‘הקול היהודי’ פרסמו שורת תחקירים וכתבות על התנהלות ימ”ר ש”י.
גרונר סיפר כי עד לרגע בו מסר את גרסתו, חוקרת המשטרה כלל לא שמה לב לכך שצו איסור הפרסום נחתם חמישה ימים לאחר מועד פרסום הציוץ, ולפיכך אין ולו תחילתה של עבירה כלשהיא על החוק בפרסום.
לאחר החקירה נלקחו מגרונר טביעות אצבע והוא צולם, ולבסוף שוחרר ללא תנאי.
“גם בטרם החקירה הפניתי חוקרת בשם מעיין לתאריכי הציוץ וצו איסור הפרסום ולמרות זאת היא החליטה לחקור אותי באזהרה ואף לשאול אותי אודות עבודתי כעיתונאי באתר ‘הקול היהודי’ והכל ללא אישור מפכ”ל ופרקליטות בניגוד לנהלי היועמ”ש והמשטרה.
“מדובר בהתנהלות עבריינית של המשטרה והתנכלות מכוונת על רקע פוליטי ועל רקע עבודתינו ב’קול היהודי’ לחשיפת האמת בפרשת הריגת אהוביה סנדק ז”ל ושורת תחקירים וכתבות שפרסמנו על התנהלות ימ”ר ש”י.
“אם במשטרה חושבים שהתנהלות דיקטטורית ולא חוקית תגרום לנו לסתום את הפה הם טועים. אנחנו נמשיך לפרסם תחקירים וכתבות ולחשוף את האמת.
“הנושא הזה לובן בהתכתבויות שלנו מול דוברות הפרקליטות, פורסם בכלי תקשורת שונים ואף נשלח בנושא מכתב של עו”ד סבוראי מטעם איגוד העיתונאים, וכל זה לא מנע מהמשטרה להזמין אותי לחקירת שווא. שאלתי את החוקרים אם נגמרו אירועי הפשיעה בישראל שיש לשני חוקרים זמן יקר לבזבז על השטות הזו”.
עו”ד עדי קידר מארגון חוננו המייצג את גרונר מסר: “שוב אנו נתקלים במקרה חמור של חקירת שווא של משטרה היסטרית, חסרת אחריות ומקצועיות, שמעזה לפתוח תיק ולרדוף עיתונאי שלא עשה מאומה והכל כדי להלך איימים על שיח ציבורי באמתלה של הגנה על השוטרים.”