שלום לך ידידי הטוב אריה גולן,
עבדנו יחד כמעט 17 שנה. אתה נחשב לאחד המראיינים הטובים שהיו אי פעם במפת התקשורת בישראל. שאלותיך נוקבות וגם אם לעתים תפיסת העולם שלך הנובעת מהדרך שבה אתה מנסח אותן, נראית מוטעית בעיני, כיבדתי את מקצועיותך והגינותך.
בישראל נהיגה במהירות מופרזת היא נורמה: למה אנחנו נוסעים מהר?
הבוקר, בריאיון עם ראש הממשלה, התביישתי בך. עד מאד.
אקדים ואומר, אני לא ביביסט. רחוק מזה. אם תקרא את מאמרי האחרון ב’מקור ראשון’ תבין עד כמה אני לא מאוהדיו הגדולים של ראש הממשלה.
אבל הבוקר זנחת את מקצועיותך, את כל כללי הנימוס האלמנטרי. כי גם כאשר מראיינים ראש ממשלה, שבעיניך הוא אדם נתעב וראוי לגינוי, עדיין אתה יושב מול מיקרופון בשירות הציבור.
אפשר לשאול את השאלות הנוקבות ביותר גם מבלי לגחך, להשפיל או לבזות, לא רק ראש ממשלה אלא כל מרואיין.
הגיחוכים שלך, הזלזול המופגן, לא הוסיפו לך כבוד. אדרבא, הם הוכיחו עד כמה קטן אתה.
אם בתחילה עוד גילית שמץ של התנהלות עיתונאית ראוייה, ככל שהריאיון הלך והתקדם, אבדת את סבלנותך ואת קור רוחך.
“עליך אומרים שאתה שקרן” – זה משפט שאומר מראיין שאיבד את עשתונותיו, לא מראיין שעוד מעט מסיים יובל (!) שנים מול המיקרופון. כך גם ההשוואה שעשית בינו לאיטליה הפשיסטית ולמוסוליני. גם אם תשובותיו לא מוצאות חן בעיניך, להיכן נעלם האיפוק, הכבוד, הנימוס שמחייבים כל מראיין מול אדם שניאות להעניק לו ריאיון.
נראה שגם אחרי כל כך הרבה שנים, יש לך עוד הרבה מה ללמוד ממראיינים בדמוקרטיות מתוקנות כמו אנגליה, או ארה”ב. אתה רחוק שנות אור מלארי קינג, דייויד פרוסט או וולף בליצר. אתה אפילו לא ריז ח’אן. הם יודעים איך “לצלות” (to grill) את המרואיין אבל הם עושים זאת בשקט נפשי, מתוך כבוד ודרך ארץ ולא מתוך גסות רוח, כפי שדגמת בריאיון הבוקר.
איך נאמר, הפכת לרינה מצליח לעניים. שלא לומר אודי סגל.
כרטיסים לרכישת מזון: מתי יחולק? מי זכאי לסיוע? כמה כסף מקבלים?
כנסו: ההרשמה למעונות היום לשנת הלימודים תשפ”ב עוברת לאונליין
אין ראוי מנתניהו לביקורת נוקבת על התנהלותו ואורחותיו, כישלונותיו וכזביו, על פולחן האישיות שהנהיג במקום אידיאולוגיה ימנית שפעם עמדה בראש מעייניו.
אבל יש דרך נאותה לעמת אותו עם הביקורת. הדרך המקצועית היא לעשות זאת מתוך כבוד ולא מתוך תיעוב הנשמע בכל צליל בקולך.
שאל את עצמך ביושר, האם היית מראיין באותה נימה ובאותו סרקזם נאמר את בני גנץ? את יאיר לפיד? את איימן עודה? אפילו את איבתיסאם מרענה? נראה לי ששנינו יודעים את התשובה.
שנאתך קלקלה את השורה. זו שנאה שמחקה באחת 50 שנות שידור.
• מתוך דף הפייסבוק של מיכאל טוכפלד